רק בירושלים

רק בירושלים

המרחק שבין יפו-קינג ג'ורג' למאה שערים וגאולה הוא לא יותר משלוש דקות, אבל שומו שמיים איזה מרחק של דעות.

רק בירושלים

בפשקווילים המרוחים על בתי האבן הישנים של השכונות החרדיות מאיימים עלינו מאות שנים ברעידת אדמה קרובה בעיר, תחת הכותרת "הזדעזעי ירושלים". הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים?

רק בירושלים

במתחם הכותל, אחד המקומות המתוירים בעולם, פשוט אין חניה. האם זה הודות לאמונה במדרש על כך שבעתיד נגיע למתחם רכובים על ענני השמיים? ואם כן, איך תסבירו את המחסור במקומות חניה במרכז העיר?

רק בירושלים

כששומעים את המשפט "יהודי, ערבי ונוצרי עולים לאוטובוס" לא מדברים על תחילתה של בדיחת פולקלור טיפוסית, אלא על מציאות יום יומית בעיר.

רק בירושלים

קורה הנס הגדול שאוטובוס שמיועד ל-40 נוסעים מצליח להסיע 80, ומהטנדר הצהוב של ילדי החיידר, זה עם 20 המושבים, נפלטים מאה זאטוטים. 

רק בירושלים

תוכל לעשות כמה מניינים של מנחה וערבית בבית הקולנוע.

רק בירושלים

תוכל לעבור בדרך לכותל בחנות גאפ בממילא, בגלידה בעיר ואחר-כך להחליט אם לסיים בטיש של חסידות תולדות אהרון או בבילוי לילי בצ'ולנט של זיכרון מוישה. והכל במרחק הליכה.

רק בירושלים

תמצא אנשים שלא יודעים לשחות כי אין ים, ושלא יודעים לרכוב על אופניים כי הרים סביב לה. אבל תתפלאו שישנם כבר אנשים שלמדו לומר "מאתיים" ולא "מאאתיים", "גוגואים" ולא "אג'ואים", וכבר כמעט לא נותרו ילדים שמבקשים "מציצה", אלא רק סוכריה על מקל.

רק בירושלים

יש את המנהג ש"לא מלינים את המת". הסיבה, לדעתי, היא כי פשוט המת הירושלמי הורגל בחייו ללכת לישון מוקדם - ומדובר בסוג של התחשבות בנפטר.

רק בירושלים

הנוף בכניסה וביציאה לעיר הוא בית קברות. מהו המסר? ושמתם לב שזה הולך גדל?

רק בירושלים

החילונים יקטרו על הדתיים, אך ישכחו שכבר שנתיים ראש העיר הוא מאוד חילוני, ואם יש תלונות בהחלט אפשר לפנות אליו. מצד שני, מאוד נוח להם לקחת כסא גלגלים מיד שרה, לקנות חלות לשבת מהמאפיות שבסמטאות שכונת בית ישראל, כיפה לבר מצווה של הילד וחנוכייה לזוג הצעיר מהחנויות שבגאולה, מוצרים זולים ברשתות למשפחות ברוכות ילדים, ובשקט בשקט תמצאו אותם גם בשתיים בלילה בגמ"ח תרופות אצל גברת יענקלביץ' בשכונת שמואל הנביא כדי לקחת אוגמנטין לשון שון הקטן.

רק בירושלים

ניתן לערוך סיורים בעקבות חוש הריח. מריח האביטיחים במחנה יהודה, ניחוח המאפייה בצומת אנג'ל, ריח הצ'ולנט בליל שבת בסמטאות שכונת בית ישראל, ועד לריח פחי הזבל השרופים

במאה שערים, כשהמפגינים ממש מעוצבנים או סתם מאוד משועממים. וריח אורנים? שנים אני מחפש אותו.

רק בירושלים

בחלק מהחתונות החרדיות עוד ינגן רק מתופף בלבד, או בלעז "פויקר", כאות אבל - זכר לחורבן. האמת היא שמבחינה מוזיקלית זה אכן מאוד מאוד קשה להאזנה. תביאו קלידן. עדיף.

ורק בירושלים

תוכלו למצוא את המגוון הגדול ביותר של צבעים, טיפוסים, קולות ומינים. בלילות הקיץ לא צריך מזגן. ואת הקדוש-ברוך-הוא לא צריך לחפש. מתברר ש-800 מאות אלף איש ושכינה אחת לא טועים.