אחת לחוצת חתונה, אחת מתהוללת, וזו שביניהן

לפני כארבע שנים ישבתי עם שתי חברות, אקרא להן "בר" ו"פנינה", בבית של אחת מהן. בר היתה פרועה, אצילית ופראית, ופנינה אריסטוקרטית, מעט מתחסדת ובוהקת בלובנה. רכונות על המחשב, הצטופפנו סביב המסך בהתרגשות גדולה, קרוב לוודאי כפי שאבות אבותינו התגודדו סביב האינטרנט אי-שם בתחילת שנות ה-90.

בר, לעומת זאת, היתה רווקה הוללת פרועה, שמכירה כל פאב על בוריו. היא תיחזקה מלתחה לתפארת לכל אירוע שלא יבוא, ובעיקר נהנתה מחיי היום יום, לעיתים קרובות בלי לזכור מה היה אמש.

והייתי גם אני, יוצאת לדייטים שונים ומשונים. אם להשתמש באחת המילים השנואות עליי מכל בז'רגון, "זורמת" עם החיים, תוך שאני מנסה לא להיקבר תחת נחשול.

הגברים רואים דרכך את מטרת העל שלך: להתחתן

אני הבטתי בהן במבט של נציג האו"ם בפגישה ישראלית-פלסטינית. כלומר, רציתי להיות בכל מקום, רק לא תקועה בין יריבות מרות דוגמת שתי אלה. "הגישה הזו לא תוביל אותך רחוק", אמרה פנינה. "הפתרון הוא לא לשחק אותה פרפר חופשי כל החיים ולהיות בודדה. את צריכה לחפש את המישהו שלך, לפני שיהיה מאוחר".

משדרת אושר, אבל לא נשארת עם אף אחד

פנינה התקשתה לקבל את הדברים, ולא ידעה אם זה בגלל התעוזה של בר, העלבון הצורב שבדבריה או הדרך האגבית בה הניחה אותם על השולחן וטרפה את הקלפים. בר הניחה מראה מול פניה, וניכר היה שפנינה לא ממש אהבה את מה שהשתקף.

ליהנות מהדייט בלי לתהות איזה אבא הוא יהיה

בתוך כל ההורמונים והחששות היתה השיחה האחת ההיא, סתם ביום חול, שהפכה למעין מעגל שיתופי. בבת אחת הורדו הכפפות, הוסרו המסכות ונשברו מוסכמות וכללים. ככל שהערב ירד והעמקנו בדברים, בר הודתה שיש קורטוב של אמת בדבריה של פנינה. היא הודתה שהיא באמת קצת אחרת: נהנית וקלילה. אבל לפעמים, רק לפעמים, היא מקנאה בכנות של פנינה, ביכולת לבוא ולתת את הלב שלה לכל אחד. וגם, ברצון העז שלה לקשר, שבוער בה, מכוון אותה למטרה וממקד אותה בחיים.

"מה זה?!" שאלה בתדהמה, ובר הרימה את ידה בנונשלנטיות וחשפה טבעת אירוסים יפהפיה. "רועי הציע".

פנינה ואני מיהרנו לדלות את כל הפרטים הרלוונטיים, ובעיקר את אלה שלא. לא נפגשנו חודשים רבים, לכן עוד מהלומה נחתה על השולחן, כשפנינה סיפרה על הפרידה שלה מתמיר.

כל אחת נמצאת בנקודה הכי שונה שיכולה היתה להיות

"הייתם המון זמן ביחד", ציינה בר. "מה קרה?" שאלתי אני, ופנינה סיפרה ארוכות איך המעבר לדירה משותפת הראה לה צדדים בתמיר שלא הכירה. פתאום הוא לא היה בן הזוג המושלם, אלא שותף נוירוטי חסר התחשבות, והחלום על חיים יחד והתקדמות אל עבר אושר ועושר התגשם כמציאות מעצבנת בה היא רק רוצה ספייס ממנו, וכמה שיותר.

אי אפשר לדעת מה יוליד יום, אז בינתיים, מה נשאר? לשתות קפה טוב עם חברות טובות וליהנות מהרגע, מה"עכשיו".

"לחיים, חברות", השקתי כוס קפוצ'ינו מהבילה לאוויר. פנינה ובר לא היו שותפות לגילוי החדש שלי על החיים. הן רכנו מעל האייפון של בר. "אין על האפליקציה הזאת של הפייסבוק, זה פשוט גאוני!" היא התמוגגה. טוב, אני חוזרת בי. יש דברים שלעולם לא ישתנו.