טעות במספר

"בדידותם של המספרים הראשוניים" הוא ספרו הראשון של סופר איטלקי צעיר בשם פאולו ג'ורדנו. הספר זכה בפרס סטרגה (הפרס החשוב בספרות איטלקית), היה לרב מכר, תורגם לשפות רבות ותיכף גם מגיע הסרט. ג'ורדנו כתב את הספר בגיל 26, והפך למעין סיפור סינדרלה על הגבול של "יותר מדי טוב בכדי להיות אמיתי".

ג'ורדנו. טוב מכדי להיות אמיתי? (צילום: פייטרו פסה)

"בדידותם של המספרים הראשוניים" מלווה את חייהן של שתי דמויות עצובות ופגועות, מתאיה ואליצ'ה, מילדות לבגרות. הספר בנוי מפרקים קצרים, כשכל פרק מוקדש לגיבור אחר. בחלק קטן מהפרקים שניהם מופיעים, מתאחדים לרגע ושוב נפרדים. כמו בחיים שלהם.

העוצמה מצויה בפרטים?

הפצעים של הגיבורים הופכים אותם למתבגרים עצובים ובודדים ולאנשים פגועים. ג'ורדנו מתאר אותם באמצעות תיאורים חיצוניים. יש להם באמת צלקות על הגוף. היא גוררת רגל, הוא חבוש ידיים ואלו לא מטאפורות. הכתיבה של ג'ורדנו פשוטה וישירה, נטולת עומק, חפה מפיוטיות.

"הוא יודע שהעוצמה מצויה בדיוק שבפרטים", בפראפרזה על משפט שהוא כותב כדי לתאר חברת ילדות מתעמרת של אליצ'ה. הוא כותב בפרטי פרטים על מה שרואים, על החיצוני.

"בדידותם של המספרים הראשוניים" מאפשר לקורא לחוות את עצמו כאדם רגיש, סבלן, כזה המוכן להתבונן בעיניים פקוחות בסבל של האחר, אמיץ שכמותו. אבל הכל שטחי ופשטני, הכל חיצוני. הסופר מתאר את הסבל של גיבוריו באמצעות תיאורים חיצוניים: מה עשו, לאן הלכו, איך לא דיברו, איך לא נפגשו. הפאסיביות שלהם כתובה בפעלים, באמצעות תיאור של אי עשייה. אנחנו יודעים מה הם לא עושים, ולא למה הם לא עושים את זה.

אנחנו יודעים שהם נתקעים ונעצרים, אבל הכותב לא מתעסק בלמה, והם פשוט נתקעים ונעצרים. זאת כתיבה שטחית וסנסציונית וזה יוצר ספר שטחי וסנסציוני. לקרוא בו מרגיש קצת כמו לקרוא כתבת צבע על החיים הקשים של מישהו במוסף של סוף השבוע.

בדידותם של המספרים הראשוניים", מאת פאולו ג'ורדנו, מאיטלקית: יערית טאובר