היסטוריה של בגדים, היסטוריה של נשים

התערוכה "American Women – Fashioning a National Identity" מתעדת את התפתחותה של האופנה האמריקאית, ובמקביל לה של האישה האמריקאית, משנות התשעים של המאה ה-19 ועד לשנות הארבעים של המאה העשרים, דרך הדמויות הנשיות הבולטות בכל עשור:

בשנות התשעים של המאה ה-19 (1900-1890) בלטה בציבוריות האמריקאית דמות היורשת, שלה מוקדשת הגלריה הראשונה בתערוכה. דמות היורשת היא לרוב זו של אישה צעירה המוגדרת בראש ובראשונה על ידי העושר של משפחתה, שהוא לא פעם עושר חדש ולא כזה שעבר בירושה. למרות זאת פעלה אותה יורשת בעולם של חוקי התנהגות נוקשים שהועתקו מהאצולה האירופית, וגם בגדיה, ששיקפו את החוקים הללו, נרכשו על פי רוב אצל יצרני הוט קוטור בפריז.

בעשור הראשון של המאה העשרים (1910-1900) מתמקדת התערוכה בדמותה של הבוהמיינית. הבוהמיינית הייתה דמות-על של אישה אמריקאית באותו עשור, שתפסה מקום נכבד יותר מהמקובל עד אז במרחב הציבורי דרך עולם האמנות. הבוהמיינית לא הייתה דווקא יצרנית של אמנות, אלא צרכנית שלה, אבל אפילו כך הצליחה להביע את עצמה יותר מנשים בעשורים קודמים, והדבר השתקף בסגנון הלבוש הדרמטי שאפיין את הנשים הבוהמייניות של התקופה. בסגנון לבוש זה בלטה הגזרה, שהתרחקה מעט מהגוף ואפשרה ויתור על המחוך הנוקשה של המאות הקודמות.

מימין: בגד לערב של Jeanne Lanvin משנת 1923; בגד לערב של Callot Soeurs משנת 1910 (מתוך התערוכה. הצילומים באדיבות מוזיאון המטרופוליטן)

העשור השני של המאה העשרים (1920-1910) עמד בסימן מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה יצאו נשים אמריקאיות לראשונה בהמוניהן לעבודה מחוץ לבית, כדי לעזור במאמץ המלחמתי וכדי להחליף את הגברים שגויסו. היציאה ההמונית הזו לעבודה פעלה לחיזוק התנועה הסופרג'יסטית עד שבאוגוסט 1920 ניתנה סופסוף לנשים אמריקאיות הזכות להצביע. בעשורי המאבק שקדמו לשינוי זה אימצו הסופרג'יסטיות צבעים מסוימים שאפשרו לנשים לבטא בלבוש את הזדהותן עם המאבק. הצבע זהב, שילוב הצבעים סגול לבן וירוק, ומאוחר יותר שילוב הצבעים סגול, לבן וזהב סימנו כולם את היותה של הלובשת סופרג'יסטית.

בשנות העשרים של המאה הקודמת, אחרי קבלת זכות ההצבעה, התפתחה בארצות הברית דמות אישה חדשה שעסקה בעיקר בחופש מיני. הדמות הזו, רזה

 מבעבר ונטולת מאפייני גוף נשיים, סימלה דחייה מוחלטת של הדמות הנשית מאוד שמקורה במאה ה-19, בתקופה הוויקטוריאנית שבה האיסורים החברתיים על מין ומיניות נשית היו חזקים במיוחד. נערת שנות העשרים המוכרת לכולנו כסמל עד היום, עם השמלה נמוכת המותניים ומעלימת הקימורים, סימלה גם סוג חדש של עירוניות מודרנית.

שנות השלושים של המאה העשרים נחשבות לתור הזהב של הקולנוע ההוליוודי. בניגוד לדמות הנערית של הנשיות בעשור הקודם, בשנות השלושים הוצפו המסכים בדמויות נשיות מבוגרות ומתוחכמות יותר, שהחצינו חושניות בוטחת, בין היתר באמצעות לבושן.

ההתמקדות של התערוכה בדמות השחקנית ההוליוודית מדגישה את מה שהובלע בהתייחסות לעשורים הקודמים: התערוכה כולה עוסקת באופנה ובדמויות נשיות שאפיינו רק חלק קטן מאוד – ובר מזל מאוד – של האוכלוסייה. מצד שני, בדומה לסרטים הוליוודיים, גם הדמויות הנשיות של העשורים השונים נצפו באמצעי תקשורת המונים, וכך חלחלו הלאה, לכל שכבות האוכלוסייה.

Soldierettes. ציור של Paul Stahr משנת 1919, מתוך התערוכה

לוסיל ברוקו בצילום של Martin Munkacsi משנת 1933, מתוך התערוכה

התערוכה תוצג במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק עד ה-15 לאוגוסט