סוחרים בילדי החרדים

אין לי ויכוח עם החרדים בנושא ביטול לימוד לימודי הליבה בחינוך החרדי. להיפך. בעת היותי שר החינוך הייתי קרוב לסיכום נושא הליבה לגבי בתי הספר של ש"ס עם סגן השר (היום שר) משולם נהרי.

אך יש לי ויכוח קשה עמם בעניינים אחרים: כל עולמי היהודי-ציוני כה שונה מעולמם, עד שעצם הוויכוח הוא כמעט בלתי אפשרי. יתר-על-כן, איני מרגיש כל רגש של נחיתות מבחינה יהודית בהשוואה אליהם: היהדות שלי יותר מלאה ומגוונת מעולם המצוות וההסתגרות בו הם מתגדרים. קיים הבדל נוסף: היהדות שלי יכולה להכיל את שומרי המצוות לסוגיהם, כולל החרדים; היהדות שלהם אינה יכולה להכיל את יהדותי ואת יהדותם של רוב היהודים - בישראל ובעולם.

אולם, אין לי ויכוח איתם בעניין לימודי הליבה. הם רוצים לשלוט בילדיהם ולשלול מהם את אפשרות הבחירה החופשית, כשיגדלו ויהיו למבוגרים. הם רוצים להבטיח את המשך גידולה המדהים של קהילתם ולמנוע מהילדים את האפשרות לחמוק מתחום חסותם, לפרוש כנפיים, להתפרנס בכבוד ולהיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית. לצורך זה הם משתמשים בכוח הבלתי-יחסי ששיטת הבחירות היחסיות נתונות בידם. זה מכוער אך זה לא חסר תקדים: בימים הרעים בהם שלטה מפא"י באימפריה הכלכלית של ההסתדרות, היא נהגה באורח דומה. הפוליטיקה הישראלית מתאפיינת בשימוש ברוטאלי בכוח, וסוד הריסון העצמי אינו ידוע לנו.

אך לא עם החרדים יש לי ויכוח עז, אלא עם אלה שהצביעו בכנסת הקודמת בעד ביטול לימודי הליבה בחינוך העל-יסודי החרדי. כמעט כל הכנסת התייצבה למען מעשה שפל זה ועשתה זאת ארבעה ימים טרם עמד בית המשפט העליון לחייב את החרדים לכלול את לימודי הליבה במערכות שלהם.

למעשה, כשהתכנסה הכנסת והחליטה על ביטול זה, כבר היה פסק הדין מנוסח וחתום. למען תרגיל זה, חסר התקדים בהיסטוריה הפרלמנטארית שלנו, התגייסה כאמור כמעט כל הכנסת. כולם אצו רצו למכור את הילדים חסרי הישע למען אינטרסים קואליציוניים. היוצאים מהכלל היו ח"כ לשעבר אופיר פינס-פז וסיעת מרצ.

למה היה זה מעשה שפל? הכל מכירים בכך שהורים הם אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם ושיש להם הזכות לבחור עבורם בית ספר שישקף את תרבותם ודתם. אך הם אינם אפוטרופוסים בלעדיים. גם המדינה היא אפוטרופוס למען טובת הילדים. הרעיון של חינוך חובה נובע כולו מהרעיון הזה: המדינה לא סומכת על ההורים, ומתערבת במישרין לטובת הילדים. מכאן גם נובע הרעיון של לימודי ליבה או לימודי יסוד הנהוגים בדמוקרטיות אחרות.

המדינה מעוניינת בכך שכאשר הילד יהפוך למבוגר, יהיו בידיו הכלים להחליט מהי דרכו בחיים. בשל כך, הסכימה אגודת ישראל בעת הקמת המדינה למסמך הסטאטוס קוו שחיבר בן-גוריון (ב-19 ביוני 1947) ובו הובטחה לחרדים אוטונומיה חינוכית "תוך קביעת המינימום של לימודי חובה במקצועות כגון עברית, היסטוריה ומדעים".

הכנסת, בהצבעתה נגד לימודי הליבה, זרקה לפח גם מסמך זה וחבריה הפכו עצמם לסוחרים בילדים החרדים שזכות הבחירה הבסיסית המגיעה לכל אדם, נשללה מהם. נכון, ישנו גם אינטרס כלכלי ובטחוני של המדינה בלימודי הליבה בכל מוסד חינוכי, אך מעל לכל, זהו האינטרס של הילדים החרדים חסרי הישע, שפוליטיקאים סחרו בזכויות האדם שלהם. פוי!

פרופ' אמנון רובינשטיין, המרכז הבינתחומי הרצליה, חתן פרס ישראל למשפטים תשס"ו