הגלולה חוגגת 50 שנה: 3 סיפורים אישיים לכבודה

לפני 50 שנה בדיוק, ב‭9-‬ או ב‭11-‬ במאי (תלוי את מי שואלים‭,(‬ נולדה לה בשעה טובה ובמשקל זעיר לטבליה ושמה "גלולה למניעת הריון‭."‬ מאז היא כבר קיבלה שמות שונים, בהתאם לסוגיה: דיאנה, מינולט, גינרה, מרסילון, מליאן, לוגינון, טרינורדיול ‭,28‬ הרמונט, וגם פימולן או סרזט. ויש עוד. רק לאחרונה התרחבה המשפחה ונוספו לה שלוש גלולות חדשות.

זה קרה בשנות ה‭,60-‬ אחרי מחקר שנמשך יותר מ‭20-‬ שנה. כאב הרשמי הוכתר הביוכימאי האמריקאי ד"ר גרגורי פינקוס, שעמד אז בראש צוות שכלל גם את פרנק קולטון ומין צ'ה צ'אנג. "רבים מייחסים להמצאת הגלולה תרומה רבה למהפכה המינית של שנות ה‭,"60-‬ מציין ד"ר יגאל וולמן, מומחה במיילדות וגניקולוגיה בבית חולים ליס.

מאז המצאת הגלולה המסורתית, היא עברה גלגולים רבים, ותופעות הלוואי המיידיות (בחילות, סחרחורות, כאבי בטן ואחרות) פחתו למינימום. "כיום‭,"‬ מציין ד"ר שרגא וקסלר מ"שער - המרכז לבריאות האישה והגבר‭,"‬ "קיימים כ‭15-‬ סוגי גלולות שרובם משווקים בארץ. אפשר לחלק אותם לפי הרכב הגלולה, סוגי ההורמונים ומינונם. הפופולריות ביותר בשוק הן הגלולות משולבות (מכילות מינונים שונים של אסטרוגן ופרוגסטרון‭,(‬ ואלה המכילות פורגסטרון בלבד, שמיועדות לנשים מניקות או כאלה שאסורות באסטרוגן"

בשנים האחרונות נולדה גלולה נוספת, הידועה גם בשמה: "גלולת היום שאחרי‭,"‬ פוסטינור. "זו גלולה המונעת הריון שאותה ניתן לקחת לאחר קיום יחסי מין לא-מוגנים‭,"‬ מדגישה ד"ר דנה פלורנטין, רופאת משפחה של שירותי בריאות כללית. "השימוש בפוסטינור מיועד לשימוש במצבי חירום בלבד‭." ‬

שלי גרוס: גלולות? הריון!

הגלולה נכנסה לחיי בתאונת דרכים ויצאה מהם בבעיטה.

אייטיז, טרייסי צ'פמן ברדיו, ריח של אנאיס-אנאיס ממלא את חלל המכונית . אני מחבקת תיק גב ירוק של בנטון כשאני אומרת לאמא ש לי שאני רוצה את עזרתה

בהשגת מרשם לגלולות, רק ליתר ביטחון. כמה דקות אחר כך, כשאנחנו מחלצות את עצמנו מהאו טו שנכנס בעץ בכניסה לפרדס, היא אומרת לי שהיא מתנצלת אם העובדה שהיא ואבא מגדלים גראס על הגג גרמה לי לחשוב בטעות שהם מנהלים בית ליברלי, אבל טוב שאנחנו מדברות עכשיו והיא יכולה להעמיד אותי על טעותי. "אבא חולה לב‭,"‬ היא אומרת, וחוץ מזה: "עם חבר ראשון לא שוכבים. עושים הכל חוץ מ‭...‬ בשביל הכל חוץ מ‭...‬ את לא צריכה גלולות‭."‬

בשנים הראשוונות של האלף השלישי אני במצב תמידי של הריון. מן הידועות הוא שלהריון שני יתרונות בלבד: אוכלים מה שרוצים ולא לוקחים גלולות. כשהחגיגה נגמרת, סוגיית אמצעי המניעה שוב על הפרק, אבל היא מצטרפת בטבעיות לשדה המוקשים של מאבק הכוחות הזוגי של מה שהיה פעם חיי הנישואים שלי: מי יקום לתינוק, מי יחליף לתינוק, מי יקום עכשיו לתינוק ומי תיקח הורמונים על בסיס יומיומי, תשמין ותפתח דיכאון קל רק כדי לשמר אשליית ספונטניות לא רלוונטית בעליל, שריד מגלגול אחר שבו היו לנו חיים.

"אני עם ההורמונים האלה גמרתי‭,"‬ אני אומרת לחברה שנולדה יחד עם הגלולה. היא לא ממהרת להתרגש. "זה נחמד מאוד‭,"‬ היא מפהקת, "אבל בעוד עשר שנים, עם גל החום הראשון, את חוזרת אליהן על ארבע‭".

גאיה קורן: ‬שומרת סוד  

הגלולה הראשונה שלי, כמו כל דבר ראשוני ומרגש, נלקחה בסתר. בלי להגיד לחברות, בלי לגלות לאמא, בלי לרוץ לספר לחבר'ה כמו שאני כל כך אוהבת. הייתי ביישנית, בת ‭,16‬ ילדה טובה של אמאבא עם חבר שפחד מהם יותר ממני. בשנה העתיקה 1985 נערות בנות 16 העריצו את אדם ואת מייקל ג'קסון ולא הכירו מילים כמו פדופיל. הייתה תמימות נעורים אמיתית, שהיום נעצרת איפשהו לקראת "השיר שלנו‭."‬ למעשה, הייתי הראשונה מבין חברותיי - כולל הכי שרלילות - ששכבה עם החבר שלה.

מכיוון שהייתי בת טובים, ידעתי שצריך להיזהר. מההורים, ברור. באותה תקופה הכנתי כתבה למגזין נוער על מרפאות גניקולוגיות לנערות, שאליהן אפשר לבוא בלי ידיעת ההורים ולקבל מרשם לגלולה או לעשות הפלה.

נדמה לי שזה נקרא "בית פתוח‭,"‬ אני לא ממש זוכרת. אני כן זוכרת את המבנה הרעוע עם השפריץ הלבן בסמטה נידחת ברחובות ואת הרופאה הלא סימפטית שהתייחסה אליי כמו לבחורה מהרחוב, בלי טיפת עדינות והתחשבות. התבקשתי למלא טפסים ופחדתי שהיא תיקח ותראה לאמא שלי. אני זוכרת איזו שיחה מקדימה, ואז התבקשתי "לחשוב על זה‭,"‬ להתפשט ולטפס על הכיסא שעד היום מעורר בי צמרמורת.

את המרשם שקיבלתי לקחתי ביד רועדת ונתתי לחבר שלי. שהוא יתמודד בבית המרקחת. ב"בית הפתוח" קיבלתי חפיסת גלולות לפעם הראשונה והסבירו לי שיש בהן מעט הורמונים. לא שזה אמר לי משהו, אבל הבטיחו לי שלא אשמין בגללן ולא יצמחו לי שערות על הפנים. זה הספיק לי.

בפעם השנייה שנזקקתי למרשם החלטתי ללכת ל"בית פתוח" בעיר מגוריי, ראשון-לציון. כבר פחות חששתי, וזיכרון הטראומה גרם לי לרצות להיות קרובה לרחם. לא משנה של מי. בראש מורם ונפש אמיצה נכנסתי למרפאה ונשלחתי למלא טפסים בפינה, טרם פגישתי עם הכיסא. לפתע שמעתי קול מוכר שואל בתדהמה: "גאיה? זו את‭"?‬ הרמתי ראשי מהניירת, רק כדי לגלות את אמא של החברה הכי טובה שלי, תמי, עומדת מעליי.

לא יודעת מי היה לבן יותר, אני או החלוק של אמא של תמי. עוד באותו ערב סיפרתי לאמא שלי, מקדימה גלולה למכה. "אני יודעת שאת מקיימת יחסי מין‭,"‬ היא הפתיעה אותי. "השארת את היומן במטבח וכתבת שם בגדול 'היום עשיתי את זה‭,'!!‬ אז ניחשתי לבד‭."‬ פתחתי את היומן, שמעולם לא כתבתי בו דבר למעט מועדי חופשות ומבחנים. בתאריך "הגורלי" אכן ציינתי שעשיתי את זה - קיבלתי 90 במתמטיקה, אירוע מכונן מבחינתי. אמא של תמי, אגב, לא חשפה את סודי מעולם.

סמדר שיר: אמא תומכת  

פעם כתבתי סיפור על נערה מבית טוב שמרבה לצאת לבילויים ולמסיבות ותמיד חוזרת לביתה לפני חצות. "אמא‭,"‬ אמרו לי בנותיי כשהגיעו לגיל שבו מותר

להתחיל למתוח ביקורת קטלנית, "מה זה? סינדרלה מודרנית? תתעוררי. גם ילדות טובות עושות את זה. ולא מוכרחים אחרי חצות. בכלל לא חייבים לעשות את זה בחושך. אפשר בבוקר‭."‬ נשכתי שפתיים. חכמות.

עברו שנתיים-שלוש והגיבורה שלי חוותה מהפך. היא עדיין הייתה טובה ומנומסת וחרוצה, והמשיכה לרקוד במסיבות, אך מאחורי הגב של אמא היא הלכה לגינקולוג שרשם לה גלולות. "אמא‭,"‬ תקפו אותי בנותיי ששיכללו את כישוריהן באמנות החיצים והעקיצות‭",‬למה שהילדה הטובה תבלע גלולות מאחורי הגב של אמא שלה? מה, זה סוד? זאת בושה‭"?‬ חרקתי שיניים. צודקות.

עברו שנתיים-שלוש והגיבורה שלי הובילה את אמה לעבר עידן חדש. בגלגול הנוכחי אמא הולכת איתה לגינקולוג. ולפעמים, כשהחפיסה נגמרת, הנערה מבקשת מאמה שבדרך הביתה תקנה לה גלולות. "אמא, זה אחלה‭"!‬ צ'יפחו אותי בנותיי בקומפלימנט נדיר, "אבל לא כדאי לך לפרסם את הסיפור הזה‭."‬ "למה‭"?‬ תהיתי. "הקוראים שלך‭,"‬ הזהירו אותי, "יגידו שהסיפור הזה לא מספיק חינוכי‭."‬

להיות אמא מודרנית זה ממש לא פיקניק. לא משנה מה תעשי ועד לאן תזרמי - תמיד תקבלי את ה"לא מספיק‭,"‬ ואף פעם לא תצליחי לרצות את כולם. או שתהיי לא מספיק נאורה, או שתהיי לא מספיק מוסרית. אז מה נשאר לך לעשות? להתבונן בעיני הבת שלך ולחשוב מה הכי מתאים לאופייה ולאישיותה. וגם לזכור שמה שמתאים לה עכשיו, בגיל הנעורים המרדני, עשוי להשתנות כשגל החצ'קונים יגווע. להיות ערנית ודרוכה, להפעיל את האינסטינקטים ואת נחירי האף. לדעת שאולי את טועה, אבל עדיף לבצע טעות הנובעת מדאגה ומאהבה במקום לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר עד שכבר מאוחר.

יש אמא שחושבת שאם היא תציע לבתה גלולות זה כאילו שהיא נותנת לה אור ירוק לפעולה. זכותה. יש אמא שחושבת שאם היא תטיף לבתה שרק ילדות רעות עושות את זה לפני החתונה,היא תדחה את הקץ. בעיה שלה. ויש גם אמא שהולכת בשביל הזהב - הדרך שלי. לדעתי, קצת אחרי שהעולל הסקרן שואל "איך הגעתי לעולם‭"?‬ ושומע ש"ילד בא מאהבה" - לא מהחסידה ולא מעלי הכרוב - כדאי להסביר שהמפגש הזה, בין זרע לביצית, לא נועד רק למטרות הולדה. שהוא ביטוי לאהבה הדדית. ושזוגות שרוצים לאהוב מבלי להביא ילדים בעולם משתמשים באמצעי מניעה. פשוט מאוד. קונדומים או גלולות.

העובדה שהגלולה מונחת על השולחן לא משפיעה על לוח הזמנים הפיזי,

ההורמונלי, הנפשי או הערכי של הנערה, אך מעניקה לה את התחושה שאמא שלה מתייחסת אליה כאל אדם בוגר ובעל כישורי בחירה והחלטה. נערה שגדלה בידיעה שסומכים עליה ושמכירים בערכה, לא תיאלץ "לעשות דווקא" כדי להוכיח לעצמה ולסביבה שהיא כבר גדולה. יחסי הפתיחות והקרבה שנרקמו בינה לבין אמה סביב הגלולה ימשיכו להקרין על עתידה. האמא שלקחה את בתה לגינקולוג היא גם האמא שבבוא היום תוזמן לעמוד ליד בתה המתייסרת בצירי לידה.

על החוויה הזאת עוד לא כתבתי. כשאני שואלת את בנותיי מתי אהפוך לסבתא, הן אומרות לי: "תרגיעי, יש זמן‭." ‬

ייעוץ: "החברה לאמצעי מניעה ובריאות מינית" בראשותו של פרופ' דניאל זיידמן, ומ"אתר גלולות" נתונים: ד"ר יגאל וולמן, פרופ' שמואל לוריא, פרופ' דניאל זיידמן