לעצור את המחול הפאשיסטי

קשה להיות מופתע מהפרטים העמומים שהותרו לפרסום אודות מעצרם של מנכ"ל עמותת "אתיג'אה" אמיר מח'ול ופעיל בל"ד ד"ר עומר סעיד. הניסיון של השנים האחרונות מלמד כי מערכת הביטחון הישראלית מנפיקה האשמות חמורות במיוחד כלפי פעילים ערבים, כגון ריגול ומגע עם סוכן זר, המבוססות לרוב על תשתית עובדתית רעועה ולעתים אף מפוברקת. הניסיון מלמד שהרי השב"כ מולידים עכברים משובטים ועלובים. כך לדוגמא פרשת עזמי בשארה, שהסתיימה בקול ענות חלושה - ללא ניסיון אמיתי לחקור, ואף ללא הוצאת צו מעצר בינלאומי. 

המעצרים ההוליוודיים שמתבצעים באישון לילה וצו המניעה הגורף באו להטיל אימים לא רק על הציבור הערבי אלא גם על זה היהודי; הרי המדינה מאוימת, ביטחונה מאוים, ואותו "גייס חמישי" לא מכיר בהיותה מדינה יהודית ופועל למוטטה מבפנים, ואף מתעסק עם "חיזבאללה".

יש כאן ניסיון לדחוק את הציבור הערבי למשבצת של איום ביטחוני, לצד האיום הדמוגרפי שאליו הוא כבר משוייך ממילא, וכך להרחיקו מהמגרש הפוליטי והשיח על אזרחות וזכויות. אלא שהציבור הערבי ברובו המוחץ מנהל מאבק לגיטימי וצודק באמצעים אזרחיים גלויים וכשרים נגד המשך הכיבוש, האפליה והדיכוי. כך למשל, באוקטובר 2009 נפתחה שביתה כללית במחאה על החוקים הגזעניים (חוק הנאמנות, חוק מניעת ציון יום הנכבה). ביום האדמה האחרון הפגינו עשרות אלפים נגד הריסת הבתים וגזל האדמות. ארגוני חברה האזרחית של הערבים הישראלים פועלים בארץ ובחו"ל למען שוויון זכויות מלא. דוגמא נוספת למחאה אזרחית לגיטימית ניתנה לפני שבוע, כשאלפים צעדו בנצרת באחד במאי במחאה על חידוש הפעלתה של תוכנית ויסקונסין.

אך המאבק הזה, כך נראה, מדיר שינה מעיני בעלי השררה בממסד, כי הוא חושף את חוסר נאמנותה של המדינה לאזרחות של אותו ציבור.

המתקפה הגואה על החירויות הדמוקרטיות אינה רק תוצאה של האקלים הפשיסטי בישראל 2010, אלא גם אמצעי למימושו על ידי הרחבת השימוש בתקנות לשעת חירום. הפעם - מדובר על מניעת מפגש בין העצורים לעורכי דינם. כך נרשמה עליית מדרגה בהיקף רמיסת זכויות אדם בשם הביטחון.

ברור שצעדים כאלה מאיימים באופן מיידי על המיעוט הלאומי, אבל דמוקרטיה אמיתית לא יכולה להתקיים אם לא מכבדים את זכויותיו של המיעוט הזה. ובמקרה של המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל, הדיכוי נועד להשתיק כל קול החורג מהקונצנזוס הציוני (ע"ע ענת קם), ובכך לשלוט ביד רמה גם בקבוצת הרוב.

המהלך החל אולי בפרשת קם, אך הוא ממשיך במח'ול וסעיד. הכרסום המתמשך במרחב הדמוקרטי בישראל עוד עלול להביא למצב שבו לא יישאר אף אחד שידבר למען הדמוקרטיה. זה הזמן להתעורר ולהיאבק בוולקן הפשיסטי לפני שהוא חונק את כולנו.

רג'א זעאתרה, עיתונאי, עורך ביומון "אל-אתיחאד" היוצא לאור בחיפה