כל מה שרציתם לדעת על צילום וידאו עם SLR

בפעם הראשונה ששמעתי ש-Nikon עומדים לשווק את דגם ה-D90 ובראש רשימת התכונות מתנוסס צילום וידיאו, הרמתי גבה. מה פתאום וידיאו? מה הקשר למצלמות DSLR שנולדו למטרה אחת ויחידה והיא יצור תמונות סטילס איכותיות? זה גימיק שיווקי, חשבתי. זאת אפילו זילות במוסד הDSLR. חצופים... איך יכולתם?

דעתי החלה להשתנות לאחר שצילמתי וידיאו בפעם הראשונה במצלמת ה Nikon D90 שקניתי בסופו של דבר. דעתי השתנתה עוד יותר לאחר ששוחחתי עם ראש מסלול ברודקאסט במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ערן יובל, ולאחר שצפיתי בקליפים של הסטודנטים שלו שצולמו במצלמת Canon 5D Mark II ו Canon 7D.

הקש האחרון היה פרסום מפתיע של במאי סדרת המופת "האוס" בו הוא גילה כי הפרק האחרון בעונה האחרונה צולם כולו במצלמת Canon 5D Mark II. מסתבר אם כן, שביחס למחיר כמות היתרונות של צילום וידיאו במצלמות DSLR הוא לא פחות מאשר מהפכה.

השאלה היא, למה זו מהפכה ואת מי היא מעניינת.

ברוכים הבאים למהפכה

כדי לענות על השאלה, נבחן את התפתחות הטכנולוגיה בעשור האחרון, נסקור את יתרונות צילום הוידיאו במצלמת DSLR מול מצלמות הסטילס הפשוטות אשר

גם מצלמות וידיאו (נקראות מצלמות Point and Shoot) ומצלמות הוידיאו הביתיות.

נסקור את חסרונות צילום הוידיאו במצלמת DSLR למול דגמים מקצועיים של מצלמות וידאו ובמיוחד למול מצלמת הקולנוע הדיגיטאלית המהפכנית RED המנצלת את אותה הטכנולוגיה כמו ה-DSLR רק בכמה צעדים גדולים קדימה.

התפתחות הטכנולוגיה במהלך השנים

צילום ווידיאו במצלמות Point and Shoot קיים מעל 10 שנים. השימוש פשוט - מכוונים את המצלמה למצב וידיאו ומצלמים. במצלמות אילו קיים פוקוס אוטומטי, סאונד סביר (במקרה הטוב) והתמונה המצולמת מופיעה בזמן אמיתי על הצג מאחורה. איכות התמונה בתנאי תאורה טובים היא בהחלט סבירה לצרכי המשתמש הביתי, ומבחינת עלות אל מול תועלת, פשוט אמרנו יפה תודה.

צילום וידיאו דיגיטלי איכותי היה שמור בימים עברו למצלמות מקצועיות שעלו עשרות ומאות אלפי דולרים. השימושים היו בעיקר בהפקות קולנוע וטלוויזיה. עם תחילת עידן ה - HD והפיכת הסטנדרד המשובח לסטנדרד ביתי (במסכי מחשב, מקרנים ומסכי טלוויזיה), גם יצרני מצלמות ה-Point and Shoot ומצלמות הוידיאו הביתיות שידרגו את התוצר לאיכות שתראה טוב על גבי אותם מסכים.

חלק גדול מדגמי מצלמות ה Point and Shoot עדיין מספקות וידיאו ברזולוציה של עד 720X1280 פיקסלים (720p או HD Ready) ורוב מצלמות הווידיאו הביתיות החדשות מסוגלות לצלם גם ברזולוציה של P720 וגם ברזולוציה של 1080X1920 פיקסלים (i1080 או HD). מצלמות מתקדמות יותר או חצי מקצועיות תומכות גם ב 1080p.

עם הגידול ברזולוציה, גם כמות האינפורמציה המתקבלת מכל צילום גדלה ונוצר הצורך לכווץ את המידע הרב באופן יעיל יותר וכך התפתחו אלגוריתמים חדשים

לדחיסה, תקנים ופורמטים חדשים.

למרות שיש עדין הבדלים בין החברות השונות התקן הנפוץ ביותר היום לדחיסה הוא MPEG-4 H.264. לתקן זה חסרונות רבים בצילום מקצועי (על כך בהמשך) אבל הוא נחשב יעיל ביותר להפצת סרטים באינטרנט. 

קצב הפריימים לשנייה והשיטה בה המצלמה מצלמת התפתח גם הוא עם השנים. הקצב והשיטה עקרוניים משתי סיבות: הראשונה היא התאימות לתקנים השונים הקיימים בשוק השידור המסחרי, והשנייה היא המראה וההרגשה המתקבלת מצפייה בכל סוג צילום.

מה הם היתרונות בצילום וידאו ב-SLR?

נשווה צילום וידיאו במצלמות DSLR אל מול מצלמות Point and Shoot ומצלמות וידיאו ביתיות מבחינת גודל ורגישות החיישן, עומק השדה והגמישות האופטית.

• גודל החיישן – החיישן במצלמות DSLR גדול יותר מהחיישנים במצלמות Point and Shoot ובמצלמות וידיאו ביתיות. ככל שהחיישן גדול יותר - כמות האור הפוגעת בו גדולה יותר וכן יש יותר משחק עם עומק השדה (הסבר בהמשך). המשמעות של יותר אור שפוגעת בחיישן היא פשוט עוד אינפורמציה שמאפשרת דיוק רב יותר בשחזור הצבעים ועוצמות האור השונות (הטווח הדינאמי) המצולמות.

• עומק השדה – במצלמות DSLR השליטה בעומק השדה גדולה יותר. עומק שדה מגדיר את טווח המרחקים לפני ואחרי מוקד העדשה בו התמונה של האובייקט המצולם תתקבל בחדות. היכולת לשלוט בעומק השדה מאפשרת שימוש בשפה צילומית נרחבת יותר שכן ניתן לבודד ולמקד את הצופה באובייקטים מסוימים ולטשטש אחרים.

מבחינה ויזואלית צילום בעומק שדה רדוד נראה לרוב טוב יותר ואמנותי יותר. עומק השדה נגזר באופן ישיר מגודל החיישן (אבל לא רק ממנו), ולפיכך הוא כמעט ואינו מעשי במצלמות וידיאו ביתיות ובמצלמות Point and Shoot, ולא משנה אם הן מצלמות ברזולוציה מפלצתית וכמה מגה פיקסלים יש בחיישן. גודל

החיישן במצלמות פשוטות הוא שבריר מגודל החיישן במצלמות DSLR שבחלקן כבר מוצע חיישן בגודל של 35 מ"מ.

• רגישות החיישן – חיישנים של מצלמות DSLR מסוגלים לעבוד בטווח רגישות (ISO) שעולה בהרבה על אילו של מצלמות Point and Shoot ומצלמות וידיאו ביתיות. מכיוון שכך, ניתן לצלם בטווחי תאורה טבעית גדולים הרבה יותר ובלי רעש ניכר הנובע מהגדלת הרגישות. היכולת לצאת לצלם בתנאי ראות רדודים ללא מערך תאורה אימתני ויקר הוא יתרון גדול.

• איכות אופטית ומגוון עדשות – במצלמות DSLR ניתן להחליף עדשות ובמצלמות פשוטות לא ניתן. האיכות האופטית של העדשות במצלמות DSLR טובה יותר, ולרוב הן גם בעלות צמצם היכול להיפתח יותר וכך מאפשר כניסת עוד אור ומאפשר גם יצירת עומק שדה רדוד יותר.

המהפכה: עלות מול תועלות

אם משווים את מחיר מצלמת DSLR הכולל עדשות ואביזרים למצלמות פשוטות, ברור שמחירן של הפשוטות יהיה זול בהרבה, אבל האיכות לא ברת השוואה. יותר נכון יהיה להשוות את האיכות המתקבלת מצילום וידיאו ב DSLR למצלמות וידיאו מקצועיות, וכאן בעצם המהפכה. בעלות של אלפי דולרים בודדים ניתן לקבל היום מוצר שהיה שווה בעבר עשרות ומאות אלפי דולרים. זו מהפכה.

לראיה, יוצרי סרטים וקליפים מקצועיים משתמשים כבר היום במצלמות DSLR ואקדמיות כדוגמת בצלאל משתמשות בטכנולוגיה זו בתחומי הוידיאו והתקשורת

החזותית. מספיק לבצע חיפוש קצר ברשת ולצפות באתר www.vimeo.com בכדי להתרשם מהאיכות של הסרטים המופיעים שם.

המהפכה היא לא רק במחיר. בשלוש השנים האחרונות חל שינוי תפיסה הנגרם מהטשטוש הגובר בין איכות צילום הוידיאו והסטילס ונולדו מצלמות DSMC – Digital Stills Motion Camera. הרעיון הוא שניתן לבודד פריימים בודדים מסרט שנעשה במצלמת וידיאו ואיכותם תהיה כמו של תמונה שצולמה במצלמת סטילס איכותית.

כדי להמחיש זאת, קחו לדוגמא את מצלמת ה RED המהפכנית המסוגלת לצלם סרטי וידיאו ברזולוציה של 4K. איכות העדשות, החיישן המהפכני ושיטת הדגימה המאפשרת קבלת מידע ללא איבוד צבע כלל (RGB או 4:2:2), מאפשרים לבודד מהסרט המצולם תמונות סטילס באיכות של מצלמת DSLR.

לאחרונה מגזין Esquire פרסם תמונה של השחקנית מייגן פוקס שבודדה מוידיאו שצולם במצלמת DSMC ה RED EPIC החדשה. לגבי התוצאה לא אוסיף, ואמליץ לכם לשפוט בעצמכם. דמיינו שצלם הסטילס כבר לא אוחז מצלמת סטילס אלא מצלמת וידאו.

אין צורך עוד באלפי תמונות שצולמו במשך שעות וימים עד שמגיעים לפריים המנצח. מספיק לצלם 10 דקות ומתקבלות מעל 14 אלף תמונות סטילס באיכות גבוהה שבהן בוודאי קיים פריים אחד טוב. (יש לזכור כמובן שלשם כך צריך מערך של תאורה חמה וזו הוצאה נוספת).

לא הכול ורוד עדיין

לצילום וידיאו במצלמות DSLR יש מגבלות שחשוב להכיר. את רוב הבעיות והמגבלות ניתן לעקוף על ידי מודעות וטכניקות צילום, אבל חלק אחר מקבל פתרון רק בדגמים המקצועיים.

• ארגונומיה – מצלמות DSLR נועדו לצילום פריימים בודדים, ולא תוכננו מבחינה ארגונומית לצילום וידיאו. המגבלה היא גם בנוחות הצילום של קליפים ארוכים, וגם בתפעול המצלמה תוך כדי הצילום. חברות רבות כבר מייצרות עזרים אותם ניתן לחבר למצלמת ה DSLR ולהפוך אותה למצלמת וידיאו לכל דבר. מכשור

היקפי כגון טבעות פוקוס, מנשאים ועיניות הופכים למצרך מבוקש בשוק צלמי הוידיאו במצלמות הDSLR. 

• מגבלות אורך הקליפ – אורך הקליפ מוגבל ממספר גורמים: התחממות החיישן וגוף המצלמה, מגבלות מיסוי – יצרניות מגבילות את אורך הקליפ כדי שלא יחשבו בעיני מכס של מדינות רבות כמצלמת וידאו אלא כמצלמת סטילס שעליה המכס קטן יותר, גודל קובץ מקסימאלי – ברוב המצלמות ניתן ליצר קובץ סרט של עד GB4, שכן זהו גודל הקובץ המקסימאלי במערכות הפעלה 32bit.

מצלמות וידיאו ייעודיות אינן סובלות מבעיה זו. גם הזולות שבהן. רובן שומרות מידע על קלטת או דיסק קשיח.

• זמן סוללה – מצלמות DSLR המצלמות בוידיאו צורכות הרבה יותר משאבים מצילום סטילס שכן תצוגה רציפה על המסך האחורי "זוללת" סוללה. יש להצטייד מספר סוללות או לחבר התקן חיצוני כדי לפתור בעיה זו.

• פורמט וכיווץ – מהנדסי המצלמות הנוכחיות עדיין מתפשרים, ומספקים סרטים באיכות דגימת צבע הנגזרת מהכיווץ שנעשה בקבצי ה MPEG-4 H.264 וה- AVCHD הלא מקצועיים. הקבצים הללו מכווצים את כמות המידע על ידי הורדת כמות האינפורמציה בתחום הצבע (מודל 4:2:0).

למרות שהסרט המצולם בפורמט המכווץ נראה לעין כמעט כמו צילום בפורמט המשמר את כל מידע הצבע, אפשרויות העריכה והתיקון לאחר הצילום מוגבלים מאד יחסית לקבצים שאינם דחוסים. הדבר דומה לצילום ב JPG מול צילום ב RAW. הפשרה נגרמת בעיקר מנפחי האחסון הגדולים הנדרשים ומכוח העיבוד הקיים. במצלמת ה RED כבר נפתרה הבעיה על ידי הוספת מערך כוננים קשיחים בנפחים של מאות גיגה, והקבצים נשמרים בפורמט שאינו מאבד אינפורמציה

(מודל 4:4:4 RGB או מודל 4:2:2).

• צילום Slow Motion- ככל שמצולמים יותר פריימים לשנייה, כך ניתן להציג מהירות איטית יותר באיכות טובה ולייצר אפקט קולנועי מרשים. מצלמות DSLR עדיין מוגבלות בכמות הפריימים לשנייה שהן מסוגלות לעבד ולצלם.

מצלמות ה D1 וD7 של Canon מסוגלת לצלם במהירות של 60P ברזולוציה של 720. זה אומנם מהפכני למצלמה בסדר גודל כזה אולם עדיין לא מתקרב למצלמת ה RED המסוגלת לצלם גם במהירות של 120p ברזולוציה של 2K (2048×1080).

• רעשי לוואי - Aliasing או Moire (בד גלי בצרפתית) הן תופעות לוואי ורעשים המופיעים בתמונה הנגרמים כתוצאה מאופן עיבוד הנתונים שנקרא Sub sampling המתבצע במצלמות DSLR עוד לפני הכיווץ והפיכת הסרט לקובץ.

התופעה נראית בעיקר בצילום של משטחים עם תבניות צפופות החוזרות על עצמן כגון אדוות במים, בדים עם דוגמאות צפופות, גגות רעפים, גדרות וכדומה. מצלמות מתקדמות יותר מכילות מנגנונים מתקדמים של Anti Aliasing או שכלל לא מבצעות Sub Sampling ובכך מעלימות את הבעיה.  

• עיוותים – בעת תנועת מצלמה, האובייקטים המצולמים עלולים להתעוות. המגבלה נגרמת כתוצאה ממבנה חיישן ה CMOS וכתוצאה ממהירות אתחול הקריאה מהחיישן.

חיישני CMOS קוראים נתונים פיקסל אחר פיקסל משמאל לימין ומלמעלה למטה להבדיל מחיישני CCD שקוראים כל פריים בשלמותו. מכיוון שיש הבדל בזמן הקריאה בין פיקסל לפיקסל, ובהנחה שהאובייקט או המצלמה זזים, העיוותים עלולים להתרחש. ככל שהתנועה מהירה יותר, העיוות עלול להיות גדול יותר. יש

שיטות להפחית את התופעה (בחירת עדשות נכונה, צילום בזוית מתאימה, מהירות הזזת המצלמה ועוד).

חיישני CCD או חיישנים מהירים (rapid reset CMOS sensors) הנמצאים במצלמות וידיאו מקצועיות חדשות כגון RED פותרים את הבעיה אבל לא לחלוטין.

• אין פוקוס אוטומטי ברוב המצלמות – זה סעיף מעט בעייתי. נשמעים קולות רבים הטוענים שזו מגבלה, אבל כל הדעות המקצועיות קובעות שזו לא. כדאי לדעת כי במצלמות וידיאו ופילם מקצועיות הפוקוס הוא תמיד ידני, ומתבצע בעזרת מכשירי עזר שונים העוזרים לשנות פוקוס באופן ידני תוך כדי תנועה.

בצילום קולנוע יש אדם שכל תפקידו הוא "למשוך את הפוקוס" לפי התכנון המדויק של הצלם והבמאי. הסיבות שהפוקוס הוא ידני היא גם גודל החיישן וגם כמות האור. החיישן הגדול מסוגל לייצר עומק שדה רדוד מאד ופוקוס אוטומטי היה פוגע ביכולת השליטה של הצלם על הפריים ובסבירות גבוהה הפריים היה נהרס כשהפוקוס היה ננעל על אובייקטים שהצלם לא התכוון אליהם.

במצלמות וידיאו ביתיות פשוטות ובמצלמות ה Point and Shoot החיישן כל כך קטן שעומק השדה כמעט תמיד עמוק, ופוקוס אוטומטי הוא בר ביצוע בלי שהפריים ייהרס.

הסיבה השנייה היא שכמות האור הנדרשת לביצוע פוקוס גדולה לעיתים מהקיימת בסצנה המצולמת (שכן הפוקוס ננעל על קונטרסט) ולכן הפוקוס חייב להתבצע ידנית. ניתן לומר שאלו שחשים את המגבלה הם משתמשים שהגיעו משוק מצלמות הוידיאו הביתיות ושוק מצלמות ה Point and Shoot .

לצלמים מקצועיים זה אך טבעי. המצלמות החדישות כדוגמת Canon 5D Mark II וה Nikon D300S, יכולות לבצע פוקוס אוטומטי, אבל הוא מרעיש ואיטי מאד.

• איכות הקול - איכות הקול במצלמות ה DSLR חסרה כיום יכולות רבות כגון כניסות אודיו מקצועיות מסוג XLR, שליטה ומדידות של עוצמות תדר שונות, חלוקה לערוצים, תצוגות ובחירת פורמט ההקלטה. המצב התחיל קצת להשתפר בעדכון התוכנה האחרון של מצלמת ה D5 של Canon, שם כבר קיימות תצוגות ומדידות של עוצמות אולם עדיין צילום וידאו מקצועי מחייב שימוש במערכות הקלטה מקצועיות נפרדות וסנכרון הקול לתמונה בשלב מאוחר יותר.

בגלל סיבה זו צילום סרטים דוקומנטריים מקצועיים רק עם מצלמת DSLR אינו ריאלי עדיין. במצלמות וידיאו מקצועיות אין בעיה מבחינה הזו.

• ניטור (monitoring and online display) - בכדי לראות את החומר המצולם בזמן אמיתי יש צורך לחבר את המצלמה למוניטור חיצוני. מצלמות מקצועיות מספקות חיבורים מסוגים שונים ובפורמטים שונים בכדי להציג את החומר המצולם לבמאי דרך מוניטור, אולם מצלמות ה DSLR עדיין מוגבלות בתחום זה.

המגבלות הבולטות הן שאין אפשרות ניטור ב-HD עדיין, וכן סוג החיבור למוניטור חיצוני (Mini HDMI) ברוב המקרים הוא אינו מקצועי, נוטה להתנתק בקלות מהמצלמה והכבלים הסטנדרטיים קצרים מדי. פתרונות מקצועיים יותר מחייבים ציוד והשקעה נוספת.

ייעוץ טכני לכתבה: Snow R. Shai

הכתבה פורסמה במקור בגיליון 009 של קומפוזיציה - מגזין הצילום של ישראל. להורדת הגיליון