כיצד להביט בתורה ולברוא עולמות

וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים – דורשי רשומות אומרים: לא מצאו מים – דברי תורה שנמשלו למים; לפי שפרשו מדברי תורה שלושת ימים לכן מרדו. לפיכך התקינו הנביאים והזקנים שיהו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי. (ילקוט שמעוני, "בשלח"; בבלי, בבא-קמא פב, ע"א)

תורת ישראל, שאת קבלתה בסיני אנו חוגגים בשבוע הקרוב בחג השבועות, זמינה לקריאה ועיון לכל אחת ואחד מאתנו. ייעודה של קריאת התורה בשבת, בשני וחמישי (ושל הקריאה הנוספת בשבת - במנחה – שהיתוספה רק מאוחר יותר) היא שלבני-ישראל יהיה תמיד מקור עיוני לשיח ולמחשבה ושלא יעברו עליהם שלושה ימים ללא עיסוק אינטלקטואלי. העיסוק בתורה הוא חיפוש מענה לשאלות המטרידות, ניסיון לבירור האמת ופתח בלתי נדלה ליצירתיות המחשבתית.

הקריאה בפרשת-השבוע היוותה אפוא מקור להתפתחות היצירה התרבותית כולה. רוב-רובה של היצירה ההגותית במשך כשלוש-עשרה מאות שנים התבסס על פרשות-השבוע וקריאתן בציבור, ונוצר בהשראתן. רובה של ספרות האגדה והמדרש נדרש בציבור - ומאוחר יותר נכתב - בהשראת פרשת-השבוע.

באופן טבעי, עוררו התכנים הגלומים בפרשות גם את תגובתם של אנשי מחשבה, סופרים, משוררים, מלחינים ואמנים. זוהי תרבות יוצרת תרבות בהתגלמותה. יצירה תרבותית היא בריאת-עולם. כאשר אנו מדברים על התורה כהשראה להוגים וליוצרים, אנו משחזרים את דברי חז"ל על כך שהתורה קדמה לעולם והיוותה את ההשראה לבריאה כולה, כדברי הפתיחה למדרש בראשית רבה:

בני-אדם שבקשו להידמות לקב"ה, הביטו בתורה ובנו את עולמם ההגותי והיצירתי. כך נהגו חז"ל ורס"ג וריה"ל, הרמב"ם ויוּם ושפינוזה וקירקגור ורמברנדט ושכמותם. פילוסופים, סופרים, ציירים מלחינים ומשוררים, גדולי מחשבה ויצירה: היו מביטים בתורה ובוראים עולם.

הרעיון של שינוי הכרונולוגיה, שהתורה קדמה לעולם, הוא רעיון בעל יסוד דיאלוגי עמוק. התורה ניתנה בסיני. אך מעמד הר-סיני, על פי רעיון זה, איננו אירוע היסטורי חד-פעמי, למרות חשיבותו ומשמעותו. הוא גם איננו רק מעמד נשגב מן העבר הרחוק שיש להתרפק עליו, אלא הוא יכול להיות גם תקוות העתיד - כפי שמלמד אותנו התלמוד הירושלמי במסכת שבת:

רבי יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתה מן בר בריה בכל ערובת שובא (=ר' יהושוע בן לוי היה למוד לשמוע פרשה מבן בנו בכל ערב שבת).

חד זמן אנשי ועאל מיסחי בחהן דימוסין דטבריא. והוה מסתמיך על כתפי דרבי חייא בר (א)בא.

אינהר דלא שמע פרשתיה מן בר בריה וחזר ונפק ליה (=פעם אחת שכח ונכנס לרחוץ במרחצאות של טבריה, ונסמך על כתפו של ר' חייא בר (א)בא. נזכר שלא שמע פרשתו מבן-בנו. חזר ויצא לו).

מאן הוה? רבי דרוסי אמר: כך הוה. רבי לעזר בי רבי יוסי אומר: שליח מנוי הוי (=מה היה? ר' דרוסאי אמר: כך היה. ר' אליעזר בי ר' יוסי אמר: מופשט כליו (ערום, ללא בגדים) היה).

אמר ליה רבי חייא בר אבא: ולא כן אלפן "אם התחילו

אין מפסיקין"?(= אמר לו ר' חייא בר אבא: ולא כן לימדתני: "אם התחילו אין מפסיקין"?

אמר ליה (ריב"ל לר' חייא): חייא בני, קלה היא בעיניך שכל השומע פרשה מן בן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני. ומה טעמא: (דברים ד) "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקך בחורב" (ירושלמי, שבת פ"א, ה"ב).