לקחת ביס מירושלים
לרגל יום ירושלים, אספנו כמה ירושלמים שיודעים על מה הם מדברים, וביקשנו מהם לספר איפה הכי כדאי לאכול בעיר הבירה. מהפתיליות בשוק ועד בית הקפה המושלם לישיבה עם לפטופ, מדוכן המיצים ועד המסעדה הרומנטית - ההמלצות לפניכם
לאכול במחנה יהודה
הילה, 27, אדריכלית משכונת בית הכרם, ממליצה על הרכבת ארוחה אישית: "קונים אוכל ביתי מוכן במעדני צדקיהו, מקום ירושלמי ידוע בכניסה לשוק שיש בו סלטים מעולים - טאבולה, אבוקדו וביצים, למשל - וגם גבינות מעולות, דגים כבושים וחמוצים. ממשיכים עוד טיפה פנימה, ומצטיידים בלחם טרי היישר מהטאבון. אם רוצים ירקות נכנסים עוד קצת ומוצאים. ככה אפשר לעשות פיקניק מושלם. ביום שישי אחרי הצהריים, כשירושלים נכנסת אל תנומת השבת שלה, אין כמו ללכת למאפיית מרציפן שבכניסה לשוק מרחוב אגריפס, ולהצטייד במאפים המתוקים שמחממים את הלב לצד כוס תה עם נענע".
אלון, 27, מוזיקאי מאבו-טור ועמק רפאים, ממליץ על עזורה (רח' האשכול 4): "זה מקום מיתולוגי בתוך השוק העירקי. למרות שהמקום התמסחר טיפה לאחרונה, עדיין האוכל מעולה. צריך לדעת לא לבוא מאוחר, כי את האוכל עושים פה על פתיליות, אז כשנגמר - סוגרים והולכים הביתה".
רועי, 32, איש מחשבים מרמות, ממליץ על שלישיית המעורב הירושלמי - סימה, סמי וסטקיית חצות. שלושתן מתמחות במאכל ה"על האש" הכי ירושלמי שיש ומתחרות זו בזו על הלקוחות. לכל אחד יש את הפייבוריט שלו. אני אישית הכי אוהב לאכול אצל סימה. אבל צריך להיות מוכנים למנה שמקבלים: פיתה חמה שדוחפים אליה את המעורב ומלפפון חמוץ. אין חומוס, אין סלטים.
המציאה את המעורב הירושלמי? סטקיית חצות (צילום: אורן כהן)
עמרי, 25, סטודנט מרחביה, ממליץ על פורטונה: "סטקייה חדשה יחסית בשוק. את המקום פתח בחור בשם אייל, שף מיומן בעל הבנה וידע עמוקים בבשר, בטריותו ובאופן הטיפול בו. תמורת מחיר סביר לחלוטין של 50-70 שקל תוכלו לבחור את המנה הבשרית שתחפצו בה היישר מהוויטרינה. מדובר בבשר סופר טרי, שמתחלף מדי יום בהתאם להיצע בשוק. אחרי שבחרתם את הנתח שלכם יתחילו לזרום לשולחנכם זרם בלתי פוסק של סלטים משובחים: חצילים, טחינה, סלק, זיתים סורים, כרוב לבן, הכל נשמע כל כך פשוט, אבל מבוצע בדיוק מדהים. לצד הסלטים תגיע ערימה של צ'יפסים פריכים שטוגנו במיוחד עבורכם. לא שבעתם? אף אחד לא יעשה פרצוף אם תבקשו עוד סלטים או צ'יפס, ובטח שלא יגבה מכם על כך תשלום נוסף. בקיצור, מקום שגורם לכם להרגיש בנוח. בקשו מאייל שוט של הערק הביתי, ערק בזוקה".
עמרי ממליץ גם על הדוכן של עוזי אלי (באחת הסמטאות הקרובות לכניסה הראשית מרחוב אגריפס): "ללא ספק אחד המקומות המרתקים שיש בשוק. בדוכן מוכר עוזי מגוון של מיצים טבעיים מקוריים מתוצרת עצמית, ממתכונים משפחתיים (תימניים) ישנים. כך, למשל, תוכלו לטעום שם מיץ אתרוג עם גת, פסיפלורה עם חלב עזים, מיץ תפוח ופלפלת, ועוד אי אילו שילובים בעלי סגולות רפואיות. אנשים בעלי בעיות בעור, בנשימה, בעיכול, ובעיות נוספות, נכנסים מאחורי הדלפק להתייעצות ממושכת יותר עם עוזי, שרוקח עבורם מיני תכשירים טבעיים. אולם גולת הכותרת היא דווקא מוצר שלא נמצא בחזית הדוכן, והוא ערק משובח מענבים, 30 שקל ל-250 מ"ל, בהחלט לא זול, אבל בקשו טעימה ותבינו למה המחיר כל כך גבוה".
מיצים מסתוריים בדוכן של עוזי אלי (צילום: יעל גרטי)
על קפה ועוגה
ריקי, 26, סטודנטית מרחביה, ממליצה על קפה יהושע (רח' עזה 17): "פעם קראו לו קפה רחביה, היום הוא האח המבוגר של הבר יהושע בעיר - כי הוא לא פתוח עד השעות הקטנות של הלילה, ככה זה כשמתבגרים... יש שם צוות מדליק שלא נשארים אדישים אליו ואל האדיבות והחמימות שלו, אך שגם יודע להניח לך לנפשך עם הלפ טופ, העיתון או הרגלי הבהייה שלך בפינה השמאלית של החלל".
עמרי ממליץ על קפה אלכסנדר (ינאי פינת שלמה המלך): "מקום חדש בתפר בין מרכז העיר לעיר העתיקה. מארק אהרון, עולה חדש מלוס אנג'לס, קולה כאן תשעה סוגים שונים של קפה: אתיופי, הודי, איטלקי, ברזילאי, ועוד. הריח המשכר של הקפה עומד באוויר, ותאמינו לי, מרגישים בהחלט את ההבדל בטעם כאשר שותים כוס קפה שזה הרגע נקלה ונטחן לנגד עיניכם. במקום מתנגת דרך קבע מוזיקת ג'אז, שמשרה אווירה קלילה וחיובית".
הילה ממליצה על נוקטורנו (רח' בצלאל 7): "בית קפה קטן בעל שתי קומות. המלצר, שהוא גם הברמן והטבח, מכין לך את מבוקשך. בהחלט תענוג לשבת ולשתות קפה כשהרוח נושבת, גם בימים חמים, ולצפות ברחוב בצלאל הפקוק".
עוד ממליצה הילה על קפה סמדר (רח' לויד ג'ורג' 4), שהוא "קלישאה ירושלמית נוסטלגית. בית הקפה ממוקם במבנה ירושלמי עתיק במושבה הגרמנית, אחת השכונות היפות בירושלים. זה מקום ישן, נעים וידידותי למשתמש, שנותן אווירה של רוגע עם העצים הרוחשים מעבר לגדר האבן".
קלישאה ירושלמית. קפה סמדר (צילום: מאיר אזולאי)
כל החבילה
הילה ממליצה על כמה מקומות: "לאווירה ירושלמית צעירה עם טעם קולינרי משובח הייתי הולכת לאדום (רח' יפו 31) בחצר פיינגולד - בר-מסעדה עם עיצוב ירושלמי אמיתי - אבן ירושלמית, קשת בחלון, וילונות אדומים, אור מעומעם. האוכל מעולה - פירות ים, דגים, בשרים ואי אפשר בלי פולנטה, ריזוטו ופסטה. גם היינות משובחים. והעיקר - אווירה בהחלט ביתית ונעימה".
"מסעדת 'לבן' בסינמטק (רח' חברון 11) היא האחות החלבית של 'אדום' ושייכת לאותם בעלים. יש לה מיקום מרהיב אל מול החומות ומתחת לחלונות הענקיים, בשקט תהומי, שוכן לו גיא בין הינום. יש כאן אווירה קסומה, תחושה של חו"ל ואוכל איטלקי משובח".
"המונא (רח' שמואל הנגיד 12) הוא בר מסעדה-ביסטרו בטוב טעם השוכן בבית האמנים. זה מקום ירושלמי קטן, מעוצב באווירה אירופאית עם אבן ירושלמית, אח במרכז החלל וחצר קטנה ונחמדה הנושקת למחלקה לארכיטקטורה של בצלאל. יש מנות ראשונות נחמדות ולעיקריות - בעיקר בשרים ופירות ים. בקיצור, חוויה".
עיצוב ירושלמי. אדום (צילום: גיא אסיאג)
אוכל רחוב
יובל מן, 24, עורך חדשות ממבשרת ציון, ממליץ על פינתי (רח' המלך ג'ורג' 13): "כאן הכל התחיל. הסניף הראשון של רשת "פינתי" הוקם כאן לפני 35 שנה ועד לאחרונה – עם התפשטות הרשת לרחבי הארץ - היה סוד ליודעי דבר. מדובר במסעדת פועלים פשוטה על טהרת החומוס-קציצות-ממולאים, אבל איזה אוכל! אם תגיעו בשעות השיא רוב הסיכויים שתצטרכו לחכות לא מעט לשולחן. המלצרים צועקים מסביבכם וייתכן שתיאלצו לחלוק את השולחן עם זרים, אבל ברגע שטועמים את המרק קובה, הקציצה ברוטב עגבניות או החומוס – זה כבר לא משנה. מי שמכיר יודע שאין כמו הסניף המקורי".
יובל ממליץ גם על צ'ילי (רח' הלל 28): "את הפיצרייה הזו אי אפשר לפספס. אל המקום הקטן מתנקזים גם בשעות הקטנות של הלילה בליינים שצריכים להרגיע את הבטן המקרקרת לפני שהם הולכים הביתה לישון. המקום נחשב לאתר עלייה לרגל כבר שנים, אולי בגלל שמדובר באחד המקומות הבודדים בעיר הקודש שיגיש לכם על הפיצה גם תוספות כמו עוף חריף, צ'וריסו וחזה אווז. כל הניסיונות למצוא פיצה שווה ברמתה בתל אביב עלו בתוהו. ביקור בירושלים לא יכול להיות מושלם בלי משולש לילי בצ'ילי'ז".
עמרי ממליץ על הסביחייה (רח' שמאי): "המנה הטובה ביותר שטעמתי - אולי חוץ מהסביח של עובד. יגאל, המוכר החביב והחייכן, הוא מקצוען אמיתי שמתקתק מנות בקצב רצחני, כאשר הוא עומד לבדו מול הלקוחות מאחורי הדלפק, ובנאדם נוסף שמתרוצץ במטבח דואג לחמם בכל פעם פיתה אחת (!) עבור הסועד הבא, כך שהפיתה שתקבלו תהיה בטמפרטורה ובטריות המקסימלית. מה שבולט אצל יגאל זה 'שיטת השכבות'. בניגוד לאנשים שממלאים את הפיתה בסלטים, עליהם ביצה, ומעל חציל, כך שבכל פעם אתם טועמים סוג אחר של אוכל, יגאל עושה זאת לרוחב: שם חומוס, פרוסה של חציל, קצת ביצה, מעל סלט, עוד חציל, עוד חצי ביצה, עוד טחינה, עוד ירק, עוד חומוס, עוד טחינה, ולמעלה פטרוזיליה. מושלם".
אלון ממליץ על מיץ פלא (רח' קינג ג'ורג' פינת בן יהודה): "דוכן מיצים די ותיק, שאחרי שיפוץ המדרחוב מאוד נחמד לעשות בו הפוגה קטנה, לשתות ולהתקרר מעט. יש כאן הרבה מיצים טעימים, אך ספינת הדגל היא 'מיץ הפלא' שעל שמו נקרא המקום - מתכון סודי למיץ שיוצא מאוד טעים ומאוד צבעוני".
ועוד ממליץ אלון על Jafar sweets (רח' חאן אל-זית, מזרח ירושלים): "בנוסף לכנאפה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי, מוכרים כאן גם מלא בקלאוות ושאר מתוקין. הבעיה היחידה היא שהמקום תקוע חצי קילומטר פנימה משער שכם - לא המקום הכי סימפטי שיש כרגע, ולכן יש אי נוחות רצינית להגיע לשם, וחבל".
לפנייה לכתב/ת 
