מאחורי הצלילים

כשהייתי ילד ניגנה אחותי על פסנתר. הוריי חסכו מפיהם כדי שתלמד אצל מורה ידועה לפסנתר, עולה מגרמניה, ולאחר זמן גם רכשו פסנתר. אל תשאלו מאיפה. אני יכול להבטיחכם שלא שלחו ידם בכספי ציבור: הם היו ישרים כסרגל, ציונים-סוציאליסטים מהאסכולה הישנה.

את האחות שלחו לפסנתר, אותי לכינור (צילום: קק"ל)

ואותי, הכבשה השחורה של המשפחה, שלחו אל בעלה הַכַּנָּר של המורה, גם הוא מוזיקאי "יקה" בעל מוניטין. הקריירה המוזיקלית שלי התחילה ונסתיימה ביעף. במקום לאחוז ביראת כבוד בכינור המתאים למידותיי (הגופניות) שהוגש לי,

בעטתי במורי המיועד בנקודה רגישה בגופו.

פֶּרֶץ הברבריות הנתעב הזה גרם לאלתר להגלייתי - שלא על מנת לחזור - ממקדש המוזיקה והתרבות המיצער על אדמת הַשָּׁרָב. מכאן ואילך הגיעו אליי צלילי הקלאסיקונים הדגולים באמצעות הפסנתר של אחותי.

אינני רוצה לטוות כאן את דברי-הימים של יחסיי עם המוזיקה לגוניה ולענפיה. אבל קרוב לוודאי שלא הייתי כותב את שורות ההקדמה הללו, ובוודאי לא הייתי מקדיש את "קול אמריקה" של השבוע לשירים שעניינם מוזיקה, אילמלא האזנתי (ביוּטְיוּבּ") לשיריו הנפלאים של ליאונרד כהן, זמר ומלחין ופייטן בזכות עצמו. האסוציאציות הובילוני לימי ילדותי. ואולי גם הרצון לכפר על העוול הישן.

היידֶן קארוּת' - ביצים מקושקשות ו-ויסקי

בֵּיצִים מְקֻשְׁקָשׁוֹת וּוִיסְקִי

בְּאוֹר הַשַּׁחַרׁגּוֹנֵב-הַדַּעַת. שִׁיקָגוֹ,

עִיר מְתוּקָה, חֲשׂוּפַת קֹר וָרוּחַ, הָאֵל יוֹדֵעַ,

אַךְ מְתוּקָה. לִפְעָמִים. וּכְלוּם

לֹא הֲיִינוּ בְּמֵיטָבֵנוּ הַלַּיְלָה?

כְּשֶׁפָּתַח הֶנְק בְּאוֹתוֹ תִּפּוּף

צוֹלֵעַ וּמְשֻׁלָּשׁ מֵאֲחוֹרַי

הַקֶּרֶן שֶׁלִּי פָּשׁוּט נָהֲמָה וַאֲנִי

חָשַׁבְתִּי שֶׁלִּבִּי יִתְפּוֹצֵץ.

וּבְּרֶד מ. לוֹחֵץ

בַּמַּקּוֹשׁ הָרָךְ וְג'וֹ-אֶן

מְזַמֶּרֶת בְּקוֹל נָמוּךְ. הִנֵּה אֲנַחְנוּ

כָּאן בְּ"הַמִּגְדָּל הַלָּבָן", נִשְׁעָנִים

אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, עֲיֵפִים

מִכְּדֵי לָלֶכֶת הַבָּיְתָּה. אַךְ אַל תֹּאמְרוּ דָּבָר,

אַל תַּגִּידוּ לְאִישׁ, הֵם לֹא

יָבִינוּ, הם ל¬א יוּכְלוּ לְהָבִין, אַף

לֹא פַּעַם בְּמִילְיוֹן שָׁנִים, כָּמָּה טוֹבִים,

כָּמָּה נֶהְדָּרִים הֲיִינוּ

בְּאוֹתוֹ מוֹעֲדוֹן יָשָׁן הַלַּיְלָה.

ויסקי, הולך טוב עם ביצים מקושקשות (צילום: Index Open)

רוברט לאקס - כנר של סמטה

אִלּוּ הֲיִיתָ כַּנָּר שֶׁל סִמְטָה

מִשְׁלֹשָׁה חַלּוֹנוֹת

נִיקְל וְאוֹמֵר:

כְּשֶׁאַתָּה מְנַגֵּן, אֲנַחְנוּ רוֹקְדִים

וְשָׁרִים, חָתוּם

מִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה מִאֹד

דַּיְם וְאוֹמֵר:

אֲנִי מְחַבֶּבֶת מִאֹד אֶת נְגִינַתְךָ,

חָתוּם

גְּבֶרֶת זְקֵנָה חוֹלָה

דּוֹלָר וְאוֹמֵר:

הִסְתַּלֵּק מִכָּאן,

עוֹמֵד שָׁם וּמְנַגֵּן?

דונאלד ג'אסטיס - התלמיד

דַּמֵּה אוֹתִי בְּנַפְשְׁךָ, אֶת הַתַּלְמִיד הַבַּיְשָׁן בַּפֶּתַח,

אֶגְרוֹף קָטָן, קָמוּץ לוֹפֵת אֶת צֶ'רְנִי הָאָיֹם.

אָז הַזְּמַן עֲדַיִן הָיָה הַרְמוֹנְיָה, לֹא כֶּסֶף,

וְיָכֹלְתִּי לְבַלּוֹת שָׁבוּעַ שָׁלֵם בַּחֲזָרוֹת לִקְרָאת

אוֹתוֹ רֶגַע עַל סַף הַדֶּלֶת.

וְאָז לְהִתְאַזֵּר עֹז,

וּלְהִכָּנֵס, וְלַחֲלֹף בֵּין רֵיחוֹת מִסְתּוֹרִיִּים,

וְלָשֶׁבֶת זָקוּף לְגַמְרֵי, וּבְבִטָּחוֹן רוֹפֵף

לְהִסְתַּעֵר עַל הַמִּקְלֶדֶת בִּתְנוּפָה יַלְדוּתִית!

וְכִמְעַט לְפַקְפֵּק בְּעֶצֶם הַמֵּטְרוֹנוֹם

(בַּחוּץ, הַתַּעֲבוּרָה, הַפּוֹעֲלִים חוֹזְרִים הַבַּיְתָּה),

וַעֲדַיִן לְפַלֵּס דֶּרֶךְ בְּנִבְכֵי שׁוֹפֶּן אוֹ בְּרַהְמְס,

טִפֵּשׁ וּפָרוּעַ בְּאַהֲבָה שָׁוָה לִסְעָרוֹת שֶׁל

דּוֹ זָעִיר וּלְשַׁלְווֹת שֶׁל דּוֹ.

לאקס. כנר של סימטה

רוברט פיליפס - כְּלִי של בחירה

הִיא הָיְתָה נַעֲרָה

שֶׁאִישׁ לֹא בָּחַר בָּהּ מֵעוֹלָם

לְצֶוֶת אוֹ לְמוֹעֲדוֹן,

לְרִקּוּד אוֹ לִפְגִישָׁה בִּשְׁנַיִם,

שֶׁאִישׁ לֹא חָפַץ בּוֹ:

הַטּוּבָּה. גְּדוֹלָה מַמָּשׁ כָּמוֹהָ,

כְּבֵדָה כְּמוֹ לִבָּהּ,

נִכְרְכוּ סְבִיבָהּ

כְּחִבּוּקוֹ שֶׁל אוֹהֵב.

גּוּפָהּ נִלְחַץ אֶל גּוּפָהּ.

חַיִּים, נְשִׁיפוֹתֶיהָ עֲמֻקּוֹת

הַגָּרוֹן, נְשִׁיפוֹת הַנִּשְׁמָעוֹת,

כִּמְעַט, כְּשַׁוְעוֹת הִזְדַּוְגוּת.

בילי קולינס - מועדון לילה

אַתְּ כֹּה יָפָה וְאֵיזֶה טִפֵּשׁ אֲנִי

שֶׁהִתְאֲהַבְתִּי בָּךְ

זֶה מוֹטִיב שֶׁחוֹזֵר

בְּשִׁירֵי-זֶמֶר וּבְשִׁירִים.

דּוֹמֶה שֵׁאֵין מָקום לְחִדּוּשִׁים.

מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי מִישֶׁהו שָׁר

אֲנִי כָּל כָּךְ יָפֶה

וְאֵיזוּ טִפְּשָׁה אַתְּ שֶׁהִתְאֲהַבְתְּ בִּי,

אַף כִּי מַחֲשָׁבָה זוֹ בְּוַדַּאי

חָלְפָה בְּמֹחָם שֶׁל נָשִׁים וּגְבָרִים גַּם יַחַד.

אַתְּ כֹּה יָפָה, וְאֵיזֶה חֶרְבּוֹן שֶׁאַתְּ טִפְּשָׁה

גַּם זֶה הִרְהוּר שֶׁאֵינְךָ שׁוֹמֵעַ.

אוֹ, אַתָּה טִפֵּשׁ אִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יָפָה.

אֲנִי מוּכָן לְהִתְעָרֵב שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּשְׁמַע דָּבָר כָּזֶה.

הִקְשַׁבְתִּי לְג'וֹנִי הַרְטְמֶן,

שֶׁקּוֹלוֹ הָאָפֵל עֲשׂוּי לְהִתְפַּתֵּל סְבִיב

תְּפִיסוֹת הָאַהֲבָה, הַיֹּפִי וְהַטִּפְּשׁוּת

בְּאֹפֶן שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ.

הוּא יוֹצֵר הַרְגָּשָׁה שֶׁל עָשָׁן מִסְתַּלְסֵל מִסִּיגָרְיָה

שֶׁמִּישֶׁהוּ עָזַב עַל פְּסַנְתֵּר-כָּנָף קָטָן

בְּעֵרֶךְ בְּשָׁלֹשׁ בַּבֹּקֶר;

עָשָׁן שֶׁמִּתַּמֵּר לְתוֹךְ הָאוֹרוֹת הַבְּהִירִים

בְּעוֹד אֲשֶׁר בַּחוּץ בַּחֲשֵׁכָה

הִתְכַּנְּסוּ אֲחָדִים מֵהַטִּפְּשִׁים הַיָּפִים

לְהַקְשִׁיב סְבִיב שֻׁלְחָנוֹת קְטַנִּים,

יֵשׁ בָּהֶם שֶׁעֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת,

וְיֵשׁ הַגּוֹחֲנִים נִכְחָם לְתוֹךְ הַמּוּזִיקָה

כְּאִלּוּ הִיא מַחֲזִיקָה בָּהֶם בְּעָמְדָם

אוֹ מְסַחְרֶרֶת אֶת הַקֶּרַח הָרוֹפֵס בַּכּוֹס,

וְהֵם מַחֲלִיקִים בְּהַדְרָגָה לְנִבְכֵי חֲלוֹם קִצְבִּי.

שֶׁנִּשָּׂא מֵעֵבֶר לַחֲצוֹת הַלַּיְלָה,

וְאֵין לוֹ שׁוּם חֵשֶׁק לָלֶכֶת הַבַּיְתָה,

בְּיִחוּד עַכְשָׁיו כְּשֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים בַּחֶדֶר

צוֹפִים בַּגֶּבֶר הַגָּדוֹל עִם סַקְסוֹפוֹן-הַטֶּנוֹר

הַתָּלוּי מִצַּוָּארוֹ כְּדַג זָהָב.

הוּא נָע קָדִימָה אֶל שְׂפַת הַבָּמָה

וּמוֹשִׁיט לִי אֶת הַכְּלִי לְמַטָּה

וּמְהַנְהֵן שֶׁעָלַי לְנַגֵּן.

אָז אֲנִי מַגִּישׁ אֶת הַפּוּמִית אֶל שְׂפָתַי

וְנוֹשֵׁף לְתוֹכָהּ בְּכָל עָצְמַת נְשִׁימָתִי הַחַיָּה.

אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ כֹּה טִפְּשִׁים,

מַתְחִיל סוֹלוֹ הַבִּיבּוֹפּ הַמִּתְמַשֵּׁךְ שֶׁלִּי בְּאָמְרוֹ,

טִפְּשִׁים מְחֻרְבָּנִים כָּל כָּךְ

שֶׁנַּעֲשֵׂינוּ יָפִים אֲפִלּוּ בְּלִי לָדַעַת זֹאת.

הווארד מוֹס - התמדת הַזֶּמֶר

אַף כִּי עֲדַיִן לֹא יָרַד הַעֶרֶב,

הַמַּזְכִּירוֹת הֶחֱלִיפוּ אֶת שִׂמְלוֹתֵיהֶן

כְּאִלּוּ הִגִּיעָה עֵת רִקּוּד,

וּנְעוּלָה בְּתוֹךְ סִפְרֵי הַחֲכָמִים

יֵשׁ מִין חֶדְוָה,

יֵשׁ מִין שִׁירָה

עַד כִּי דּוֹמֶה שֶׁאַף מַכְתֵּשׁ הָאֶבֶן הַכֵּהֶה

כָּל מַעֲיָנוֹתָיו קוֹלְחִים

בְּבַת אַחַת, וְהַצֶּבַע זָרַם מִלְּבֵנִים

בְּנַחְשׁוֹל אֶחָד פִּרְאִי, מוּאָר.

וּמִי הִגִּיעַ עַל קוֹנְכִית צִדְפָּה

הַבֹּקֶר עִם רֵיחוֹ שֶׁל יָם?

--יוֹצֵר גֵּאוּת קְטַנָּה

גָּבֹהַּ מֵעַל לַפִּגּוּמִים

בְּהַגִּידוֹ "הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

יֵשׁ מִין חֶדְוָה".

בַּהֶגֵּד "הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר"?

גָּבֹהַּ מֵעַל לַפִּגּוּמִים,

יוֹצֵר גֵּאוּת קְטַנָּה,

רֵיחַ הַיָּם בְּבֹקֶר זֶה

הִגִּיעַ עַל קוֹנְכִית צִדְפָּה.

מַה מַּעֲשָׂיו שֶׁל מֶזֶג הָאֲוִיר

בְּנַחְשׁוֹל אֶחָד פִּרְאִי, מוּאָר?

בְּבַת אַחַת, הַצֶּבַע זָרַם מִלְּבֵנִים

כְּאִלּוּ כָּל הַמַּעֲיָנוֹת קוֹלְחִים,

וַאֲפִלּוּ מַכְתֵּשׁ הָאֶבֶן הַכֵּהֶה מַשְׁמִיעַ

מִין חֶדְוָה,

וּנְעוּלָה בְּתוֹךְ סִפְרֵי הַחֲכָמִים

הָעֵת לְרִקּוּדִים

כְּשֶׁכֹּל הַמַּזְכִּירוֹת הֶחֱלִיפוּ אֶת שִׂמְלוֹתֵיהֶן,

וְאַף כִּי עֲדַיִן לֹא יָרַד הָעֶרִב,

הנרי טיילור - מוזיקה של מעלית

נְעִימָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁוּת רַבָּה יוֹתֵר מִן הָאֲוִיר,

הַמְבֻצַּעַת עַל כֵּלִים שֶׁתַּחַת פְּנֵי הַמַּיִם,

מַתְאִימָה לְהִתְנַשְּׂאוּת קְצָרָה זֹאת מֵהַקַּרְקַע.

הִיא מְרַחֶפֶת בְּהִתְכַּנְסֵנוּ לְתוֹךְ עַצְמֵנוּ

וּבְהַפְנוֹתֵנוּ אֶת עֵינֵינוּ הַמַּעֲרִיצוֹת לִקְרָאת אוֹרוֹת

הַפּוֹקְדִים אוֹתָנוּ אֶל יַעֲדֵינוּ הַשּׁוֹנִים.

כֻּלָּנוּ בְּסִירָה אַחַת, אוֹמֵר הַזֶּמֶר,

וּמְאֻחָר יוֹתַר יָרֹד נֵרֵד. הַלַּחַן

הוּא כְּמוֹ שֵׁם נִבְצָר מִזִּכְרוֹנֵנוּ בְּרֶגַע זֶה

וְהַמִּתְעַקֵּשׁ שֶׁהוּא אָכֵן נִמְצָא בּוֹ.

על המשוררים

היידֶן קארוּת' נולד ב-1921 בווטרבורו שבמדינת קונטיקט ושנים רבות חי בג'ונסון שבמדינת ורמונט בצפון-מזרח ארה"ב והורה כתיבה יוצרת באוניברסיטת סיראקיוז. בין תלמידיו נמנו משוררים צעירים לרוב. קארות', מחשובי המשוררים האמריקאים המודרניים, פירסם יותר מ-30 ספרי שירה, ביקורת ומסות. ליצירתו הפיוטית יש זיקה לג'אז ולבלוז. הוא נפטר ב-2008.

רוברט לאקס (1915-2000) נולד למשפחה יהודית באוֹלִין שבמדינת ניו יורק והיה לקתולי ב-1943. שנים רבות התגורר באי היווני פאטמוס. ספר שיריו הידוע ביותר הוא "קרקס השמש", הרהורים על הבריאה.

דונאלד ג'אסטיס (1925-2004), מגדולי המשוררים האמריקאיים בזמננו, נולד במיאמי שבמדינת פלורידה ונפטר

באיובה סיטי, איובה, שבאוניברסיטה שלה הורה שנים רבות כתיבה יוצרת בסדנת-השירה המפורסמת. כמה וכמה משוררים ידועי-שם נמנו עם תלמידיו. זכה בפרסי-ספרות חשובים, לרבות בפרס פוליצר לשירה. לפני מותו הוצע לו להיות "שר השירה של ארצות הברית", אך הוא סירב לקבל את המינוי בגלל מצב בריאותו.

רוברט פיליפס, יליד 1938 (לוֹרֶל שבמדינת דלאוור בחוף המזרחי של ארה"ב) הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת יוסטון, טקסס, שפירסם עשרות ספרי שירה, סיפורת וביקורת שירה. בילי קולינס, מי שהיה "שר השירה של ארצות הברית", נולד ב-1941 בניו יורק, משמש פרופסור לספרות באוניברסיטה העירונית של ניו יורק ונחשב למשורר האמריקאי הפופולארי ביותר.

הווארד מוֹס (1922-1987) נולד בניו יורק והיה עורך השירה של השבועון החשוב "ניו יורקר" במשך ארבעים שנה, ולזכותו נזקף גילויָים של משוררים חשובים, לרבות אן סקסטון ואיימי קְלֶמְפִּיט. שירתו הקנתה לו את פרס פוליצר. עד סוף ימיו היה הומוסקסואל נסתר.

הנרי טיילור נולד ב-1942 באיזור הכפרי של וירג'יניה, היה שנים רבות מראשי המחלקה לכתיבה יוצרת של האוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון הבירה וזכה בפרס פוליצר על ספר שיריו "השינוי המעופף".

המדור מוקדש לטלי גבע, שאוהבת את ליאונרד כהן