פרשת שבוע כלכלית: יופרטו הקרקעות
ההוראה "והארץ לא תימכר לצמיתות", המופיעה בפרשת בהר, שימשה בידי מתנגדי חוק הפרטת הקרקעות. אולם ד"ר אבי נוב טוען כי ההוראה משקפת את תקופת השבטים בלבד, וכי התפתחות הכלכלה בימי המקרא הפכה את הקרקע לרכוש פרטי
בפרשת בהר מופיע דין "היובל" אשר קובע, בין היתר, כי האדמות שהועברו במשך 49 השנים הקודמות לשנת היובל, יוחזרו לבעליהן המקוריים. ישנם הסבורים בטעות, כי הדין המקראי מתיר רק עסקאות חכירה של מקרקעין ואוסר את מכירתם באופן מוחלט.
- הרפורמה בתכנון: ועדת השרים תתחשב בביקורת
- שטח לכל לוחם? "הקרקעות הללו לא שוות כלום"
- מש' החקלאות ממליץ לתת לחקלאים קרקע בחינם
הוראה נוספת בפרשה קובעת: "והארץ לא תימכר לצמיתות". רבנים ואישי ציבור מהציונות הדתית הסתמכו על הוראה זאת ועל דין היובל כדי להתנגד ל"חוק הפרטת הקרקעות" (תיקון מספר 7 לחוק מינהל מקרקעי ישראל), אשר עוסק בהעברת הבעלות על הקרקעות בישראל לידיים פרטיות. מדובר בעמדה מוטעית.
דין היובל משקף דין אוטופי ואף נאיבי, המהווה סטייה מהותית ממציאות כלכלית-חברתית. דין היובל משקף מציאות שבטית פטריארכלית, ונועד לשמור על נחלת האבות והמסגרת המשפחתית של בית האב אשר אפיינה את החברה השמית בתקופה שבה נוצר. האיסור על המכירה מבקש רק להשיב את האדמות לשבטים כדי שהמבנה השבטי המקורי שלפיו חולקה הארץ עם הכניסה אליה יישמר. אין שום משמעות לדין היובל בזמנים אחרים.
הסיפור המקראי על בנות צלפחד תומך בגישה שהצגתי. בספר במדבר מסופר על בנותיו של אדם בשם צלפחד משבט מנשה, אשר תבעו ממשה אחוזה כיורשות אביהן שהיה חשוך בנים. המקרא קובע כי בנות יורשות במקרה כזה, אך בתנאי שהן יתחתנו עם גברים מהשבט של האב. גם כאן, כמו בדין היובל, הרעיון היה לשמור על מסגרת בית האב ולמנוע עירוב בין השבטים.
התפתחות הכלכלה עוד בתקופת המקרא גרמה לכך שהקרקע נעשתה רכוש פרטי של בעליה, וההגבלות על המכירה כאמור הוסרו. בהתאם לכך, המקרא קובע כי "בית מושב עיר חומה" הוא רכוש פרטי וניתן למוכרו לצמיתות. כלומר, המקרא קובע במפורש כי דין היובל אינו חל על קרקע עירונית.
בניגוד לדין המקראי, חוקי מדינת ישראל "המודרניים", מגבילים מאוד את זכות המכירה של מקרקעין. בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, נקבע כי "מקרקעי ישראל, והם המקרקעין בישראל של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל, הבעלות בהם לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת". בהתאם לכך, בנכסי המקרקעין של המדינה המהווים כ-93% משטח המדינה, ניתן לקבל רק זכות חכירה לתקופה מוגבלת. מדובר בחוק אשר מהווה פגיעה חמורה בחירויות בסיסיות - זכות הקניין וחופש החוזים.
לדעתי מדובר בחוק אשר מהווה פגיעה חמורה בחירויות בסיסיות - זכות הקניין וחופש החוזים. המציאות בה מרבית מקרקעי ישראל מצויים בבעלות המדינה ומנוהלים על ידה, גורמת לבעיות בתחום הכלכלי והחברתי. קרקעות מועברות בהתאם לשיקולים פוליטיים, מחירי הקרקע והדיור גבוהים, הבירוקרטיה מטורפת והיא מהווה פתח לשחיתות שלטונית. אין ספק כי זכויות קניין וחופש פעולה ביחס אליו, הן חיוניות לקיומו של שוק, שהרי בלא הכרה בקניין פרטי יימנעו מלהשקיע בנכסים אלו.
הכותב הוא ד"ר למשפטים, עו"ד למיסוי ישראלי ובינלאומי ומרצה בבתי-הספר למשפטים ולמנהל עסקים במסלול האקדמי, המכללה למינהל. ניתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
ההגבלות על מכירת הקרקעות הוסרו
צילום: רונית סבירסקי
מומלצים
