הר געש דרוזי בישראל

הם מתפוצצים כפר אחר כפר: בית ג'אן, מע'אר, עוספיא, שפרעם, פקיעין, דליית אל-כרמל... פעם זה מאבק על האנטנות ופעם מאבק על אדמות ופיתוח. הכפרים הדרוזים הפכו להרי געש שמתפרצים באופן לא צפוי, והאש מחסלת כל חלקה טובה. המצב מסוכן במציאות הישראלית רוויית המשברים, ואם נמתין עד שייהרג המפגין הדרוזי הראשון או השוטר הראשון בעימותים - יהיה מאוחר.

מרכז הכובד של היחסים בין הדרוזים ליהודים בארץ, היה ונשאר השירות הצבאי. הוא יוצר אצל הצעירים הדרוזים ציפיות של שוויון מלא באזרחות. אך דווקא ההשתלבות העמוקה בצה"ל ובהצלחה להשתלב בכל יחידות העלית הלוחמות בשנים האחרונות החמירו את המצב: הפער בין ההצלחה במערכת הביטחון, ובין האפליה הקשה והממושכת באזרחות, הגיעו אצל צעירים דרוזים רבים למימדים של פיצול אישיות שמצריך טיפול פסיכולוגי.

רוב הדרוזים בונים על אדמותיהם החקלאיות כי אין בכפרים רבים אדמות המיועדות לבנייה ומעולם לא הייתה בהם בנייה ציבורית. במרביתם אין תוכניות מתאר, כך שמהרגע שבו הצעיר הדרוזי משתחרר והולך לבנות את ביתו, הוא הופך עבריין. משסיים לבנות את ביתו הלא חוקי הוא יתחתן ויהפוך מובטל, כמו עוד 20% מתושבי כפרו - בין השאר כי אין באף כפר דרוזי איזור תעשייה. חלק מהזעם של תושבי עוספיא ודליה בא מכיוון שאת האדמות שהפקיעו מהם בעבר לטובת בסיס צבאי במנסורה, הפכו אחר כך לאזורי מסחר ותעשייה של יקנעם.

הדרוזים, רבותיי, הם אנשים עניים. שלא יטעו אותכם גגות רעפים וארוחות פאר. המכשול החדש שהוצב בפני קהילה פטריוטית זו, הוא הפקרתה המוחלטת לגחמות המגזר הפרטי. קהילה ענייה לא יכולה להעמיד משפטנים בעלי שם ולהילחם באנטנות הסלולריות למשל. בעוספיא היו פעם יותר מ-12אנטנות בשטח של קילומטר רבוע אחד. אלה לא אנטנות רגילות, אלא תחנות ממסר, שהרי מיישובי הדרוזים בהרים קל לכסות בזול את מחצית שטח המדינה.

סוללות של עורכי דין לעשירים בלבד

נתוני לשכת הבריאות המקומית הוכיחו שסוגי סרטן אגריסיביים מאוד התפרצו באותה שכונה. התושבים ניסו משך שנים לנהל מו"מ להעברת האנטנות, אך אפילו הצעה להעבירן לאזור הגבול שבין הכפר לפארק, נדחתה על ידי הירוקים: הקרינה מפריעה למסלול נדידת הציפורים.

בעוד הדרוזים שורפים את האנטנות ורק עקב כך זוכים לכיסוי תקשורתי, השכנים האמידים מחיפה פעלו אחרת. בעזרת סוללות של עורכי דין ידועים, קשרים ולחץ הם הביאו להשבתת אנטנת השידור של גלי צה"ל בשכונתם, "מחשש לקרינה". מאז והודות למאבקם הדמוקרטי והמתורבת, תחנת הרדיו של חיזבאללה עולה על כל תדרי גל"צ בצפון.

עתה הגיע תורו של צינור הגז ועימו שאר התשתיות הלאומיות, מרכבות ועד כבישים שמתוכננים על אדמות תושבי עוספיא ודליה. אחרי יותר מ-60 שנה של זיהום קשה במפרץ חיפה, נזכרו שיש לבצע פרוייקט זה מיידית, כדי לנקות את האוויר של כולם. אגב, איך נלחמו עד היום בזיהום האוויר במפרץ חיפה? הגביהו ארובות. ומה קרה לזיהום אז? הוא הגיע ישירות ליישובי הדרוזים שבהר. כך מצעד האיוולת גרם לכך שבכפרים בכרמל הצטברו בעיות הנשימה של תינוקות למספר מהגבוהים בארץ, למרות שאנחנו חיים בתוך שמורת טבע ירוקה!

תחושת הבהילות של סיום פרוייקטים שעניינם תשתיות, חלה בישראל על החלש והעני בלבד. כי במקומות כמו צומת כפר שמריהו או צומת הכפר הירוק, לא הצליחה המדינה להתגבר בקלות על רצונן של אוכלוסיות מבוססות ומאובזרות בעורכי דין ידועים, והטיפול בהתנגדויות ארך שנים. אבל בעלי האינטרסים הכלכליים הפכו את תושבי עוספיא ודליה "לדרוזים אלימים" שמונעים מכולנו אוויר נקי.

בפנינו רק שתי חלופות ברורות: להמשיך ולהתבונן בכפרים הדרוזים שמתפוצצים כהרי געש, או לשנות כיוון ולהפוך אותם לחלונות ראווה. החלון צריך להראות לערביי ישראל ולשאר העולם מה עושים היהודים למי שעשה עימם חסד. לא נדרשת כאן תורה מסיני, רק הקמת רשות ממשלתית עם תוכנית חומש קצובה בזמן, שתשקוד על תוכניות מתאר לכל הכפרים, תכריז על הקמת אזורי תעשייה, תשלים הקמת תשתיות קריטיות כמו בתי ספר, כבישים, מערכות ביוב. לבסוף תיבנה גם תשתית תיירותית, שהיא העתיד התעסוקתי של הכפרים הדרוזים.

אם לא נבחר באופציה של חלונות הראווה, הצעירים הדרוזים יבינו את המסר. הם כבר הפנימו אותו בשבוע השני של הטירונות הקרבית: "אין לא יכול, יש לא רוצה".

ד"ר רדא מנצור, קונסול כללי של ישראל באטלנטה, תושב עוספיא