ילדים של החיים
המשחק יוצא הדופן של הכוכבת הצעירה והבימוי המאופק הופכים את "החיים החדשים שלי" לאחד הסרטים המרגשים ביותר שתמצאו על המסך. ארז דבורה מאמץ בחום
אם עוצמתו הרגשית של הקולנוע מושתתת על הרגש הנובע מהפנים האנושיות, הרי שפניו של ילד הן הגילום הטהור של איכות זו. אין פלא שסרטים המתמקדים בחוויות ילדות קשות, סרטים כמו "גונבי האופניים" (1948) של ויטוריו דה סיקה או "משחקים אסורים" (1952) של רנה קלמנט, ממחישים את הפוטנציאל ההומניסטי של הקולנוע.
עוצמתם של סרטים אלו אינה נובעת רק מהאמפתיה הבסיסית כלפי החלש, או מההד שיש לחוויות הילדות המוצגות בזיכרונות הפרטיים של הצופים. העוצמה נובעת מטוהר הופעתם של השחקנים הצעירים - ללא טכניקות משחק, ללא תכנון מחושב של ג'סטות והבעות וללא הבנה מלאה של הסיטואציה בה הם נמצאים. אין זה משחק אלא תיעוד של רגש אנושי.
"החיים החדשים שלי" ("A Brand New Life") מבוסס על זיכרונות הילדות של הבמאית הקוריאנית-צרפתית אוני לקומט. סאה-רון קים, הילדה המגלמת את בת דמותה של הבמאית, מבטאת בהבעות פניה עולם ומלואו. לקומט נעזרת בהופעת משחק יוצאת דופן זו בכדי לחזור לזיכרונותיה ולזקק מהם אמת. התוצאה מאופקת, עדינה וצלולה, ומצליחה לרגש בדרך עמוקה.
בסצנת הפתיחה של הסרט מובלת ג'ין-הי (קים) בת התשע על-ידי אביה (קיונג-גו סול, אחד מכוכבי הקולנוע הדרום קוריאני) לבית יתומים. הוא לא סיפר לה מה מטרת הנסיעה ולכן צפויה לג'ין-הי - כמו גם לצופים, שאינם יודעים יותר ממנה - הפתעה לא נעימה. הילדה נרגשת מהנסיעה, מתשומת הלב של אביה ומהעצירה לקניית עוגה (מתנה שתתגלה כמיועדת לילדי בית היתומים) ולא חשה בכוונותיו של האב.
"החיים החדשים שלי". מרגש מבלי להתאמץ
לקומט בוחרת להסתיר מהצופים את פניו. החלטה זו מתפקדת באופן כפול - פניו הנעדרות של האב מאפשרות להתמקד בפני הילדה המסתכלת באהבה על אביה ובכך להמחיש את היותו כל עולמה. מנגד, הצופים הבוגרים חשים אי נוחות המתעצמת בהדרגה לגבי כוונותיו.
סצנת הפתיחה ממחישה את האתגר המצוי בסרט. לקומט מעוניינת להכניס את הצופה לתוך עולמה של הילדה ולהזדהות עימה. לשם כך היא מנסה לעצב עבור הצופה עמדת ידע מוגבלת שתיצור זיקה בין הצופה לתהליכי הגילוי וההבנה אותם תעבור הגיבורה לאורך הסרט. אך הסרט הוא גם הרהור של הבמאית על ילדותה, וככזה הוא צריך גם לאפשר לצופים לבחון את עולמה של הגיבורה מבחוץ.
לקונט משיגה שיווי משקל זה באמצעות סגנון ריאליסטי ומאופק שאינו מנסה לסחוט את בלוטות הדמע. היא נמנעת, כמעט לחלוטין, משימוש במוזיקה. העלילה מתפתחת בדרך המבטלת את רוב היתרון שיש לצופים הבוגרים על הגיבורה בהבנת הסיטואציה. כבמאית של סרט ראשון, הדיוק של בחירותיה מרשים ביותר.
עלילה בהפתעה
בית היתומים שאליו מגיעה ג'ין-הי מנוהל על-ידי נזירות. אין זה מקום שבו הילדים נופלים קורבן להתעללויות, לא של הצוות המקצועי ולא בין הילדות. אם הבית נותנת מנה נדרשת של תקיפות הנובעת מהכוונות הטובות ביותר. יש רופא סימפטי המדובב את הילדים ויש תוכנית לימודים שאינה נופלת מזו של בתי ספר רגילים.
מתוך הסרט. כוחו של הרגש האותנטי
כל מעלותיו של בית היתומים אינן מפצות את ג'ין-הי על נטישתו של אביה. "החיים החדשים שלי" הם החיים שאליהם היא מושלכת ללא הכנה. היא צריכה ללמוד להסתגל למצבה החדש, להבין שאביה לא יחזור לאסוף אותה ולהיות נכונה לעבור לידיהן המאמצות של אחד הזוגות, רובם ממדינות המערב, הפוקדים את בית היתומים בכדי לבחור ילדה.
ללא הסממנים המלודרמטיים המאפיינים סרטים המתרחשים בבית יתומים, נותרת ההתמקדות בחוויית הנטישה של הגיבורה. היא מתחברת עם ילדה בת 12 המנסה להסתיר את גילה ואת התבגרותה המינית. יחדיו הן עוקבות אחר יתומה נוספת, נערה צולעת שמי שכבר מוכן לאמץ אותה עושה זאת בכדי שתהיה משרתת בביתו.
דמויות אלה מקנות נפח נוסף לסיטואציה בה נמצאת הגיבורה - חווית ההתנכרות של האחר, הצורך להשלים עם החיים החדשים, העיצוב מחדש למען האחר שאולי ייעתר ויאמץ.
הסרט צולם בהתאם לסדר הסצנות המופיעות בו. לקומט לא גילתה לסאה-רון קים כיצד הסיטואציות יתפתחו וכיצד הסרט יסתיים. כשטקטיקה זו מתווספת לכישרון הניכר של השחקנית הצעירה, הרגש אותנטי בפניה מרעיד את לב הצופים.
