"לקחת לי צעצוע? בוא לשולחן הכבוד"

"הגעתי למצב של תסכול יום-יומי", מספרת גילה יצחקי על תחושתה לאחר 24 שנים כגננת. "מפלס האלימות עלה משנה לשנה ויכולתי לראות את חוסר הגבולות של הילדים מצד אחד וחוסר האונים של ההורים מאידך. מצאתי את עצמי טובעת בים דרישות ובלחצים 'להספיק' את כל 'העברת הידע' לילדים ובסוף כל יום הייתי מרגישה מסוחררת ולא מרוצה מהדרך החינוכית בה פעלתי".

גילה הבינה שזה הזמן לשינוי. "שאלתי את עצמי מה ניתן לעשות כדי שהמציאות החברתית תהיה שונה? איך צריך לפעול לחברה אכפתית הפועלת מתוך שוויון ובמקביל לקידומו האישי של כל פרט במערכת?" יצחקי החליטה כי לפחות בתוך הגן 'מפי עולל תצא תורה' והמעגלים יורחבו למשפחה, לקהילה ולחברה בכלל.

כתבות נוספות בפרויקט:

• בואו לבחור את הגננת שלכם - עמוד הפרויקט
• מי תהיה "הגננת של המדינה"?
• הגננת המושלמת - גירסת ילדי הגן - וידאו
• מה זה אומר להיות מוכן לכיתה א'?
• כך תקרבו את ילדכם אל השפה
• גן מיוחד: "מקור של אנרגיה ושמחה" 
  

כל גן הוא חממה

הדרך לא הייתה פשוטה ולאחר שחקרה את התפיסה ההומניסטית מיוון העתיקה עד לימינו, בחרה גילה את הרעיונות והעקרונות הפילוסופים המתאימים לתוכנית הגן שלה. יחד עם משרד החינוך ופרופ' נמרוד אלוני (מרצה לפילוסופיה חינוכית) מסמינר הקיבוצים בנתה תוכנית אשר נותנת מענה וכלים להתמודדות עם גבולות, אחריות והתנהלות אכפתית כלפי הזולת, תוך הרחבת הידע, פיתוח תרבות המחשבה והדיבור והקניית ערכי מוסר כלל-אנושיים.

גילה מובילה זו השנה השישית גן ניסויי בשיטת ה"התנהלות ההומאנית". התוכנית הניסויית נערכת תחת גגו של אגף הניסוי במשרד החינוך בהנהלת הגב' גנית ויינשטיין, הרואה בגנים ניסויים אידיאולוגיה ושליחות. "הרעיון של האגף הניסויי הוא לאתר יזמים בין אנשי החינוך של גיל הגן ולבנות להם ואיתם תשתיות לפיתוח מודל שמתחיל מרעיון וצומח עד לרמת תורת חינוך שלמה", מסבירה ויינשטיין.

"כל גן כזה הוא חממה לפיתוח וחממה זקוקה לתנאים נכונים, לכן זהו דיאלוג מתמשך עם אנשי החינוך", מפרטת ויינשטיין. "אנו מקימים איתם יחידות מו"פ (מחקר ופיתוח) ונותנים למוסדות עוגנים תיאורטיים-אקדמיים, אשר משלבים את הפרקטיקה עם התיאוריה בצורה המאפשרת לאנשי החינוך להיות יזמים אוטונומיים וליצור גאוות יחידה, שפה חדשנית ודינאמיקה מתמשכת. בתום תהליך פיתוח הניסוי, הופך הגן למרכז הפצה המנחה גנים אחרים. הדבר יוצר מעמד חדש לגננת. מגננת 'מלמדת ומחנכת' היא הופכת 'למחנכת המנחה מחנכים אחרים'".

מוזמנים לשולחן הכבוד

כדי ללמד את הילדים דיאלוג ודרכי תקשורת לא אלימים, הכניסה יצחקי לתוך הגן שולחן גדול הקרוי: 'שולחן הכבוד'. כאשר נתקלים שני ילדים בקונפליקט, הם לא רבים, אלא ניגשים ל'שולחן הכבוד' בליווי ילד נוסף המשמש מתווך ביניהם. שם הם מוצאים שלושה סמלילים: אחד בצורה של אוזן, השני בצורה של פה ואילו השלישי בצורת לב. הילד אשר אוחז בסמליל הלב מדבר, הילד האוחז בסמליל האוזן מאזין ולאחר מכן הם מתחלפים ביניהם. כאשר הם מגיעים לפשרה הם שניהם אוחזים בסמליל הלב יחד וחוזרים לשחק.

אחד מהדברים הנוספים המייחדים את הגן הוא תיבת הקלפי הניצבת במרכזו. חוץ מחוקי הבסיס, החוקים היום יומיים נקבעים על ידי כל הילדים והגננות יחדיו בהצבעה דמוקרטית. כך, החלטות של מתי לשחק ובמה וכיצד לגשת לנושא זה או אחר מהוות החלטה של הילדים. דרך זו מעניקה להם תחושה של שיתוף אמיתי והבנה של חשיבותם האישית בקביעת הדרך בה יראו חייהם. מלבד זאת, נחשפים הילדים כבר בגיל צעיר לערכים עליהם מושתתת התרבות המערבית.

על השונה וכן על תרבויות ומנהגים אחרים לומדים הילדים דרך התמקדות עיקרית בעושר תרבותי ספרותי ותיאטרלי אליו נחשפים הילדים ברמה גבוהה ורחבה הרבה יותר מאשר בגנים 'רגילים'.

"הדגש ששמנו על עושר תרבותי וכן על יצירת שפה ערכית משותפת, יחד עם תשומת לב יום יומית לדרכי מימושה בחיי הגן, פיתחה באחת הן את תרבות השיח של הילדים והן את האקלים החברתי ביניהם. לילדים בגן חשוב לשמור על נורמות של כבוד, סובלנות ורגישות לזולת או כפי שהם מתבטאים: 'להתנהל בכבוד ובדרך אכפתית'". התוצאה היא אקלים חינוכי בטוח ומוגן שבו הילדים חשים חופשיים לפעול במרחב על פי היוזמות והרעיונות שלהם ומבלי לחשוש.

בימים אלה התוכנית מצויה כבר בשלבי הפצה מניפתית ל-60 גנים בחולון, הרצאות לקהלי גננות ברחבי הארץ, השתלמויות והדרכה פרטנית בגנים והיא מעוררת עניין רב בקרב אנשי חינוך.

"בדבריו של א.ד. גורדון", אומרת גילה. "נאמר: 'לא יהיה ניצחון על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך יש להגביר את האור'. תוכנית זו באה להגביר את האור בחברה ובאדם".