כולנו צאצאי הניאנדרתלים

הילידים האמריקנים – האינדיאנים – היו מהירי-חמה, אך כוח ההרגל שלט בהם. האפריקנים היו ערמומיים, איטיים וחסרי זהירות. ואחרונים חביבים היו, כמובן, האירופאים: מלאי חיים, קלילים ובעלי כושר המצאה. לא קשה לנחש לאיזה מהגזעים השתייך לינאוס.

במאות השנים שחלפו מאז, היו האפריקנים לעבדיו של האיש הלבן וקרנם ירדה. האירופאים הלבנים היו האצילים הטהורים, והאפריקנים היו אנשי-הקופים.

עד היום ניתן למצוא בורים המכנים את האפריקאים 'ניאנדרתלים'. אך עתה מסתבר שדווקא האפריקנים הם בני האדם ה"אמיתיים", ואילו האירופאים הם צאצאי הניאנדרתלים הקדומים.

הדעה השגורה עד היום הייתה שהמין האנושי החל את דרכו ביבשת אפריקה, ומשם החלה ההגירה לאירופה ולאסיה, כששבטי האדם קוטלים את הניאנדרתלים ששכנו באותם אזורים.

אבותנו הניאנדרתלים

הניאנדרתלים היו מין קדום הדומה לבני-אדם שעירים, עם מצח המשתפל אחורנית, סנטר נסוג ואף כבד. למרות השוני בצורת הפנים, הניאנדרתלים ניחנו במוח הזהה בגודלו לשלנו, חיו בקבוצות חברתיות (שבטים) והשתמשו באש לצרכיהם.

הם פיתחו כלי ציד כחניתות ומלכודות מורכבות ויתכן שגם היו בעלי שפה של ממש. הם התפצלו מאבותינו הקדומים לפני 270,000 עד 440,000 שנים, וחיו כמין נפרד מבני האדם, בדומה לשימפנזות ולגורילות.

לא ברור עדיין מדוע הם נכחדו בזמן שבני-האדם הקדומים, ההומו ספיינס, שרדו. עם זאת, מחקר שהתפרסם בסוף השבוע האחרון מוכיח בבירור שלא כל הניאנדרתלים נכחדו.

חלקם הזדווגו עם בני-אדם, זמן קצר לאחר ההגירה מאפריקה, והביאו צאצאי-כלאיים. בני-כלאיים אלו הם אבותיהם הקדומים של כל האירופאים והאסיאתים בני ימינו, ובתוכם נכללים גם בני העם היהודי.

תעלומה גנטית

כיצד ניתן לגלות את שאירע בהיסטוריה, לפני יותר מחמישים אלף שנים? לשם כך הסתמכו החוקרים על הקוד הגנטי שהופק מעצמותיהן של שלוש נשים ניאנדרתליות.

הקוד מכיל סמנים גנטיים אחריהם ניתן להתחקות, המועברים בתורשה מהורים לצאצאיהם. כאשר השוו החוקרים את הקוד הגנטי של אירופאים עם הדנ"א הניאנדרתלי, הם גילו מספר סמנים גנטיים המשותפים לשני המינים.

תוצאה דומה התקבלה גם מהשוואה עם אסיאתים. רק הקוד הגנטי של האפריקנים הכיל מספר קטן יותר של סמנים גנטיים משותפים. תוצאה זו מתאימה להנחה לפיה האפריקאים הם אבותיהם של הקבוצה שהיגרה מאפריקה לאירופה ומשם לאסיה. בזמן כלשהו במהלך ההגירה, נתקלה אותה קבוצה בניאנדרתלים והזדווגה עמם.

החוקרים השתמשו בשיטה נוספת אחת לפחות כדי לוודא את נכונות מסקנותיהם. הם זיהו שלושה-עשר אזורים בדנ"א של אירופאים ואסיאתים, שאינם קיימים בקוד הגנטי של האפריקאים שנבדקו.

הדנ"א שהופק מהניאנדרתלים, לעומת זאת, מכיל עשרה מתוך אותם שלושה-עשר סמנים גנטיים. זוהי הוכחה תומכת חזקה במיוחד לכך שבני האדם והניאנדרתלים קיימו יחסי אישות והביאו צאצאים משותפים לעולם.

יחסי אדם-ניאנדרתל

האם החליפו השבטים כלות ביניהם וקיימו יחסי שלום ואחווה בין המינים? כנראה שלא, מכיוון שרק חלק קטן מאד בקוד הגנטי האנושי משויך לניאנדרתלים – בין אחוז אחד לארבעה.

סביר יותר להניח שמדובר בנשים שנחטפו בסכסוכים בין השבטים ונאלצו להיכנע לתאוותיהם של הלוחמים. ילדיהן הצליחו לשרוד ולשגשג בקרב בני-האדם, לקחו להם נשים והעבירו לצאצאיהם את הקוד הגנטי הניאנדרתלי למחצה, שנמהל מדור לדור עד לימינו אנו.

מהם הגנים שקיבלו אותם ילדים מאמהותיהם הניאנדרתליות? במה הפרידו אותם אלו משאר בני-האדם? אני מוצא ששאלה זו מסקרנת במיוחד, מכיוון שאנו נושאים חלק מאותם גנים שונים בדנ"א שלנו - מזכרת קדומה מן העבר.

כאשר נצליח לענות על שאלה זו, אולי נוכל גם להבין טוב יותר את הסיבה בעטיה הצליחה אוכלוסיית בני-האדם לשגשג כל כך. למעשה, התפשטותנו המהירה באה על חשבונם של הניאנדרתלים, כיוון שתוך כמה עשרות-אלפי שנים הצלחנו להכחיד כליל את בני-דודנו.

נחמתם היחידה, אם ניתן לכנותה כזו, היא שחלק קטן מהקוד הגנטי שלהם ממשיך לחיות בתוך כל תא בגופנו. הניאנדרתלים המקוריים, המלאים, נכחדו כבר לפני זמן רב, אך צאצאיהם ממשיכים את דרכם על פני האדמה. אנו, ילדי הניאנדרתלים.