לבן ומבעבע: יינות לפיקניק

הימים הקרובים, עד השבועות, יהיו בוודאי מלאים חמסיני תום-חורף, שרבי טרום-קיץ וסתם זיהומי אוויר אביביים. ולמרות זאת יהיה בטח מי שישכנע אתכם בטח לצאת לאחו, לקחת טנא ולמלא אותו בכל טוב הארץ, ולעשות פיקניק. בחום.

ואיך אפשר פיקניק, בלי בקבוק יין? ואם יין, אז איזה? אפשר לבן, קר, ומאלה יש מגוון לא קטן, במחירים סבירים לגמרי: סוביניון בלאן "אסטייט" של תשבי החדש (55 ש"ח), שלמרות שהוא פריך וחומצי, יש בו משהו מתקתק בכל זאת. מאסי סואבה "לבארי" (68 ש"ח) – שהוא ממש קליל והולך מצוין עם גבינות עיזים. או המסאינקו של מאסי (80 ש"ח), שהוא מלא ארומות טרופיות, מתקתקות. ב-70 ש"ח תוכלו לקבל בקבוק חביב של הבושנדאל 1685 סוביניון בלאן גראנד קווה: סוביניון בלאן ארומתי, קצת טרופי ומתון בטעמיו. משהו ללוות בו פירות ים מטוגנים, או פירות קיץ כתומים ואדומים. עוד מהעולם החדש תוכלו למצוא את הסאן טלמו שרדונה (37 ש"ח): מחיר מצחיק לשרדונה, מארגנטינה: יין שמאזן גם את הצד הירקרק-חמצמץ וגם את הצד הטרופי-מתקתק בצורה מאוד טובה.

אם אתם בעניין של לבנים מצרפת, אתם יכולים לנסות את הפואי פומה של גי סאז'ה – סוביניון בלאן פריך ומינרלי, או את הסוביניון בלאן של פורנייה: מהיינות הלבנים הטובים ביותר שיש כאן, ולא רק מבחינת המחיר שלו (יבואן – בסט ויין-מינקול).

הלמברוסקו של קוויקיולי (צילום: ענבל פסקל) 

נתזים באיטלקית

במחירים ארציים מאוד אתם מוזמנים לנסות ממגוון יינות הלמברוסקו שיש בארץ. זהו סוג יין איטלקי, שמגיע מחמישה תתי-אזורים באזור אמיליה-רומנה ולומברדיה. למברוסקו זהו לא רק שמו של סגנון, או סוג יין, אלא גם שמו של ענב, שחוקרי גפן זיהו שיש ממנו בכל רחבי איטליה משהו כמו 60 זנים שונים. ריבוי הזנים הזה מעיד לא מעט על עתיקותו של הזן, שהיה ידוע מאוד כבר בימי הרומאים וקודם לכן.

היינות מיוצרים בשיטה שנקראת שיטת שארמה, או ליתר דיוק שיטת שארמה-מארטינוטי, או "השיטה האיטלקית", כיוון שהיא למעשה הומצאה באיטליה. הרעיון הוא שמייצרים יין בסיס – יין ללא גז, ואז, כדי למגז את היין, מעבירים אותו למכל אטום, ומתסיסים שנית. היות והמכל אטום, הגז נכלא ונוצר לחץ. מבקבקים תחת אותו לחץ, ומקבלים בקבוקי יין-נתזים (יינות שמיוצרים כמו שמפניה, בה התסיסה השנייה נעשית בבקבוק עצמו, נקראים יינות מבעבעים).

למברוסקו טוב – ויש דברים כאלה – הוא קודם כל יבש. בעיניי, לפחות. יש בו אדמתיות קלה, וקצת "בשר", במיוחד ביינות האדומים, עם חמיצות רעננה וקלה, והעיקר – הרבה פרי: תותים ודובדבנים. משהו כמו יין אדום בתחתוני ביקיני, ולא בשמלת ערב.

לצד היצע קטן של יינות יבשים, בארץ תוכלו למצוא בעיקר יינות למברוסקו חצי מתוקים ומתוקים, כאמור, שחלקם גם כשרים:

לפני פסח נחת כאן הלמברוסקו די לואיג'י: היצרן הוא קוויקיולי – אחד הגדולים מיצרני היינות האלה – והיין מאמיליה. זהו יין אדום, מתוק. מחירו 38 ש"ח.

למברוסקו כשר נוסף הוא אמראדורי של דונלי גטאטיקו: יין רוזה נעים, במחיר של 25 ש"ח. אותו יבואן (אחים שקד) מציע גם למברוסקו לבן, מתוק, כשר, במחיר של 29 ש"ח: Ca' di Valle Lambrusco Bianco. יין נחמד, ומהיינות היותר "שתיים" במחיר הזה.

קוויקיולי מציעים עוד שפע יינות (לא כשרים): ורוד, לבן וארבעה אדומים: למברוסקו אמיליה, קוויקיולי סלאמינו, גראספרוסה ורג'יאנו, האחרונים הם יינות אזוריים וקצת יקרים יותר. אם כבר, אז הגראספרוסה עדיף בעיני, אבל אתם מוזמנים לנסות כל אחד מהם, ולהחליט בעצמכם (המחירים הם בסביבות 40 ש"ח).

לסיום, אתם יכולים לנסות את הלמברוסקו של מדיצ'י ארמטה: לבן, רוזה ואדום מתוקים, אדום יבש ואחד נוסף, שנקרא "קונצ'רטו", שהוא קצת יותר יקר, מיוצר מלמברוסקו סאלמינו. גם פה, היין הלבן יהיה העדין ביותר, ואילו היינות האדומים יהיו ה"בשרניים" ועזי הטעם יותר. הקונצ'רטו עדיף על היינות האדומים האחרים, ובכל מקרה – ובמיוחד שמדובר ביינות מתוקים – חובה לקרר אותם טוב-טוב, ולהגיש בשמפניירה. הגישו אותם עם גבינות איטלקיות שמנות ועזות טעם, טאלז'יו בשלה, למשל, או פרמזן מתישנת. את הסוגים העדינים יותר – עם ריקוטה! אם אפשר, ואתם אוכלים גם נקניק טוב לצד הגבינה, שתו את היין עם פיצה פפרוני. ואגב, האלכוהול בכל היינות האלה נמוך יחסית – 9.5% בלבד.

טיפ: איך לקרר יין בעשר דקות?

יש המון פטנטים, אבל השיטה שאימצתי לאחרונה היא שיטת המגבת: עוטפים את הבקבוק במגבת רטובה ומכניסים לפריזר. אחרי 10 דקות יש לכם בקבוק יין קר, עם שרוול קירור טבעי. זהו, נגמרו התירוצים, ומעכשיו אפשר למזוג יין לבן גם כשבאים פתאום אורחים. מתאים לכל סוג יין – גם מבעבע.

הפסקת רימונים

לסיום, משהו שלא מענבים: שני האחים לבית קאשי, אברהם ועובדיה, שבמושב גן דרום, מייצרים יין רימונים ביקב שלהם, לו קראו "גרנדה". אחרי ארבע שנים של נסיונות וניסויים, ושנתיים של ייצור לחברים ולמי שהיה בסביבה, הוציאו השנה האחים את המוצרים שהם שלמים איתם, ואוהבים אותם: יין רימונים חצי מתוק, ויין קינוח מרימונים.

כמו כל סנוב-יין מצוי, אני לא מחובבי הז'אנר, אבל חיבבתי מאוד את הגרסה החצי יבשה של "גרנדה": ליין יש מתיקות סבירה, חמיצות מאוזנת ורעננות. שלא כמו יינות אחרים מסוג זה שנמכרים בארץ, הוא לא סובל מחמצון וטעמי שרי. גם מידת הטאניות שלו נמוכה, וזאת הודות ל-25 הפועלות העונתיות שהשניים שוכרים מדי עונה: הקילוף ידני לגמרי, ומונע נוכחות של קליפות וממברנות עם הפרי בתסיסה. המחירים הם 65-85 ש"ח לבקבוק, ששכחתי לומר, אבל מכיל הרבה מאוד נוגדי חמצון ושפע של בריאות. להשיג בחנויות יין ומשקאות. כשר.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "