פסיקה: חוקי הנהיגה חלים גם בשבילי המדבר
שופט התעבורה אברהם טננבוים קבע כי תקנות תעבורה חלות גם בעת נהיגה בשטח מדברי. במשרד המשפטים וחברות הביטוח עשויים להתנגד לפסיקה
לידיעת נהגי רכבי שטח, רוכבי טרקטורונים ואופנועים: נהיגה בשבילי המדבר כפופה לתקנות תעבורה. הכרעת דין שפרסם בסוף השבוע שופט התעבורה הירושלמי אברהם טננבוים, קובעת כי תקנות התעבורה חלות במלואן על כל מי שנוהג בשטח. לאור זאת, מי שמבצע עבירת תנועה בשטח וגורם לתאונה, למשל כתוצאה מסטייה מנתיב הנסיעה, נושא באחריות מלאה לתוצאותיה.
בהכרעת הדין, הרשיע השופט טננבוים רוכב טרקטורון שנהג בשביל באזור הדרום, והתהפך לאחר שסטה מנתיב הנסיעה המסומן. הרוכב, שלא חבש קסדה, נפגע וגרם נזק לטרקטורון. הרוכב הורשע בגרימת חבלה של ממש, גרימת נזק לרכוש, סטייה מנתיב, ואי-חבישת קסדה.
גם שביל הוא סוג של כביש (צילום: אבי מועלם)
כמה דרכים להגדיר דרך
הכרעת הדין התקבלה בעניינו של א', נהג טרקטורון שנסע לפני כשנה בשביל עפר במדבר יהודה. על-פי כתב האישום, "בהגיעו לעלייה חצובה בהר, סטה הנאשם משביל נסיעתו לעבר דפנות ההר, איבד שליטה, והטרקטורון התהפך. כתוצאה מכך, נגרמה התאונה בה נחבל הנאשם, וכלי הרכב ניזוק". יש לציין כי בזמן התאונה, לא חבש א' קסדה.עיקר המחלוקת בין התביעה וסנגורו של א' הייתה בעניין הגדרת "דרך" בפקודת התעבורה, הנתונה לפרשנויות שונות. הסנגור טען כי ההגדרה על-פי החוק מתייחסת אך ורק "למקום ציבורי המיועד לתנועת כלי רכב לציבור הרחב, ותו לא". ולכן, שבילי מדבר יהודה אינם נכללים בהגדרת "דרך", ומשכך - תקנות התעבורה אינן חלות על מי שנוסע בהם.
ראוי לציין כי הגדרת "דרך" בפקודת התעבורה אכן עלולה ליצור בלבול: "'דרך' - לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, כיכר, מעבר, גשר או מקום פתוח, שיש לציבור זכות לעבור בהם".
"מדבר יהודה הוא מקום ציבורי"
את השופט טננבוים, דברי סנגורו של א' לא הרשימו. "מדבר יהודה הוא מקום ציבורי, שכלל הציבור רשאי ויכול להיכנס אליו, מכאן הרי שמדובר במקום שיש לציבור זכות מעבר בו כמשמעותו בהגדרת 'דרך'. (ולכן) פקודת התעבורה ותקנותיה חלות גם על נהיגה בשבילי מדבר יהודה".ולכן, קובע השופט טננבוים כי נהיגה בשטח - במקרה זה, שביל במדבר יהודה - אינה פוטרת את הנהג מחובת הציות לתקנות התעבורה. "לא יעלה על הדעת שאדם ינהג בטרקטורון ויעשה ככל העולה על רוחו, ולבסוף יטען כי פקודת התעבורה ותקנות התעבורה אינן חלות עליו", כותב השופט בהכרעת הדין.
חברות הביטוח יתנגדו?
החלטתו של טננבוים, לפיה נהיגה בשטח שקולה לנהיגה בכביש, עלולה להתקבל בחוסר שביעות רצון במשרד המשפטים ובקרב חברות ביטוח. ועדה ציבורית שבחנה שינויים בחוק הפלת"ד - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - המליצה באופן חד-משמעי על צמצום החוק, כך שייכללו בו אך ורק דרכים "שהוכשרו כדין לתנועה של כלי רכב". או במלים פשוטות: רק כבישים, או שבילים סלולים ורשמיים.
בדברי ההסבר, מתייחסים חברי הוועדה במפורש לנהיגה בשטח: "הגדרת תאונת דרכים תצומצם למסגרת ייעודו של החוק, היינו - הבטחת פיצויים... למשתמשים ברכב כאמצעי תחבורה במקום שהוכשר כדין לתנועה של כלי רכב, ולא למי שעושה שימוש ברכב לצרכים אחרים - כמו נסיעה בשטחים פתוחים דוגמת דיונות, שדות, הרים, נחלים וכדומה".
הכרעת הדין של טננבוים מנוגדת להמלצה זו, שכן היא קובעת הגדרה רחבה הרבה יותר של "דרך", ומכניסה בגדרה גם נהיגה בשטח. אמנם מדובר בחוקים שונים - תקנות התעבורה מחד, והפלת"ד מאידך - אך הזיקה ביניהם ברורה.
לפנייה לכתב/ת 
השופט טננבוים: "מדבר יהודה הוא מקום ציבורי"
צילום: ויז'ואל/פוטוס
