לידיעת תושבי תל אביב: אנחנו במשבר תחבורה

משבר. זה התיאור המדויק ביותר של מצב התחבורה בגוש דן בכלל, ובתל אביב-יפו בפרט. את המשבר הזה אנחנו מרגישים מדי יום. בפקקים האין סופיים שסותמים את עורקי התנועה בעיר, בכניסות אליה וביציאות ממנה. מרגישים בכל פעם שאנו מנסים ללא הצלחה למצוא מקום חניה במרכז העיר, ובכל פעם שאנחנו נושמים עמוק, ושואפים מצבור של גזים רעילים המשתחררים מכלי הרכב שנוסעים ברחבי העיר.

המחיר שגובה המשבר, ברור ומוכר. כבר לפני שנה וחצי פורסמו נתונים של משרד התחבורה ומשרד האוצר, המצביעים על כך שפקקי גוש דן יוצרים הפסדים ישירים של 5.5 מיליארד שקל בשעות פעילות מבוזבזות. זאת, מבלי להתחשב בנזקים עקיפים כגון צריכת דלק עודפת, מפגעי רעש וזיהום אוויר, שמגבירים את התחלואה עם כל העלויות הכרוכות בה.

גם התחבורה חולה

הרכבת, כלי התחבורה הציבורית היחיד בו ניכר בשנים האחרונות גידול משמעותי בכמות הנוסעים, אינה מממשת את הפוטנציאל הגלום בה, עקב בעיות התחבורה הציבורית בתל אביב-יפו עצמה. בעוד הנסיעה ברכבת הפכה נוחה ונגישה יותר, נוסעים פוטנציאלים רבים נרתעים מהצורך להתנייד בתוך העיר במערכת האוטובוסים הקיימת.

חששם של אותם נוסעים ברור ומוצדק. מערכת האוטובוסים העירונית סובלת מרעות חולות רבות, חלקן עקב גורמים שאינם בשליטת חברות האוטובוסים. תדירות ההגעה של קווים רבים אינה גבוהה מספיק עקב עומס התנועה לאורך הקו, ולכן לא ניתן לתכנן את הנסיעה בהם בוודאות מספקת. בהתאם, זמן הנסיעה ארוך יחסית לעיר קטנה (יחסית) במידותיה כמו תל אביב, ובחלק מהקווים הופכת הצפיפות בשעות מסוימות לבלתי נסבלת.

וחמור מכל, למרות השלכותיו הקשות של המשבר והצורך בפתרון מהיר ויסודי לו, פתרון שכזה אינו נראה באופק. העירייה ממשיכה לבנות חניונים שצפויים להגדיל את כמות המכוניות הנוסעות בתוך העיר. עתיד הקו האדום של הרכבת הקלה הוכרע, וכנראה שהיא לא תיסע ברחובות העיר בעשור הקרוב. אגב, גם אם יקרה נס וקרונותיה ישעטו בצירי גוש דן המרכזיים, היא אינה מתיימרת לתת מענה לתנועה יעילה בתוך העיר.

יש אור בקצה המנהרה

עם זאת, אסור לומר נואש. בעוד מספר חודשים צפוי משרד התחבורה לפתוח במהלך פריסה מחדש של קווי האוטובוס בגוש דן. מספר הקווים יצטמצם, והאוטובוסים ייסעו בנתיבים הגיוניים יותר. בכוחה של תוכנית זו ליצור שינוי דרמטי במצב התחבורה הציבורית, אך לשם כך עלינו לוודא כי מתווספים לה מספר אלמנטים קריטיים שחסרים בה כיום. אלמנטים שאם לא יקבלו ביטוי הולם, נמשיך להיתקע בדרכים ולסבול מזיהום עוד שנים רבות.

צריך לדרוש כי המערכת החדשה תכלול נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית, שיאפשרו נסיעה רציפה של אוטובוסים לכל אורך הדרך, במהירות גבוהה יותר ממכוניות פרטיות השבויות בפקקים. עלינו לדרוש כי במערכת החדשה תינתן עדיפות רמזורים לתחבורה ציבורית, כך שזמן ההמתנה בצמתים יפחת. חובה לדרוש כי במערכת החדשה ייסעו האוטובוסים בצירים מרכזיים, בתדירות גבוהה הרבה יותר, ובהתאם ללוחות זמנים מפורסמים וזמינים בהם יעמדו המפעילים.

עלותם של מרכיבים אלה אינה גבוהה, ועל מנת להכניסם אל תוך המערכת הקיימת, אין צורך בהשקעות אדירות של זמן ותשתית. עלינו לדרוש כי המערכת החדשה תהיה נוחה יותר, ידידותית יותר ומזהמת פחות. לכן, מעל לכל, עלינו לדרוש כי אותה מערכת נכספת של רכבת תחתית, שהיא אינה רכבת ואינה תחתית, תוקם בשנה-שנתיים הקרובות, ודאי שלא יותר מכך.