נגב: איך נלחמים בגנבים? חופרים תעלות בטבע

ימי הביניים: תופעת הגניבות והפריצות לחוות בודדים באזור הנגב, והעובדה כי המשטרה אינה מצליחה כנראה לספק מענה, גורמת לטבע לשלם מחיר יקר מאוד. בשנים האחרונות, מבלי שאף גורם סביבתי יהיה מעורב, או יפקח על הנעשה, נחפרים ברחבי הנגב עשרות קילומטרים של תעלות עמוקות, שמטרתן להגן מפני מסיגי גבול.

על השאלה האם מדובר באמצעי יעיל למניעת פריצות, אין תשובה ברורה. מה שבטוח הוא שהנזק הסביבתי שהתעלות הללו גורמות הוא חמור. לצד הפגיעה בנוף, הן פוגעות בבתי גידול, הורסות את הצמחיה, פוגעות במחילות מכרסמים, חוסמות מעבר של בעלי חיים ואף משנות את משטר הזרימה של המים בטבע.

תעלה כזו נחפרה לאחרונה בסמוך לחוות הרועה, חוות בודדים ליד קיבוץ שדה בוקר, שצופה אל הנחל והנוף הבראשיתי של המקום. בסביבת החווה קיימות טרסות עתיקות ובורות מים שנחצבו בסלע בתקופת ההתיישבות הקדומה. אולם לצד כל אלה, לאורך ערוצו של הנחל, פוצעת כיום את הנוף תעלה ארוכה ועמוקה למדי.

חוות הרועה כאמור איננה לבד. מספרן של חוות הבודדים עומד על כ-30, בחלק לא מבוטל מהן נוקטים המתיישבים בשיטות יצירתיות כדי להגן על עצמם או פרנסתם. לא רק תעלות נחפרות לצורך כך. גם סוללות עפר מוקמות באמצע השטח, ופה ושם ניתן לראות גם גדר גבוהה שמטרתה למנוע כניסת אורחים לא רצויים.

תעלה בשטח. ברירת מחדל אחרונה? (צילום: הרצל יוסף)

באזור הדרום אין כמעט גורם רשמי שלא מכיר את התופעה. במועצה האזורית רמת נגב, שבשטחה ממוקמת החווה והתיישבויות דומות נוספות, טוענים כי הפגיעה בטבע היא ברירת המחדל היחידה שנותרה.

"מטרתה היחידה של התעלה שנחפרה סביב חוות נחל הרועה היא למנוע גניבות ופריצות", אמרה בתגובה דוברת המועצה."לצערנו אנו נאלצים לחפור תעלות מסוג זה לנוכח אזלת ידן המוחלטת של רשויות האכיפה בכל הקשור בהגנה מפני גניבות ופריצות, בהיקפים בלתי מתקבלים על הדעת מהם סובלים תושבי חוות חקלאיות, כמו גם קיבוצים ופרויקטים חקלאיים שונים בסביבה".

מי שומר על הטבע? אף אחד

מי מוודא שהתעלות הללו לא פוגעות בערכי טבע מוגנים? שהעבודות מתבצעות לאחר סקר סביבתי או בדיקה של השטח? ומי מבין הרשויות שתפקידן לשמור על הטבע ובעלי החיים מעורב בנושא? התשובה לכך היא אף אחד.

במשרד להגנת הסביבה השיבו כי הם אינם מעורבים כלל בסוגיה וברשות הטבע והגנים, המופקדים על שטחי שמורות וגנים לאומיים, השיבו תשובה דומה. לדבריהם, כל עוד לא מדובר בשטח מוכרז של שמורת טבע או גן לאומי, אין בכוחם לעשות דבר.

התשובה הזו נכונה, אבל לא לגמרי מדויקת. אנשי רשות הטבע והגנים מופקדים גם על שמירתם של ערכי טבע מוגנים ולכן בסמכותם לפעול גם בשטחים הפתוחים. הבעיה לטענתם היא האופן שבו הדברים קורים בשטח.

בשיחה עם ynet ציינו גורמים ברשות הטבע והגנים כי במרבית המקרים הם יודעים על הפגיעה בטבע רק בדיעבד. יתרה מכך, גם במקרים שבהם מתייעצים עימם – אין להם אפשרות אמיתית לפעול. "בשביל להגן על ערכי טבע מוגנים צריך לעשות סקר סביבתי במקום. לא מספיק ליידע אותנו כמה ימים או כמה שבועות לפני שחופרים תעלה", אומרים שם.

בניגוד גמור לאדישות שמפגינות הרשויות כלפי הנזק הסביבתי, את המטיילים בשטח התעלה העמוקה הצליחה דווקא להרגיז. מטייל שהגיע לאזור חוות הרועה לפני מספר שבועות התקומם ופנה לעמותת "אדם טבע ודין". בעמותה בודקים בימים אלה את הנושא ובוחנים אפשרות לפעול באמצעים משפטיים.

יעל דורי, מתכננת בעמותה ציינה בשיחה עם ynet כי מדובר בנזק סביבתי חמור, שמתחיל כבר בעצם סוג ההתיישבות. 

"הנזק הסביבתי מתחיל מחוות הבודדים והאופן שבו הן מתיישבות באמצע השטח הפתוח. כל חווה כזו היא כמו יישוב שלם מבחינת תשתיות - צריך חיבור למים, לביוב, לחשמל", היא אומרת.

עו"ד קרן הלפרין מהעמותה מוסיפה כי למרות הנזק הסביבתי והחברתי שקיים סביב סוגיית חוות הבודדים, הרי שבימים אלה מתקדמת בכנסת הצעת חוק שמטרתה להכשיר את החוות. ההצעה הוגשה על ידי ח"כ ישראל חסון (קדימה) והיא מהווה תיקון לחוק רשות הפיתוח והנגב.

מהעמותה נמסר עוד כי "אדם טבע ודין פעלה בעבר באמצעות בג"ץ למניעת פיתוח לא חוקי בנגב ומניעת ההשתלטות על שטחים פתוחים. אנו קוראים לממשלה לא לאשר את הצעת החוק, שמונעת מתוך שיקולים פוליטיים אנטי סביבתיים".

מהמשרד להגנת הסביבה לא נמסרה תגובה