למה ילדי ההומואים יישארו בהודו? נימוקי השופט
איתי ולירון בני החודש וחצי נולדו לדן גולדברג מאם פונדקאית הודית. מאז הם תקועים במומבאי, שכן השופט פיליפ מרכוס מונע את קיומה של בדיקה להוכחת אבהותו - ואבהותם של עוד שני הומואים שממתינים בהודו ללידה. המחוזי אמנם הפך את החלטתו, אך עדיין מערים קשיים. הנימוקים פרוצדורליים, אך מה מסתתר מאחוריהם? ומי דואג לטובת הילדים?
מדוע בדיקה פשוטה להוכחת אבהות, שבתי משפט הורו לבצעה עשרות פעמים בעבר, הופכת לפתע לבלתי אפשרית כשמדובר באבות הומוסקסואלים? לשופט פיליפ מרכוס הפתרונים.
כבר קרוב לחודשיים נמצא דן גולדברג במומבאי שבהודו עם זוג ילדיו התאומים איתי ולירון, שזה עתה נולדו מאם פונדקאית. מרכוס, שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, דחה את בקשתו להוציא צו לעריכת בדיקת רקמות ולקביעת אבהותו. אותו שופט דחה באחרונה גם את בקשותיהם של עוד שני הומוסקסואלים שיצאו לחו"ל כדי להביא ילדים לעולם בדרך זו (אך ילדיהם טרם נולדו).
האב הטרי - כמו גם שני האבות האחרים שבדרך - אינם הישראלים הראשונים לפנות להליך פונדקאות בחו"ל, ובפרט בהודו, כדי להביא ילדים לעולם.
הסיבה היא, שהחוק הישראלי מתיר פונדקאות רק במקרה שיש זוג הורים (בית המשפט העליון ביקר חוק זה כבר לפני תשע שנים, בנימוק שהיא מפלה אמהות חד-הוריות - והורה למחוקק לתקנו).
בהודו, כמו גם בארה"ב, החקיקה בענייני פונדקאות מקלה באופן משמעותי. עשרות ישראלים כבר נסעו לשם בעבר, ושבו לארץ על ילדיהם הטריים, לאחר שעברו "נוהל חו"ל לבדיקת אבהות", שנקבע בחוק המידע הגנטי, ומבוצע בקונסוליה ישראלית. מטרתו של הנוהל היא לוודא שהתינוק הוא אכן ילדו של המבקש, וכך למנוע הברחת תינוקות.
גם בשלושת המקרים הנוכחיים, לא הביעה המדינה, בייצוגו של היועץ המשפטי לממשלה, כל התנגדות לביצוע הנוהל - אולם מה שהחל כפרוצדורה פשוטה הסתבך לפתע, כשהשופט מרכוס הפתיע ודחה את הבקשה. הסיבה הרשמית: בית המשפט, לשיטתו, אינו מוסמך לפסוק לגבי האבהות על ילדים שאינם נמצאים בארץ ו"לא הוכחה זיקתם" לישראל, שכן לא ידוע אם אביהם הוא ישראלי. אלא שכאמור, כל מטרתה של הבדיקה הנדרשת היא להוכיח זאת - שאלת הביצה והתרנגולת.
דן גולדברג והתאומים
יש לציין כי אף שקבע שהוא כלל אינו בעל סמכות לדון בנושא, בחר השופט מרכוס, בכל זאת, לחוות במהלך הדיונים את דעתו בעניין - והסביר מדוע עריכת הבדיקה אינה עולה בקנה אחד, לשיטתו, עם עקרון טובת הילד: "אם יסתבר שאחד האנשים שיושבים כאן (שלושת העותרים ההומוסקסואלים) הוא פדופיל או רוצח סדרתי, אלה דברים שהמדינה צריכה לבדוק".
כן הזהיר בפסיקתו מפני גידולם של הילדים במשפחות חד-הוריות, והזכיר את "התפיסה הטבעית", לפיה "לילד צריכים להיות שני הורים, לא רק מהבחינה הביולוגית, אלא גם מהבחינה ההתפתחותית".
השופט מרכוס, חרדי יליד אנגליה, ידוע בפסיקותיו השמרניות, ובין היתר יצא בעבר נגד אימוץ ילדים, ואף השווה את הדבר לחטיפה. באחרונה עלה שמו לכותרות בעקבות תקרית השלכת הנעל על נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. מיידה הנעל, פיני כהן, אב שנפגע מפסיקת השופט מרכוס בשאלת המשמורת על ילדיו, זעק לעברה: "את מושחתת של פיליפ מרכוס".
המחוזי: "להיזהר משיקולים אידאולוגיים ודתיים"
בצעד יוצא דופן, ערערו הן העותרים והן המדינה על החלטת השופט מרכוס, ובפיהם אותה דרישה - לאפשר את קיום הבדיקה. בערעור של העותרים שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, הזכירו העותרים בין היתר כי גם עקרון טובת הילד מחייב את עריכת הבדיקה, שכן בלעדיה - הילדים הם חסרי אזרחות וזהות.
היועץ המשפטי, מצדו, הודה כי אכן "החלת לשון החוק במקרה דנן היא בעייתית", אך הציע להכיר, בכל זאת, לצורך הדיון בתיק הספציפי, בעותרים כהורים, משום שהוכרו כהורים על פי הדין ההודי, ומשום ש"קיים סיכוי סביר לנכונות הטענות בדבר קשרי משפחה".
מתוקף הכרה זו, יוכלו לאשר את ביצוע הבדיקה (שניתן לבצעה לקטין רק רק בהסכמת הוריו), ולהוכיח את אבהותם הלכה למעשה.
בית המשפט המחוזי, בהרכב של השופטים חנה בן-עמי, תמר בזק-רפפורט ודוד מינץ, קיבל פה אחד את הערעור, וקבע כי טובתם של הילדים דורשת את עריכת הבדיקה, וכי בהחלט יש בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה להורות על קיומה.
בין היתר ציטטו מפסיקת עבר של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, שקבע כי "לקטין גם כן הזכות לכבוד האדם... בין היתר, רשאי הוא, לשם שמירת כבודו האישי והאנושי ולשם הבטחת זכויותיו... שלא לרצות להיחשב לבן בלי אב ידוע, אלא לדרוש לדעת מי אביו". עוד הזכירו השופטים, בביקורת מרומזת על השופט מרכוס, כי בהחלטה בנושא זה, "יש להיזהר מלערב בעניין שיקולים אידאולוגיים ודתיים".
"חושש לבריאות ילדי - אני כל עולמם"
ואולם, למרות הביקורת על בית המשפט לענייני משפחה, הורה בסופו של דבר בית המשפט המחוזי להשיב את הדיון לשופט מרכוס - שכן הוא בעל הסמכות הבלעדית להורות על עריכת הבדיקה. בדיון החוזר, קבעו, ימונה אפוטרופוס מטעם בית המשפט לקטין, כדי שתהיה סמכות מוכרת שתוכל לאשר את ביצוע הבדיקה. כל עוד גולדברג אינו מוכר רשמית כאביהם של התינוקות, קבעו השופטים, יש לוודא שגורם אחראי עומד על טובתם.
החלטה זו - שמשמעותה עיכוב משמעותי נוסף בהבאת התינוקות לארץ - לא התקבלה פה אחד על-ידי שלושת השופטים, אלא ברוב של שני שופטים מול אחת. התנגדה לכך רק השופטת בן-עמי, שדרשה להורות על קיום הבדיקה באופן מיידי, ולעקוף את השופט מרכוס.
"מינוי אפוטרופוס עשוי להביא לפגיעה מיידית בטובתם של הקטינים, מחמת העובדה כי יש בו לעכב במידה ניכרת ההכרעה השיפוטית בעניינם", כתבה השופטת בן-עמי בדעת מיעוט.
"הקטינים שנולדו המצויים מזה כחודש וחצי בהודו, משוללי אזרחות ושירותים בסיסיים. בנסיבות אלה, כל יום של עיכוב הוא בעל משמעות ממשית על מצבם הפיזי, הנפשי וההתפתחותי".
גולדברג בהחלט יסכים עם כך. המסעדן בן ה-42 חרד לגורלם של ילדיו, שלא חוסנו מפני מחלות מאז לידתם. כספו הולך ואוזל, ובדברים שאמר והתפרסמו הבוקר (יום א') ב"ידיעות אחרונות", אף איים לשבות רעב בשדה התעופה במומבאי, אם לא יותר לו לשוב לארץ. "זה מטורף. למה מקשים עלינו?", תהה. "אני חושש לבריאות ילדיי. אני כל עולמם. אני מתחנן: תנו לי להביא את הילדים שלי לארץ ואנהל משם את המאבק שלי בראש שקט".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
