למי קראת נאיבי?

בימים אלה מוצגת בגלריה ג'ינא בתל אביב תערוכה משותפת לשני האמנים הבינלאומים אדוארדו אונגר מארגנטינה וז'אן פייר לוראן הבלגי. השניים מציגים בתערוכה "דואט נאיבי", האופייני לסגנון שאימצה לעצמה הגלריה כקו אמנותי מנחה. לרגל התערוכה, שתימשך עד ל-11 ביוני, כותבים שני האמנים על מבחר מעבודותיהם. 

אונגר - מצייר בין צחוק לאמפתיה

אונגר בן ה-63 נולד בבואנוס איירס. הוא מעמיד את הנרטיב האנושי במרכז יצירתו ומתאר מערך של סצנות ומצבים ספונטניים, המעוררים צחוק ואמפתיה ויוצרים תחושת חיבור מיידית.

"הציור 'תחנת רכבת' מתאר זיכרון אישי וישן: בצעירותי גרתי קרוב מאוד לתחנת רכבת, ונהגתי לבלות את זמני בלהביט באנשים נפגשים ונפרדים, אולי לנסיעת עבודה, אולי פרידה סופית. במקרה ספציפי זה רואים זוג עם ילדם, נפרדים מהגבר, בו בזמן נרגשים ועצובים בגלל הפרידה, אבל מלאי תקווה לקראת חזרתו ובואו של עתיד טוב יותר. בעצם נושא תערוכת היחיד הראשונה שלי היה רכבות והעולם שמסביבם".

"קשרים ראשונים, החלטות ראשונות, לב שבור ראשון. שנים צעירות מביאות עמן חוויות מסוג זה ואתגרים מרגשים נוספים, והספק הופך להיות מרכיב מרכזי בחיי היומיום. אני חושב שכולנו עברנו (או היינו אמורים) לחוות סיטואציות כאלה, דילמות, ובמודע או לא במודע, למדנו מהן. בציור 'ספק כפול' ניסיתי להעביר מהניסיון האישי שרכשתי במהלך חיי".  

"הציור 'ערב לחך' מתאר סצנה מסורתית בעיר שלי: אחר הצהריים קיצי, כמה גברים בבר רואים משחק כדורגל בטלוויזיה, בזמן שגברים אחרים רואים את המשחק עם עין אחת ועם העין השנייה מביטים בשתי נשים יפות האוכלות גלידה. למרות הקצב המהיר של הערים הגדולות, אני מתענג על העובדה שאנחנו תמיד יכולים למצוא דקה ליהנות מהמראה של אישה יפה, וכדורגל איכותי". 

"טנגו הוא ריקוד מסורתי בבואנוס איירס. הוא נולד במאה ה-19 כתוצאה מערבוב של אנשים מקומיים ומהגרים חדשים. בתחילתו היה פופולרי ושייך למעמד הנמוך, אבל עם הזמן התפשט לשאר החברה. בימינו אנשים מכל רחבי העולם מגיעים לבואנוס איירס ללמוד את הכוריאוגרפיה שלו. הדבר שמסקרן אותי הכי הרבה כפי שניתן לראות בציור 'מופע טנגו' הוא שאתה יכול לראות רקדן חובבן, או אפילו מישהו כמוך או כמוני, ועדיין יכול להרגיש תשוקה חזקה מתנועות גופם".  

לוראן - מצייר זמן שקפא מלכת

ז'אן פייר לוראן נולד ב-1939 בוואלנסיין, בלגיה. הוא ידוע כאמן אוטודידקט המקפיד על איזון בציוריו ויוצר קומפוזיציות שמדגישות סיטואציות קסומות, שקפאו בזמן.

"הציור 'סרנדה אקולוגית' מתאר את ההרמוניה בין אדם לטבע. כמו אורפאוס, הדמות הזאת מנגנת מוזיקה מתוקה לחיות הסובבות אותה. המים, מקור החיים, חוצים את מרכז הסצנה הכפרית הזאת. יכול להיות שזהו הבוקר הראשון של העולם".

"הרעיון בציור 'פיקניק בשדה' הוא לחלוק, בין חברים, את הרגעים הטובים של החיים. השמש הקיצית על שדות חיטה, פיקניק ספונטני בליווי מוזיקה מתוקה. הרגע הזה הוא בו בזמן תענוג ושלווה".

"כותרת הציור 'נוסטלגיה לים' מסכמת את חייו הארוכים של מלח, מלאי נסיעות וזיכרונות. הדלת פתוחה ורואים את הים מרחוק. רגלו של חתול חוצה את החדר, וילון התחרה עם תמונת בת-הים מתעופף עם משב הרוח".  

"ההנאה מטיולי אופניים ארוכים ליד הים, זהו זיכרון משנות הצעירות שלי. אנשים מכל הגילאים מעבירים את הקיץ עם הספורט המיטיב הזה, 'אופנו-תרפיה'. אנחנו מסתכלים עליהם כאילו הם דמויות מתקופה אחרת".

• "דואט נאיבי", תערוכה משותפת של אדוארדו אונגר וז'אן פייר לוראן. גלריה ג'ינא, רחוב דיזנגוף 255, תל אביב. תאריך נעילה: 11.6.