משה פרץ חוזר לעצמו
פרץ חוזר לעצמו בשיר "אין כמו בבית" ומזכיר שהוא קודם כל יוצר מוכשר, ורק אחר כך אליל נערות. לעומתו, שרון זריהן נמצא כבר באלבום הרביעי שלו, ועדיין הפריצה הגדולה מסרבת להתרחש. גם השיר החדש לא ישנה את זה
פרץ האמיתי
קשה לי עם האלבום החדש של משה פרץ, "מהשמיים". אין כאן בשורה חדשה ופרץ לא העניק לנו שום ערך מוסף משלושת האלבומים הקודמים. זה לא שאין שם להיטים טובים, כמו "שתיים בלילה" ו"אשמור עלייך", אבל הוא בעיקר מחזק את הדימוי של פרץ בתור כוכב פופ לנערות, שרואות בו יותר אליל מאשר יוצר מוכשר, כפי שהיה ראוי להתייחס אליו.
"אין כמו בבית", למעשה, כל כך שונה משאר שירי האלבום, שאני מאמין כי הוא עוד עשוי לתפוס יותר משאר הלהיטים הגדולים של האלבום. הוא מעניק תמונה אחרת של פרץ ושובר את השטנץ הרגיל. הוא עשוי גם לקרב אותו מחדש לקהל הבוגר יותר מנערות הטיפש עשרה.
משה פרץ. שלא ישכח את האלבומים הקודמים (צילום: גיא כושי ויריב פיין)
רגע לפני שפרץ חונך את קיסריה, כדאי שיזכור ש"מהשמיים" אולי כבר בחנויות אבל כדאי שלא יזניח במופע את שלושת האלבומים הקודמים. הקהל הבוגר בא פחות בשביל "אמא", או השיר האנמי מטקס מלכות היופי, ויותר בשביל להיטים קודמים יותר כמו "ואיך" ו"יש רגעים".
מה שבטוח הוא, שבמופע המתוכנן חובה עליו לשיר את "אין כמו בבית", כי אחרי כמה שירים פושרים, מדובר כאן באחת היציאות היותר טובות שלו.
זריהן מחכה לפריצה
אין מזל לזמר שרון זריהן. כמה שלא ינסה להגיע לפריצה המיוחלת, תמיד יבוא משהו שיתקע לו מקל בגלגלים. למעשה, זריהן, שפעיל כבר למעלה מעשור בז'אנר המזרחי, סובל מסימפטום שרבים מחבריו - כמו משה כהן, יוסי עדן ואבי ביטר - נפגעו ממנו. כולם החלו בז'אנר הטורקי הבכייני עם שירי הדיכאון הכבדים ששלטו כאן.
מאז הסגנון עבר מן העולם, והם, בניגוד לאמנים כמו קובי פרץ ומושיק עפיה, לא הצליחו לעשות את המעבר הרצוי לסגנון הפופי הקליל יותר והמצליח. חלקם, כמו כהן ועדן, נעלמו וחלקם מצאו את פרנסתם בטלוויזיה או בבעלות על מועדון לילה, כמו ביטר.
זריהן, לעומתם, לא מוותר וכבר כמה שנים מנסה ללכת בדרכו של פרץ (איתו חלק דואט נשכח באלבומו הראשון בתחילת המילניום). בימים אלה הוא משחרר את השיר "את הראשונה", סינגל נוסף מאלבומו הרביעי. למרות הרצון הטוב, נראה לא מכאן תגיע הישועה, על אף שאת השיר כתב יוסי גיספן והלחין עדי לאון, מבכירי היוצרים בז'אנר.
בכלל, כדאי שאמנים מליגות נמוכות יחסית שמפנטזים לטפס קדימה בטבלה, יפנימו שגם שיר שכתבו יוצרים מפורסמים אינו ערובה ללהיט. אדרבה, כאשר ליוסי גיספן, ארלט ספדיה, דוד זיגמן או יוסי בן דוד יש להיט מנצח, הם לא יתנו אותו לאמנים כמו זריהן, אלא לאמנים בקליבר של גולן, הפרצים או נרקיס. הם הרי יודעים שהסיכוי להצלחת השיר יהיה כך גדול יותר ובהתאם, גם התמלוגים. השירים שזריהן ושותפיו יקבלו יהיו לרוב אלה שנותרו על שולחן העבודה ואין מהם תקוות גדולות.
אני, במקום זריהן, הייתי מהמר דווקא על יוצרים צעירים, פחות מוכרים אבל לא פחות מוכשרים, שיעניקו את החומרים הטובים ביותר שלהם וכך שני הצדדים רק ירוויחו. בינתיים, נאחל לזריהן רפואה שלמה מתאונת הדרכים הקשה שעבר עם צאת הסינגל החדש, בתקווה שהנאחס כבר מאחריו.
לפנייה לכתב/ת 
