דרוש חזון ליום ירושלים
הסרוגים חוגגים אבל רוב הציבור הישראלי אדיש ליום ירושלים. אלי ברקת מציע לקבל השראה מחזון ישעיהו ולהתאחד סביב רעיון הסולידריות החברתית
מה נשאר לנו מ"יום ירושלים"? יש את "יום העצמאות של הציונות הדתית" עם אירוע הפתיחה ב"מרכז הרב", ו"ריקוד הדגלים", ששוטף את רחובות העיר. המסר המרכזי הוא איחוד העיר וכיבוש הלבבות - בכל סדר שתבחרו. המוסיקה שמרצדת מעל היא "מדרש יונתי" של מאיר אריאל: "שאלו על לב ירושלים, שאלוה לשלומה - אבנים בלב ירושלים, כיכר השוק הומה. בשקרים ועוול מתעטפת לרגל מלאכת החומה, אך מבעד לצעיף נשקפת עירנו עירומה. - שלא רודפת צדק צדק לא רוצה שלום."
התוצאה היא ש"יום ירושלים" הוא יום, שרוב הציבור הישראלי אדיש אליו; הירושלמים נכנסים לכוננות שלג ולא יוצאים מהבתים; ונאמני הר הבית מתעקשים לשחזר את התמונות של הצנחנים עם הדגל מ-1967, והמג"בניקים מסמנים עוד יום של משמרת כפולה בעיר העתיקה.
זהו – זה מה שנשאר מ"יום ירושלים". נכון, יש גם כמה סדרות מעולות כמו "עספור" או "מעורב ירושלמי", ואפשר ללכת על מרתון סרטים. זה גם אחלה, וגם מאפשר לציבור המסורתי להרגיש איך זה יום כיפור אצל חילונים, אבל זהו. פה הגבול של התרוממות הרוח. כמעט כמו יום העצמאות למישהו בלי חברים, שאתה תקוע בפעם המאה עם "גבעת חלפון" וחידון התנ"ך.
אז מה חסר לנו? - חסר חזון ישן ל"יום ירושלים", ולא צריך לחפור עם הדגלים בשביל זה. חשבו על זה קודם לפנינו. לפני אלפיים שנה, כשעוד לא הספיקו לשכוח, למה התכוונו במקור, כשאמרו "בונה ירושלים". רק לקבל השראה מחזון ישעיהו ל"יום ירושלים": "כי ה' יסד ציון, ובה יחסו עניי עמו." (ישעיהו, י"ד, 32). "יום ירושלים" יכול להיות היום, שבו עם ישראל מתאחד סביב רעיון הסולידריות החברתית; היום שבו מדינת ישראל מתחייבת מחדש לענייה.
זה לא מופרך. ירושלים היא אחת הערים העניות בישראל. ירושלים כעיר הצדק הוא רעיון מרכזי במסורת היהודית. רבים מאזרחי המדינה יכולים להתחבר למסר הזה של "יום ירושלים". ויש לנו גם פיוט. "לכה דודי" הוא פיוט גאולה, שמושר בכל עדות ישראל במאות ניגונים שונים. ר' שלמה אלקבץ, ממשיך את הרעיון שהביע ישעיהו ותולה את בניין ירושלים, ביכולת של העניים לחסות בה: - "בך יחסו עניי עמי, ונבנתה עיר על תילה".
אז "לכה דודי", ב"יום ירושלים" הזה, - במקום לעלות על ירושלים, "נצא לשדה". אומר רש"י, שלא "כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות, אלא כיושבי פרזות שהם בעלי אומנויות ועוסקין בתורה מתוך הדחק". – יום ירושלים זה יום הזדהות עם הפריפריה. - זהו "השדה" שלנו.
וכבר מצאנו במדרש זוטא: "הרי משיח בא לעולם, ואומר להם לישראל – הגאולה באה לעולם והם מתכנסין ובאים כיתות כיתות... "נראה עם פרחה הגפן" – אלו עושי המלחמה. "הדודאים נתנו ריח" אלו בני אדם של מעשה צדקה". יום ירושלים יכול להיות מזוהה עם "עושי המלחמה", ואולי היה זמן שכך גם היה ראוי, והוא יכול להיות מזוהה עם "בני אדם של מעשה צדקה", ואז גם אולי יתממש חזונו של ישעיהו ו"יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" כי "ציון במשפט תיפדה, ושביה בצדקה" (ישעיהו, א, 26-27).
אלי ברקת הוא מנכ"ל "ממזרח שמש" – החבר ברשת בתי המדרש בישראל
לפנייה לכתב/ת 
יום ירושלים. לא רק במרכז הרב
צילום: רויטרס
מומלצים
