כשגרושים שוכחים שהם הורים

‏האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שישראל התחייבה לקיים בשנת 1991, קובעת את זכותו לקיום קשר רציף עם שני הוריו. זכות בסיסית זו, הנראית במבט ראשון מובנת מאליה, מופרת למרבה הצער השכם והערב דווקא על-ידי ההורים עצמם, כשהיחסים הזוגיים עולים על שרטון.

יש ובלהט הרגשות והרוחות הרעות הנלוות להליכי הפירוד, בוחר לעיתים הורה במכוון ובמודע להפר את הסדרי הראייה, אם על מנת להתנכל לבן הזוג לשעבר ולהרע לו או מסיבות אחרות. הנפגעים הישירים והעיקריים מכך הם הילדים, שמלבד הקושי שבפירוק התא המשפחתי, סובלים גם מנתק עם אחד ההורים, דווקא בתקופה בה מעורבותם של שניהם בחייהם נחוצה במיוחד.

הצעת החוק לאכיפת הסדרי ראיה של חברי הכנסת אורית זוארץ ואורי אורבך שגיבש מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, ותובא לאישור ועדת השרים לחקיקה, מבקשת להתמודד עם מצב בעייתי זה בכמה מישורים.

בראש ובראשונה מעגנת ההצעה באופן ברור וברוח האמנה את זכותם של הילדים כמו גם את חובתם של שני ההורים, לקיים את הסדרי הראייה הנקבעים בהסכמי פירוד או גירושין. החוק המוצע מאפשר לבית המשפט לחייב את ההורה המפר בפיצוי ההורה האחר על הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת ההסדרים, ובמקרים קיצוניים של הפרות מתמשכות אף לפצות את ילדיו. זאת מתוך ההבנה כי הוא הנפגע המרכזי מהפרת ההסדרים, עקב רמיסת זכויותיו הבסיסיות לקשר עקבי ומלא עם שני הוריו.

מניסיוני, הסדרי ראייה ומשמורת הנעשים כיום אינם מביאים בחשבון את שלל הבעיות שצצות ועולות לצורך יישום ההסדרים, זאת מתוך רצון לסיים את ההליך ויהי מה. הבעיות הנוצרות לאחר מכן, כשאחד ההורים מפר את ההסדר וההשלכות לגבי ההורה השני והילדים גם יחד, מעסיקות תדיר את בית המשפט.

כך למשל נאלצים ההורים בעלי המשמורת על הילדים לשאת לבדם בנטל הגידול שלהם ובקשיים הרגשיים הנוצרים כשההורה השני לא מגיע לביקורים שנקבעו בהסדרים. ההורים שאינם בעלי המשמורת מוצאים עצמם מנותקים מילדיהם כשההורה המשמורן מסרב לאפשר להם לראותם.

הכלים שעומדים כיום לרשות בית המשפט הכוללים פנייה למשטרה ולהוצאה לפועל לשם קיום הסדרי הראייה או הטלת עונש מאסר על ההורה המפר, מוגבלים ובמרבית המקרים אינם עולים בקנה אחד עם עקרון טובת הילד.

בשנים האחרונות נוספו לקלחת ההתדיינויות המשפטיות גם ניסיונות לחייב את ההורה המפר בתשלום מכוח פקודת ביזיון בית המשפט, על-ידי הגדלת מזונות הילדים או במסגרת תביעות נזיקיות. הצלחתם של ניסיונות אלו המכבידים על המערכת השיפוטית כמו גם על הצדדים המעורבים עצמם, תלויה במידה רבה בשיקול דעתו של השופט שלפתחו הגיעה התביעה.

הצעת החוק הקובעת מנגנון מאוזן וקבוע מראש של פיצוי כספי לקטין או להורה הנפגע מההפרה, נותנת בידי בית המשפט כלי נחוץ, זמין ויעיל להתמודדות עם בעיות אלו, ויכולה לחסוך חלק ניכר מאותן התדיינויות.

הצעת החוק דואגת גם ליתר שוויון של גברים ונשים באחריות ההורית. למרות השינויים שחלו בשנים האחרונות בעניין ההשתתפות של שני ההורים בגידול ילדיהם, עדיין קיים קיבעון מחשבתי ודיוני לפיו האם היא זו שעליה מוטלת החובה לדאוג לילדים, ואילו האב זכאי לעשות כן ותו לא.

מה שמעיד על הקיבעון המחשבתי יותר מכל הוא נוסח ההסכמים שבין ההורים, נוסחים קבועים שאינם מתחשבים בילד האינדיבידואלי ומתייחסים אליו כאל עוד אחד מפריטי הרכוש הניתנים לחלוקה. כמו כן מגדירים רובם של הסדרי המשמורת

את חובתו של האב לדאוג לילדיו באמצעים כלכליים בלבד, ואין בהם הכרה למחויבותו לקחת חלק פעיל בגידולם, כמו גם לחובתה של האם לאפשר לו לעשות כן.

גם כאן יכולה הצעת החוק לחולל שינוי משמעותי, ועל-ידי העברת המשקל לזכויותיו של הילד להיות בקשר עם הוריו, לבסס את חובתם המשותפת של שניהם לעשות כן.

ישנו היום שיח חדש במיוחד מצד גברים המבקש לקחת חלק בהורות שלאחר הפירוד או הגירושין. הצעת חוק זו תאפשר למבקשים להוכיח שאכן את טובת הילדים הם מבקשים.