המלצת צפייה: "הבית ברחוב טבנקין"

"הבית ברחוב טבנקין", סרטו התיעודי המרגש של ליביו כרמלי, שישודר הערב בערוץ 2, עוקב אחר שלבי בנייתו של מגדל דירות הנשקף מחלון ביתו של הבמאי בגבעתיים.

"הבית ברחוב טבנקין". השלמת הבית, השלמה אישית (צילום: ערוץ 2)

המבט הזה, ששולח הבמאי מבעד לחלון, מתכתב עם "יומן" של דוד פרלוב ז”ל, שהפך את חלון ביתו במרומי רב קומות תל-אביבי לאחד הדימויים הזכורים והמייצגים בתולדות הקולנוע הישראלי.

פרלוב, שעוד הספיק ללוות את הסרט בראשית דרכו, משמש לכרמלי מקור של השראה, והצילום מבעד לחלון הוא יותר בגדר מחווה אוהבת של כרמלי לאמן גדול מאשר מעשה חקיינות.

במקביל, יוצא כרמלי למולדתו, רומניה, כדי לבקר בבית ילדותו הנטוש ולפגוש באמו הביולוגית שנטשה אותו, ושאותה לא ראה מזה ארבעה עשורים. המפגשים הטעונים ביניהם מעניקים לסרט עוצמה רגשית נדירה - הרבה כעס יש שם, ושום נכונות מצדו של הבן להתקרבות וסליחה, ובה בעת אינם נהפכים למקור של התרפקות נרקיסיסטית מעצבנת של היוצר על סבלו.

ציר ההתרחשות השלישי של "הבית ברחוב טבנקין" הוא מעקב פרטני שעורך כרמלי אחר תהליך גדילתו של בנו הפעוט, דין, המתרחש במקביל לבניין ההולך ומוקם.

תשוקתו להעניק לבנו את חוויית האבהות שהוא עצמו לא ידע מעולם (את שנות התבגרותו העביר בחיק משפחות אומנות) - מוצאת את ביטויה במבט האובססיבי כמעט שכרמלי שולח מבעד למצלמה בילדו, ושבאופן מעניין אינו כולל את האישה-האם.

נושאיו השונים של הסרט - גדילה, בנייה, כינונה של זהות והשלמה עם העבר - משלימים זה את זה, כאשר הבית, הממשי והמטאפורי, הוא המוטיב המקשר ביניהם. כך, הסרט נפתח במסע אל הבית, כמייצג של סיפור עבר בלתי פתור, ומסתיים בהשלמתו של בית אחר, כאן, בגבעתיים, ממש מול החלון, שמסמל את השלמתו של תהליך תרפויטי כואב, ואת הגאולה הנלווית לו.

"הבית ברחוב טבנקין": הערב (ה', 23:15) ב"רצועה מהחיים" בערוץ 2