האם יש משמעות דתית ליום ירושלים?
שאלה:
האם יש משמעות דתית ליום ירושלים? (אלעד)
תשובה:
אלעד שלום,
ליום ירושלים משמעות דתית לפחות בשני מישורים: א. במישור האמוני, ההשקפתי. ב. במישור ההלכתי.
א. במישור האמוני: אחד מעיקרי האמונה כפי שהוגדר על ידי הרמב"ם הוא האמונה בגאולה ובבוא המשיח, וכך אנו נוהגים לומר בסוף התפילה: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא".
באמונה זו אנו מבחינים בין המושג "ימות המשיח" לבין המושג "המלך המשיח"; חכמים נחלקו בהגדרה של "ימות המשיח", האם זו תקופה שבה ישתנו סדרי עולם, או שהמציאות תישאר כמות שהיא ורק מצבו של עם ישראל ישתנה. הרמב"ם פוסק כדעה השנייה וכך כתב: "אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" (הלכות מלכים יב, ב).
המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל (פרק א) מגדיר שלושה פרמטרים המבדילים בין גלות וגאולה; א. עצמאות. ב. בארץ ישראל. ג. קיבוץ גלויות. ככל ששלושת המרכיבים הללו גדלים ומתפתחים – אנו מתקרבים יותר לגאולה שלמה.
חזרתנו לארץ, הקמת המדינה וקיבוץ הגלויות המופלא לו אנו עדים בעשרות השנים האחרונות, מהוות בוודאי מהלכים משמעותיים במושג "ימות המשיח".
כל זה היה חסר מאד, עד מלחמת ששת הימים. הארץ הייתה חסרה את הלב, את ירושלים ומקום המקדש. כאשר חזרנו לירושלים התקדמנו מאד במהלך הגאולה.
חזרה זו של עם ישראל לירושלים, מהווה מימוש של נבואה ומילוי תפילת הדורות. בכל יום אנו מתפללים: "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב. וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם". ומוסיפים ואומרים: "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים".
כך גם מסיימים את תפילת נעילה ביום הכיפורים בקריאה: "לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה", קריאה הנאמרת גם בסיום אמירת ההגדה בליל הסדר.
יום ירושלים, המבטא את חזרתנו לירושלים, מהווה ביטוי של אמונה בהבנת ההיסטוריה המתרחשת לעינינו, כקיום חזון הנביאים.
ב. מבחינה הלכתית: לפני 43 שנה, כאשר חזרנו לכל ירושלים, ולמקומות היותר מקודשים שבה, קבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל, בראשותם של הרב אונטרמן זצ"ל והרב נסים זצ"ל, את יום כ"ח אייר "כיום הודיה ושמחה, שהחובה מוטלת לעשות ולקיים גם לתושבי ארץ ישראל וגם לאחינו בני ישראל בארצות פזוריהם". והוסיפו סדר תפילה מיוחד ליום זה.
בנוסף קבעה מועצת הרבנות הראשית כי אין לנהוג באותו יום הגבלות של ספירת העומר "מפני חשיבות הנס שעשה הקב"ה לעמו ישראל, בנצחונם על אויביהם ושחרורה של ירושלים עיר הקודש".
קביעת יום הודיה באמירת הלל ותפילות הוא עיקרון המעוגן בהלכה, וכך כותב הרב אברהם דנציג (1748‑1820), מחבר ספרי ההלכות: "חיי אדם", "חכמת אדם", "שמי שאירע לו נס, וכל שכן בני עיר, יכולים לתקן הסכמה עליהם ועל הבאים אחריהם, לעשות אותו יום לפורים".
כאשר הוקמה המדינה, ונקבע יום העצמאות כיום חג על ידי הכנסת, החליטה הרבנות הראשית לבטאו גם כיום הודיה על הניסים של הנצחון במלחמה, ושל הקמת המדינה; וכך כתבו הרבנים הראשיים בשנת תש"ט (1949): "המפנה היסודי שחל בחמלת ה' עלינו להצלתנו ולפדות נפשנו עם הכרזת עצמאותנו בארץ, מחייב אותנו לקיים ולקבל עלינו לדורות את יום הכרזת מדינת ישראל, הוא יום ה' באייר שבכל שנה, ליום שמחה של אתחלתא דגאולה לכלל ישראל, ולהוציא את היום שבו נעשה הנס הגדול הזה מכלל מנהגי האבילות של ימי ספירת העומר, עם מתן הוראות לתפילת הודיה ודרשות מעין המאורע בבתי הכנסת".
בעקבות קריאה זו, הונהגו במשך השנים, סדרי תפילה מיוחדים. בדומה לזה, נקבע כאמור, גם יום כ"ח אייר, יום ירושלים, כיום תפילה והודיה.
יש לציין, שעם כל שמחתנו ותפילותינו, אין שמחתנו שלמה עדיין, עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו.
לסיכום: ליום ירושלים משמעות דתית, המתבטאת באמונה בקיום הנבואות של שיבתנו לציון ולבניין המקדש, וכן היבט הלכתי של יום הודיה באמירת תפילות והלל.
כל טוב ושנזכה להעלות את שמחת ירושלים על ראשנו (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
