מה ההבדל בין סיני למיני?

ביום ראשון, ה-9 במאי, ציינו ברחבי רוסיה את יום השנה לניצחון הצבא האדום על הנאצים. אמנם זה קרה לפני 65 שנים ובכל זאת, אין כמו היום המיוחד הזה כדי לזכור את מה שאנחנו הישראלים נוטים לשכוח עם צאת יום השואה, והרוסים חיים כמעט באופן יומיומי - לא מעט בזכות אנדרטאות הענק שפזורות ברחבי מוסקבה, ושאר ערי המדינה.

אנדרטת "ממאייב קורגן" בעיר וולגוגראד (צילום: AP)

האנדרטאות הם זכר לתקופה מיושנת - חברתית, פוליטית וגם אמנותית - זו המזוהה כל כך עם הפורמליזם הרוסי, עם הייצוגיות הגדולה והמהודקת מבתי המלאכה של היוצרים הסובייטים. 

הנשיא הרוסי דמיטרי מדבדב בביקור בוולוקולאמסק (צילום: AFP)

ב-9 במאי מקבלים המונומנטים העצומים הללו חיים מחודשים במוסקבה, סנט פטרבורג, קרסנויארסק, נובוסיבירסק, בקייב שבאוקראינה, מינסק שבבלארוס וערים אחרות במזרח אירופה. המוני אדם מגיעים כדי לצפות במצעדים הצבאיים, במטסים. חלקם אף בנאומי הפוליטיקאים.

מטוסים מעל הכיכר האדומה ואנדרטת מינין ופוז'רסקי (צילום: AFP)

מינין ופוז'רסקי חולשים על מצעד הצבא בכיכר האדומה (צילום: AFP)  

והינה פרפורמנס צבאי בקייב דווקא (AP)

אנחנו, לצורך העניין, ננצל את ההזדמנות כדי להתרשם שוב מהאיכויות של הסגנון הפורמליסטי, המדויק והגדול, שקשה להשאר אדישים כלפיו, ומהמימדים האדירים של הפסלים שעוצבו בהשראתו. גם אם הם נראים קצת מיושנים היום - שווה להיזכר. יש מי שבוודאי עושה זאת בערגה.

בקרסנויארק מפסלים בחול ואין יותר מדי מה לאכול (צילום: רויטרס)

ההבדל הקטן בין אמן סיני לאמן מיני

הפורמליזם מקורו בקומוניזם ולכן כיום הוא חי ומשגשג בעיקר במזרח אירופה, בסין ליתר דיוק. לא רק בגלל שהאידיאולוגיה הסוציאליסטית עדיין נוכחת בבייג'ינג, לפחות למראית עין. אלא גם ואולי בעיקר מפני שהסינים אוהבים הכל בגדול. בעצום. כגודל האוכלוסיה, כך גודל המונומנטים שלהם. יחס ישר. 

שלושה ראשים גדולים לבודהא של ז'אנג הואן, ועוד אחד קטן מעליו (רויטרס)

למרות שהדור החדש של האמנים הסינים מגוון ומקורי יותר, רבים מבין יוצרי המעצמה האסיאתית ממשיכים להתכתב עם מורשתו התרבותית של עמם. כך גם ז'אנג הואן, מהאמנים הסינים הבולטים הפועלים כיום, שהביא את פסל בודהא הענק שלו לסן פרנסיסקו, במסגרת פרויקט אמנותי עירוני.

הפסל "בודהא, שלושה ראשים, שש זרועות" הוצג לקהל הרחב לשביעות רצונם של התושבים המקומיים (רבים מהם בני המגזר הסיני הגדול בעיר). לדמותו של בודהא הענק (אורכו כעשרה מטרים) יש כפי שניתן להסיק משמו שלושה ראשים ושש זרועות, והוא עשוי מלא פחות מארבעה חומרים: עור פרה, פלדה, עץ ופלסטיק מוקצף.

וכאילו בשביל לעצבן את סין, דואגת טייוואן להציק כמו קוץ בישבנה גדול הממדים של מדינת האם המאיימת. וממש כמו הפרופורציות המעוותות של שטחי המדינות, כך גם בכל הנוגע ליצירות האמנות. בטייפה, בירת המדינה הזעירה והמרדנית, התקיימה תערוכה המציגה את הבולט באמני המיניאטורה המקומים, צ'ן פנג-שיאן.

הנסיך הקטן על פי צ'ן - ממש קטן (צילום: AFP)

בדרך כלל נוהגים לחלק בתערוכות אוזניות כדי לשמוע את מערכת הסאונד שמותקנת בגלריות לטובת הדרכה, אולם בסטודיו של צ'ן יש להיכנס עם זכוכית מגדלת, אחרת יהיה קשה להתרשם מיצירות המופת הזעירות שלו: מספר "הנסיך הקטן" הקטן מאוד שכתב מחדש בגודל מיקרוסקופי, או פסלי החיות בגודל ראש סיכה, או ציורים על גרגר אורז. 

ציור של גשר על גרגר אורז. צ'ן הולך בקטן (צילום: AFP)

עץ או פאלי

לפני כחודש ביקר האפיפיור בנדיקטוס ה-16 במלטה, אי שליו בלבו של הים התיכון. האי שליו, אבל הכנסיה הקתולית סוערת בימים האלה בעקבות חשיפת פרשיות ניצול מיני של רבים מכמריה בכל העולם. על רקע זה, הביא ביקורו של האפיפיור למחלוקות קשות במלטה. העיקרית שבהן נסובה סביב ה"קולונה מדיטרנה" - פסל קרמיקה צבעוני, שמזדקר לו בכניסה לשדה התעופה המקומי.

ברוך בואם למלטה. ה"קולונה מדיטרנה" ליד שדה התעופה (רויטרס)

הפסל דמוי הפאלוס של האמן פול ולה קריטיין השתלב בנוף המלטזי בארבע השנים האחרונות מאז הצבתו ב-2006, אולם ביקור האפיפיור עורר דרישות להסירו. זאת מחשש שהאפיפיור יעלב מקבלת הפנים לאחר נחיתתו, כשברקע הצרות התדמיתיות שאיתן הוא נאלץ להתמודד בימים אלה בוותיקן. "הפסל וולגרי, מבייש ופוגע", אמר ראש עיריית לוקה, הסמוכה לנמל התעופה. "זו לא הדרך לקבל את פני האפיפיור, במיוחד במדינה הקתולית ביותר בעולם".

על קוצו של פין (רויטרס)

למרות הדרישה, הממשלה המקומית דחתה את הדברים וטענה כי הם מטופשים, אולי אפילו פרנואידים, שכן על פי האמן עצמו מדובר בפסל השואב את מקורותיו ממצרים העתיקה. "האפיפיור יתייחס לזה כיצירת אמנות. הוא לא איש מהרחוב. הטעות שלי היתה שהשלכתי פנינים לחזיר", אמר קריטיין, שזוכה דווקא לתמיכת רבים בציבור המלטזי. חלקם אף התארגנו במשמרות להגנת הפסל. לא שהם נדרשו לכך, הביקור עבר בשלום. לפחות עבור הפסל.

הירסט ופרובוקציות, מה חדש?

בניגוד לקריטיין המהוגן, פרובוקציות הן מנת חלקו היומיומית של האמן הבריטי המהולל, דמיאן הירסט. מיצג הכריש המשומר המפורסם שלו היה תירוץ מספק עבור המוזיאון הימי במונקו להזמינו לתערוכה גדולה לציון מאה שנה להקמתו. על המזח הסמוך למוזיאון, הותקן פסלו הענק "האם הבתולה" - פסל עצום של אישה הרה, שקרביה נחשפים לעיני כל.

פסל "האם הבתולה" של הירסט על המזח במונקו (AFP)

לפחות במקרה זה, ובניגוד לכריש, אין מדובר בבשר ודם של ממש.