אני שואל את עצמי: האם אתה זקוק לילדים בחייך?
ואני עונה לעצמי שלא, מכל מיני סיבות. מעבר לעלות הכלכלית של פרויקט גידול ילד, יש כאן בעיקר עול נפשי. אין לי רצון להיות אחראי על אף ילד שלא מכין שיעורים, לרדות, להעניש, להתאכזב או להתעמת עם המורה שלו לתושב"ע. אהיה "ערירי"? שיהיה
לידה כרוכה בהרבה סבל פיזי לנשים. הכנות ללידה, זריקות וניתוחים קיסריים כדי לצמצם את הייסורים שהם מנת חלקה של היולדת. הסיכונים בהריון והלידה עצמם, הסבל הפיזי ליולדת, מחלות הריון ליולדת, מומים מולדים, מחלות גנטיות או נרכשות של הצאצאים או מחלות ובעיות שכליות, נפשיות או התנהגותיות שמסתברות לאחר מכן – כל אלו אינם איזשהו תרחיש בדיוני בכוכב אחר, אלא לצערי הסתברות ריאלית וגבוהה מאוד. לא ניתן אחר כך להחזיר לחנות עם פתק החלפה.
נניח לרגע שהכל עובר חלק מכל הבחינות שתוארו לעיל. אם אני שואל את עצמי, בכנות גמורה, "האם אתה זקוק לילדים בחייך?" נראה שלא, מהרבה סיבות.
תינוקות הם יצורים חסרי צורה עדיין, צווחנים, לא שולטים בצרכיהם, תובעניים ומצריכים פעולות דוחות למדי של החלפת חיתולים מטונפים. לא כל אחד מפיק מזה עונג.
"בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אימו", אומרת המסורת, אבל בעצם אין הבדל - כל אם או אב רוצים שילדם יהיה הכי חכם, מוצלח, מוכשר ובעל הישגים טובים לאורך מסלול חייו. מעבר לעלות הכלכלית של פרויקט גידול ילד, יש כאן בעיקר עול נפשי. אין לי רצון להיות אחראי על אף ילד שלא מכין שיעורים, לרדות, להעניש, להתאכזב או להתעמת עם המורה שלו לתושב"ע.
בחברה הישראלית, גם בקרב החילוניים הגמורים, נותר אלמנט מסורתי חזק מאוד של "הקמת בית בישראל" ולחץ חברתי חזק ביותר על הצעירים להביא ילדים. אי הבאת ילדים מתוארת באופן שלילי כ"חשוך ילדים", "ערירי". מי שמעלה תהיות בנושא הופך מיד לחריג, או לפחות ראוי לחינוך ולהטפה יסודית. הנה כמה מהטיעונים המוכרים:
"מה תעשה כשתהיה מבוגר ולא יהיה מי שיטפל בך?" , "אם כולם יחשבו כמוך לא יהיה מי שיעבוד בעתיד". אבל לדעתי, בעוד 30-40 שנים רמת האינטליגנציה המלאכותית והרובוטים תהיה כה גבוהה, שמלאכת הטיפול האנושית תוחלף במערכות ממוכנות לסוגיהן.
"ילדים זה שמחה, זה אושר, כשיהיו לך תראה" – אני רואה מה קורה מסביב ומפיק די והותר לקחים. אני ממש לא בליין טיפוסי שקורע את העיר, אבל גם לא זקוק ליצור לעצמי אבן ריחיים על הצוואר. את ההגשמה והשמחה אני מוצא בדברים אחרים.
אין לי בעיה להתמסד – עדיף בנישואים אזרחיים
"אתה מחפש רק לבלות ולהתעסק עם בחורות, אבל בסוף תישאר לבד" – אולי זה להיפך? אולי אני מוצא את עצמי לבד (אף שאני איכותי, משכיל, נראה טוב וכו'), דווקא משום שאני לא מעוניין להונות בחורות ולבזבז את זמנן של הרוצות בילדים? אין לי בעיה להתמסד – עדיף בנישואים אזרחיים או ברית זוגיות, אלא אי רצון בילדים וזה לא בהכרח מעיד על תכונותיי הזוגיות. ואמנם היו בחורות שרצו שאהיה אבי ילדיהן כבר אחרי היכרות קצרה; זה מאוד החמיא לי, אך אילץ אותי לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמי, שבסופו העדפתי להיפרד מהן בצער כדי שתוכלנה למצוא בני זוג מתאימים.
"בגללך יהיו יותר ערבים / חרדים וכו'" - צר לי, עשיתי בגרות, תארים, שירות צבאי מלא, פרויקטים משמעותיים גם ברמה הציבורית, הכל כדי לתרום את חלקי למדינה. אבל אל תצפו ממני גם לקחת את העול של גידול ילדים. זה לא מה שישנה את המצב הבלתי נמנע של רוב חרדי וערבי בישראל. מהחרדים יש גם תנועה לכיוון השני – ויש מהם שאפילו מתפקרים לגמרי ונהיים חילוניים, אז הרשו לי לא לשים את הדאגה הזו על המצפון האישי שלי.
אם קברניטי המדינה מודאגים מהמצב הדמוגרפי, יתכבדו נא ויעשו יותר למען משוחררי הצבא, המשפחות העובדות, יוזילו את המעונות לילדי החילוניים, ינהיגו הזנה מסודרת חובה בבתי הספר, יורידו מנטל המס על מעמד הביניים ויבנו בנייה מסיבית וזולה של דירות למשפחות. זה יועיל הרבה יותר למאזן הדמוגרפי מאשר לשכנע אותי ושכמותי לפרות ולרבות.
ובחזרה אליכם, אלו שקוראים כרגע. אם אתם באמת ובתמים אוהבים ילדים, רוצים בילדים ומוכנים לקחת על עצמכם את העול הזה עם כל הסיכונים הרבים הכרוכים בו – עשו זאת והצליחו! אבל אם אינכם מרגישים שהבאת ילדים היא צורך אמיתי שלכם, אל תיקלעו אליו רק בגלל לחץ חברתי. כי הבאת ילדים מבלי רצון כן ואמיתי עלולה להוביל לאומללות ולצער לכל הצדדים המעורבים כולל הילדים.
בהצלחה לכולם.
לפנייה לכתב/ת 
