אחים לנשק

"אני חושב שלמרות כל ההמולה מסביב, מה שחשוב הוא שהצלחנו להעלות את נושא ענת קם לדיון", מציין דווקא יהודה מסס, הצלע השקטה של צמד החברים הקרוב מסס־עמיר בניון - שהשיק עכשיו אלבום חדש ואיכותי בשם "מחשבות". את המשפט הנ"ל מסס מציין בפני עו"ד אייל שפיר, שותף באולפני הוק, שם פגש את בניון בפעם ראשוה ושם, באופן טבעי, גם התקיים הראיון. תשובתו של מסס ניתנה במענה לשאלה המודאגת והחברית של עו"ד שפיר, שהופנתה לבניון דווקא: "למה אתה עונה לאנשי התקשורת כשהם מנסים להכשיל אותך?".

נדמה כי מסס השקט והמוכשר כבר רגיל להתייחס, עוד לפני ה"שלום" הראשון בין מכרים, למחול השדים סביב התבטאויותיו של בניון בעקבות הסינגל הלוחמני והמתריס "אני אחיך". הוא מסכים עם כל מילה וגם עם הדרך שבה בחר בניון, ובוחר לתמוך בחברו זה שנים. עם זאת, נדמה כי בניון ומסס הם אנשים מהדור הישן, שאיכשהו נקלעו אל תוך דיון פוליטי חם וסוער ולא תמיד מבינים את המדיה ואת המשחק שבו הם לוקחים חלק. למי שחי מתחת לאבן, נזכיר כי "אני אחיך" הינו סינגל שכתב בניון ושחרר לקראת יום הזיכרון האחרון, ללא קשר לאלבום החדש שהוציא עם מסס. את הסינגל כתב הזמר לאחר שחש נסער מהתייחסות המדינה והתקשורת לפרשת ענת קם (שבה נגנבו על ידי העיתונאית מסמכים צבאיים בתקופת שירותה הצבאי וניתנו לעיתונאי אורי בלאו מ"הארץ"). הסינגל, שהכיל שורות כמו "אני אחיך / אתה אויב... / אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך / ואתה יורק לי בפנים", ליבה את המתח בין השמאל לימין וזיכה את בניון בלא מעט חיצים תקשורתיים שהוטחו בו. 

הטראבל-מייקר מהדרום. בניון ומסס (צילומים: כפיר חרבי)

למרות האמונה המלאה בדרך, מסס היה מעדיף להתייחס לאלבום ולעבודה המשותפת שלו ושל בניון במישור המוזיקלי, מה שמטבע הדברים הופך למשימה לא פשוטה. הוא מסביר כי היה מוותר על יחסי הציבור העקיפים שקיבל האלבום בעקבות הפרשה, אבל מוכן להתמודד עבור חברו הקרוב עם כל התקלה שכזאת מצד התקשורת. ואכן, הסיפור מסרב לדעוך. מאז התקיים הראיון דיווחו בני משפחת בניון כי קיבלו איומים על חייהם. אבל בניון לא מפחד מאף אחד, הוא בשלו. לוחמני מתמיד, הוא ממשיך לדבוק בדרכו נטולת הפילטרים ובראיון שהעניק ליעל דן בגלי צה"ל הצהיר כי נפתחה מלחמה וכי הוא מוכן "ללכת עד הסוף", ואף האשים את התקשורת בהסתה נגדו תוך שהוא אומר: "הדם שלי על הידיים של התקשורת". זו אינה הפעם הראשונה שבניון מקבל כותרות לאו דווקא בגלל היצירה המוזיקלית העמוקה והייחודית שלו. ההיסטוריה שלו כוללת גם מאבק מתוקשר מול חברות תקליטים והתקרבות לדת ולצד הימני של המפה. במהלך הראיון הוא שב ומצייר תמונה שלפיה התקשורת בארץ מלבה את שנאת החינם ומתפקדת כפורנוגרפיה. מבחינתו, אנחנו העיתונאים מתייחסים אליו כאל "טיפש מדרום הארץ" שעושה צרות.

מסס: "עמיר אמר את הדברים באופן הדמוקרטי ביותר וכך אני חושב שדמוקרטיה אמיתית צריכה לפעול. במקרה הוא גם זמר וזו הדרך הטבעית שלו לבטא דברים. אני לא רואה איך הוא יכול היה לפעול אחרת ואני שמח שהוא אמר את מה שהיה לו על הלב. אין לזה שום קשר לאלבום שעשינו".

בניון: "אנשים רואים אותי כמישהו שלא שייך למשבצת שבה נוח להציב זמר כמוני ותמיד יהיה לאנשים מתוך המשבצת הזאת דברים להגיד על מישהו כמוני. זה שאני לא מוגדר עבורם הופך את הסיפור לבעייתי".

סך הכל זה עשה לכם לא מעט יחסי ציבור, שלא בטוח שהייתם מקבלים אחרת.

מסס: "אני יכול להגיד שבמשך השנים אמרתי לא להרבה הצעות שהגיעו מצד יחצנים, כי לא הייתי יכול לחיות עם עצמי אחרי זה. ביקשו ממני לעשות סוג מסוים של מוזיקה שלא יכולתי להיות שלם איתה ופשוט העפתי אותם מכל המדרגות. אני ממש לא הייתי מעז לחשוב להשתמש בדברים האמיתיים שהיו לעמיר להגיד לצורך קידום האלבום, זה פשוט לא הגיוני".

נגד קיצונים, משמאל ומימין

קשה שלא לראות בפרסום השיר דווקא ביום הזיכרון ניסיון לייצר פרובוקציה.

בניון: "אנשים צריכים להבין שזה שיר שהגיע עמוק מהבטן ועף החוצה. במקביל, שני הורים שכולים ביקשו מיהודה להלחין לקראת אותו יום זיכרון שיר שכתבו בניהם שנפלו בקרב. זה טלטל אותי וגרם לי לגשת לנושא של ענת קם ועיתון 'הארץ' עם דמעות בעיניים, כאשר אני מתייחס לנושא הזה בלבד. המפתיע הוא שלשיר המרגש שמסס הלחין התייחסו הרבה פחות".

מסס: "אתה צריך להבין שאנחנו חברים טובים מאוד. אם לעמיר יש כאב בטן, מי אני שאגיד לו לא להקל על הכאב שלו כי אולי זה יפגע בהתייחסות של התקשורת לאלבום המשותף שלנו".

מה דעתכם על כל מיני ארגונים שהחליטו להשתמש בשיר בהקשרים פוליטיים?

בניון: "אין לי שום בעיה עם זה. אם משרד התחבורה יבקש ממני לעשות שיר להעברת מסר של זהירות בדרכים, והייתי יודע שזה יציל חיים, גם לא היתה לי בעיה עם זה. הבעיה היא הקומץ הקיצוני בשני המחנות. אני נגד הקיצוניים, אם משמאל ואם מימין. הבעיה שלי היא שהקיצוניים יקחו את השיר ויפרשו אותו איך שנוח להם. אני מרגיש שלשמאל הקיצוני ולתקשורת היה נוח לפרש בצורה מסוימת את השיר".

בכל זאת, העמדה של השיר מאוד ברורה.

בניון: "השיר מדבר על מקרה מאוד מסוים בלבד, ואני מדגיש כי כולנו אחים. עם זאת, ממש כמו שאני כועס על החרדים ששרפו את דגל ישראל ביום העצמאות, אני לא יכול לסבול את נשות השמאל מהמחסומים שקוראות ליום קדוש כמו יום הזיכרון 'קרקס פורנוגרפי'. אותי מטריד יותר מהכל שמישהי כמו ענת קם יושבת בבית ברוגע עם אינטרנט וטלוויזיה, בעוד ילדים בני 14 שגונבים טייפ נכנסים לכלא לארבע שנים. איך יכול להיות שמישהו שגנב מסמכים שמסכנים את כל המדינה יושב בבית וילד שגנב יושב בכלא? משהו לא נכון כאן ואני מוכן להיות הקורבן בשביל להילחם באי הצדק הזה. התקשורת לא באמת רוצה להוקיע את כל הקיצוניים. זה מאוד נוח לה שיש אנשים כאלה. אם התקשורת רוצה להטיף מוסר היא צריכה להיות שוויונית. אם היא לא יכולה לעשות את זה, שתתעסק רק בבידור".

ואחרי כל הפוליטיקה, יש גם אלבום חדש

בתוך כל רעשי הרקע הללו ישנו גם אלבום אחד בשם "מחשבות", שהפגיש שני חברים קרובים ומוזיקאים אמיתיים לעבודה משותפת מתוך אהבת המוזיקה בלבד. מהאלבום ניתן לחוש כי מסס ובניון לא מונעים משיקולי רייטינג ובכל זאת, למרות שהם נחשבים לעוף מוזר בסצנה השואבת מהשפעות ים תיכוניות מקומיות, הם גם יודעים להגיע אל ליבו של כל נהג מונית ובסטיונר, כשם שהם מאמינים שהאלבום ייגע בליבו של כל אוהב מוזיקה אמיתי.

מה הניע אתכם לעשות אלבום דואטים משותף?

מסס: "הכרנו אצל שמוליק (המפיק הוותיק שמוליק דניאל - ר.ר) כבר לפני שמונה שנים, כאשר כל אחד מאיתנו עבד על חומרים משלו. שמוליק חשב שכדאי שנכיר כבר אז ומאז אנחנו לא נפרדים. התארחנו בפרויקטים האחד של השני, ומעבר לכל הפכנו להיות חברים קרובים מאוד, שבאופן טבעי, בגלל ששנינו מוזיקאים, גם עושים מוזיקה יחד".

בניון: "אני חושב שמערכת היחסים שלנו היא מעבר לחברות, אני מרגיש שזה יותר קרוב לבעל ואשה. אנחנו דואגים זה לזה ומבלים הרבה מאוד זמן ביחד. באופן טבעי התחלנו לכתוב לאורך השנים חומרים משותפים, שנכנסו בסופו של דבר לאלבום".

אז למה בעצם לקח לכם כל כך הרבה זמן להגיע לאלבום משותף ראשון?

מסס: "האלבום הגיע בצורה טבעית ושנינו היינו עסוקים מאוד בשנים האחרונות בפרויקטים שונים (בניון באלבומי הסולו המצליחים שלו ומסס עם אלבום סולו משלו וכתיבה לאמנים מקומיים כמו שירי מימון ושלומי שבת - ר.ר), לכן כתבנו רק כשהיה לנו זמן".

כשהכירו, בילו בניון ומסס כמעט כל יום ביחד. מסס הגיע לביתו של בניון בסוף כל יום מפרך של שיעורי גיטרה אותם הוא מעביר, והשניים היו מתיישבים במרכז הסלון, לצד הגיטרות וארגז הבירות, ומתחילים לנגן. את השירים הם היו

 מקליטים על רשמקול ישן וקסטות שבניון מייבא עדיין מטורקיה, כי אין היום איפה להשיג את הפלא הטכנולוגי בארץ. מסס ובניון הם בעליהן הגאים של תפיסות מיושנות משהו, ואם תרצו את הגרסה המגניבה - מדובר בשני מוזיקאים אולדסקול. כדי להבין עד כמה, צריך רק לשמוע את מפיק האלבום, שמוליק דניאל, שמסביר את תהליך העבודה: "באופן טבעי הם התיישבו באולפן האחד מול השני ופשוט התחילו לשיר, בחדר אחד ובלי 'אובר דאבינג' (שיטה בה מוקלטים קולות נוספים על מוזיקה המוקלטת מראש - ר.ר). למעשה, כל הקולות הנוספים שמוקלטים באלבום הוקלטו בזמן אמת, כשהם עושים קולות האחד לשני". דניאל, שמכיר את השניים לא מעט שנים, היה בטוח בתוצאה ולא טרח להפריע לדינמיקה העדינה של השניים עם זוטות כמו טכנולוגיה.

באלבום מורגשים בצורה מאוד מוחשית אלמנטים מן הדת היהודית. עד כמה הדת תופסת מקום בחייכם וביצירה שלכם כיום?

מסס: "למרות שעל בניון זה נראה הרבה יותר, גם אני התחלתי ללמוד ולהתקרב לדת בשנים האחרונות. כישראלי יהודי אסור לנו לשכוח את זה. חייבים להיות כל הזמן מחוברים ליהדות ובאופן טבעי זה מתבטא גם ביצירה. שנינו אנשי משפחה ולא בליינים גדולים, אנחנו כבדים וטבעי לנו לעסוק בנושאים כאלה. במקרה גם שנינו מוזיקאים. אנחנו עושים פעם בשבוע שיעור תורה משותף וחיי החברה המשותפים שלנו מבוססים על תוכן עמוק ושיחות נפש ולא בילויים ריקניים".

בניון: "אנחנו אנשים שמתחברים לרוב לאנשים מבוגרים יותר, כי אנחנו זקנים בטבע שלנו. זו למעשה הפעם הראשונה של שנינו שהתחברנו עם מישהו בגיל קרוב. זה קטע של אופי, שנינו יודעים מה הדברים החשובים בחיים. בסופו של דבר זה החברים הקרובים, המשפחה והילדים. כמו בארטישוק, זה הלב ואת כל השאר אפשר לזרוק".

אתם מרגישים שהאלבום הזה יכול להתחרות בפופ הים תיכוני המצליח?

בניון: "אף פעם לא הייתי מחובר באמת למה שהולך, אני חי די טוב עם חוסר החיבור שלי למוזיקה פופולרית ומתחבר יותר לטעם של פעם. אף אחד לא יכול לצפות משניים כמונו להתנהג כמו בני 18. מבחינתי מדובר בחוסר חיבור מבורך מאוד. אין לי את הכישרון לייצר להיטים, אבל אני מרגיש שלעומת האמנים הים תיכוניים המצליחים היום, האלבום שלנו יהיה רלוונטי גם בעוד 20 שנה".

מסס מהנהן בהסכמה וממהר להבהיר שהם גם לא מסתנוורים מאפשרויות קידום האלבום באינטרנט: "אלבום כמו 'מחשבות' הוא אלבום שצריך לקבל כבוד ולעמוד על מדף בבית כמו ספר טוב. זהו אלבום שתמיד אפשר לחזור אליו, לעומת להיטים חד־פעמיים. האמת היא שאני לא מכיר כל כך טוב את האפשרויות למכור ולהוריד אלבומים ברשת, אבל מוכן ללמוד. למרות זאת, אני חושב שהאלבום שלנו הוא אלבום מסוג אחר, ולאו דווקא כזה שפונה למי שמחפש להוריד אלבומים למחשב".

שלא במפתיע, השניים מאוד רוצים שהאלבום יימכר בחנויות בכמויות גדולות, אבל מאמינים כי הם יכולים לעשות זאת בשיטה שלהם. "אין לי בעיה עם מי שמעוניין לכתוב להיטים, אבל אני יודע לעשות רק את סוג המוזיקה שאני עושה", מסביר מסס, "וכדי שאוכל להסתכל על עצמי במראה בכל בוקר אני ממשיך לעשות את זה, גם אם זה לא הביא לי עד היום את הפריצה. זכותו של כל אמן להרקיד אנשים בחתונה, אבל אני לא כותב מוזיקה בשביל שאנשים יקשיבו לה בזמן שהם רוקדים עם בורקס".

בניון: "אני עושה הפרדה בין אמן לבדרן. סוג המוזיקה שעליה אתה מדבר היא לצורך בידור בלבד ויש לה בהחלט מקום. הבעיה היא שהמינון בהשמעות ברדיו בישראל בין שירים משני הז'אנרים הוא לא נכון", הוא מציין בעצב.

אתם מרגישים שמשמיעים כיום פחות מוזיקה איכותית מבעבר?

בניון: "אני חושב שלפני עשר שנים העורכים המוזיקליים בתחנות הרדיו אהבו יותר מוזיקה איכותית. היום הם הצטמצמו להתמקדות בז'אנרים מאוד מסוימים, ואני שונא את החלוקה להגדרות. אני מאמין רק במוזיקה טובה. מה שאני מרגיש ושכואב לי היום, זה שלעורכים ולאנשים במדיה אין באמת סבלנות להקשיב לשיר כמו שצריך ולתת לו לחלחל או להתייחס למוזיקה של האמן בלבד, בלי סטיגמות".

בניון תופס את עצמו כאדם רציני, שרוצה ליצוק אמירה גם במוזיקה אותה הוא יוצר ולא רק מחוצה לה. ככזה הוא לא מפחד לפגוע בקהל מסוים. לשיטתו, כיום נוצר מצב בו אמנים איכותיים במיוחד, כמו שותפו ממס או מתי כספי, לא מקבלים את החשיפה המגיעה להם בגלל שהם לא מייצגים את סוג האמן שהעורכים המוזיקליים אוהבים להשמיע.

"יש אנשי תרבות מעטים שכן מצליחים לייצר איכות ועדיין להיות רלוונטיים, כמו יואב קוטנר ושמעון פרנס", הוא מסביר, "אם היו נוספים כאלה, כל שוק המוזיקה המקומי היה נראה אחרת. אני מאוד מכבר אותם". על אף שמפתה להאשים אותו בגישה אנטי תל אביבית מובהקת, בניון דווקא מפתיע כשהוא אומר שהיה רוצה לראות תחנות רדיו נוספות כמו קול הקמפוס (תחנת הרדיו האלטרנטיבית של המכללה למינהל - ר.ר) ואפילו תוכניות מסוימות ב־88FM, שם המוזיקה מקבלת את קדמת הבמה ולאו דווקא הרייטינג.

בניון: "יש המון צביעות בתעשיית המוזיקה וזה קשור גם למה שקורה בחברה שלנו. יש שירים שנחשבים לנכסי צאן ברזל בחברה הישראלית, שבאים מתרבות מאוד מסוימת. אם למשל זמר מזרחי עם דרבוקות וסלסולים היה שר 'כשאת אומרת לא למה את מתכוונת' היו מיד שוחטים אותו בתקשורת. ואם הוא היה לוקח שיר מזרחי יפה ומלביש עליו אקורדיון היו מחבקים אותו בשמחה".

• את הראיון המלא ניתן לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס