הפקח לא הציג ראיות, והמזהם כמעט יצא נקי
ספינה שאמורה להטיל שפכים תעשייתיים בעומק הים הטילה אותם בנמל הקישון וגמרה לזיהום. בית המשפט הרשיע אמנם את בעליה, אך מתח ביקורת חריפה על המשרד להגנת הסביבה שלא הציג ראיות מובהקות נגד העבריין ונסמך על עדויות מומחים: "מדובר במחדל קשה"
בית משפט השלום בחיפה הרשיע היום (ד') את בעליה של אונייה לפינוי שפכים בכך שהטיל שפכים של מפעל התמציות "פרוטרום" בנמל הקישון - ולא בעומק של 22 מייל בים.
במקביל מתח השופט ביקורת חריפה על מחדלים שביצע המשרד להגנת הסביבה בעת הכנת התביעה. בין השאר לא הוצגו מסמכים המעידים כי השפכים שהתגלו בקישון מקורם במפעל "פרוטרום" ובספינה, והזיהוי בוצע על פי הריח בלבד. בדיקות מעבדה שכאלה, ציין השופט, הם "כל שהיה חסר למשרד להגנת הסביבה להוכחה ברורה, רציונלית ובהירה של השתייכות השפכים שנמצאו בנמל לאונייה".
האירוע המדובר התרחש במאי 2003. הספינה "אריבל", שהיא בעלת הזיכיון להשלכת שפכי המפעל "פרוטרום" בלב ים, עגנה בנמל הקישון. מפקח אגף ים וחופים במשרד לאיכות הסביבה, נמרוד אוטיץ, הוזעק לאזור בשל זיהום.
"המשכתי לכיוון מסוף הכימיקליים הצפוני ומצאתי כמות שפכים שנראית ומריחה כמו שפכי מפעל פרוטרום", העיד במשפט - "(צבע) שחור בוהק וריח חריף של מנטה. בדקתי במישוש והרחה ומצאתי ללא ספק שמדובר בשפכי 'פרוטרום' ותמציות מאכל וריח כמדומני. ביקשתי את הסיוע של שני מפקחים נוספים... המשכנו לסרוק את המקום, מצאנו ריכוז גדול במיוחד של שפכי 'פרוטרום' סביב הספינה אריבל, שהיתה בעלת היתר הטלה לים. מצאנו כי הספינה פינתה את שפכי המפעל במשך כל הלילה". עוד העיד אוטיץ כי לאחר בדיקה גילה שרישיון השיט של הספינה אינו בתוקף.
ההגנה טענה לאורך המשפט כי לא מדובר בשפכים אלא בבוצה, שהשתחררה באותה עת בשל עבודות להעמקת נמל הקישון באמצעות מחפרון. העדים מהמשרד לאיכות הסביבה טענו עם זאת כי לא היה מקור יבשתי או אחר לזיהום, וכי הריח לא הותיר מקום לספק בדבר מקור השפכים.
השופט: "מדובר במחדל קשה"
השופט דניאל פיש מתח כאמור ביקורת חריפה בדיון על המשרד לאיכות הסביבה, שלא דאג לדו"ח מעבדה שיישייך בצורה חד-משמעית את השפכים למפעל ולספינה.
"האחריות להכנת האישום ולביסוסו נמצאת כולה בידי המאשימה, במקרה זה המשרד להגנת הסביבה. התמונה שמצטיירת לגבי אופן ביצוע תפקידה... מעלה דאגה אמיתית, ויש לקוות כי ההליך דנן אינו משקף את טיב פועלו של המשרד בדרך כלל", כתב. "מדובר במחדל קשה... הוא לא נעשה על רקע הליך בו לא הוקדשו משאבי חקירה, אלא על רקע הליך בו הושקעו על ידי אנשי השטח של המשרד מאמצים מרובים וזמן ניכר".
למרות כל הביקורת קבע השופט כי הראיות – למרות שאינן הטובות ביותר – אינן מותירות מקום לספק כי מקור השפכים הוא בספינה, בהתבסס על ריחם הייחודי. "כל עדי התביעה המרכזיים ציינו והדגישו כי לשפכי 'פרוטרום' ריח ייחודי המאפשר את זיהויים... עדים אלו הינם אנשי מקצוע, בעלי תפקידים במשרד להגנת הסביבה, המופקדים על הנושא ואשר הכירו מקרוב את השפכים מניסיונם הישיר ועדויותיהם היו עקביות ומהימנות...".
השופט קבע כי ניתן לסמוך על חוש הריח בהקשר זה, ואף הביא תקדימים משפטיים לכך. בנוסף קבע כי אנשי השטח של המשרד להגנת הסביבה הצליחו, לאחר בדיקה יסודית, לקבוע כי לא היה מקור אחר לשפכים.
גזר הדין במשפט יינתן בעתיד הקרוב, אולם ייתכן שחלק מהעונש כבר ניתן. עוד במהלך המשפט, שהחל בשנת 2004, טבעה הספינה "אריבל" בנמל הקישון לאחר שמים חדרו לאחד ממדוריה.
בפעם הקודמת: התמונות המרשיעות אבדו
יצויין כי זו אינה הפעם היחידה בה לא הכינו במשרד להגנת הסביבה תיק מוצק נגד גורם מזהם. במקרה הקודם - לפני כארבעה חודשים - מחדל דומה לא הותיר לבית המשפט ברירה אלא לזכות את מפעל "תעשיות אלקטרוכימיות" מאשמה.
מדובר במפעל שצבר מוניטין כמפעל מזהם ורשלני. לאחר סדרת תקלות חמורות ב-2003 הוגש נגדו כתב אישום שכלל ארבעה סעיפים מרכזיים, ובראשם סעיף של גרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר. אך השופט קבע כי באף אחד מארבעת סעיפי האישום לא הצליח המשרד להגנת הסביבה להוכיח כי בוצעה עבירה, ואנשי המשרד לא נתנו בידיו את הכלים להרשיע את הנאשמים.
בין היתר, תמונות שצולמו על ידי המשרד, שבהן נראה עשן שחור מיתמר מארובות המפעל, אבדו ולא הוצגו במשפט. גם העדים שהובאו, שאמורים היו לספק את הראייה אודות התופעות הגופניות שנגרמו להם מהזיהום, מעולם לא הופיעו על הדוכן.
לפנייה לכתב/ת 
