מה הקשר בין חג שבועות לבין העצמאות (שלי)
שבועות זה חג לבן ומתוק, אבל לאחר שהקדשתי מחשבה נרחבת לנושא הגעתי למסקנה שליום העצמאות יש בונוס אחד שלא מרבים לדבר עליו: זה החג היחידי בו לאשה הישראלית יש באמת עצמאות. ובנימה אישית יותר – זה החג החופשי שלי!
חודש בלבד מפריד בין שני החגים הכי אהובים עלי בשנה, יום העצמאות וחג השבועות.
את יום העצמאות אני אוהבת בגלל המשמעות העמוקה שלו, בגלל טקס הדלקת המשואות שתמיד מרגש אותי מחדש, בגלל הסרטים הישראלים הישנים והטובים שמוקרנים בטלוויזיה וכמובן בזכות השיפודים / קבבים / סטייקים / נקניקיות ושות', צלויים היטב "על האש".
את שבועות, חג מתן תורה החשוב, אני אוהבת מפני שהוא מסמן את תחילת הקיץ, מפני שהכל לבן וזך בחג הזה. אני אוהבת את שבועות בגלל הילדים המתוקים שהולכים לגן עם טנא עמוס כל טוב, וכמובן - בזכות הפשטידות / גבינות / פסטות/ פירות הקיץ העסיסיים שמוגשים בכלים יפים על מפה לבנה בארוחת החג.
אבל לאחר שהקדשתי מחשבה נרחבת לנושא הגעתי למסקנה שליום העצמאות יש בונוס אחד שלא מרבים לדבר עליו: זה החג היחידי בו לאשה הישראלית יש באמת עצמאות. ובנימה אישית יותר – זה החג החופשי שלי!
כי אין עוד אף חג בשנה בו האשה המקומית (במקרה זה, שפחתכם הנאמנה) כל כך חופשייה והגבר הישראלי כה עסוק. בניגוד לשאר חגי ישראל, בהם הנשים, קונות, מבשלות, מנקות וטורחות, הרי שביום העצמאות את כל המטלות (כמעט) עושים הגברים.
ולראיה, בשום שבוע אחר בשנה למעט השבוע של יום העצמאות לא נצפים במרכולים כל כך הרבה גברים. ניתן לראותם בעיקר בעמדת הקצבייה, בוחנים בעיניים בורקות נתחי בשר אדמדמים, תוך החלפת עצות בנושא צלייתו של הבשר על האש ביום הגדול.
גם האיש שלי שם פעמיו אל הסופר השכונתי בשבוע של יום העצמאות, לא לפני שכיוון את מכשיר הג'י.פי.אס ברכב כדי שידריך אותו איך להגיע למקום. אז מה אם הסופר נמצא במרחק של 300 מטר מביתנו. הרי הפעם האחרונה שהוא הגיע לשם היה במקרה חירום בו נתקענו ללא נרות לעוגה ביום הולדתה השלישי של בתנו הצעירה. הילדה, אגב, מסיימת בשעה טובה את שירותה הצבאי בעוד כחודשיים.
התעוררתי לצלילי רעשים מוזרים מכיוון המטבח
מסע הקניות היה רק ההתחלה. לאחר שהחלטנו להזמין חברים ל"על האש" המסורתי נכנס הגבר לתזזית של ממש. הוא ניקה היטב את המנגל שבמרפסת, דאג למלאי של בצלים, מרשמלו ופיתות ורכש כמויות של כלים חד פעמיים בצבעי כחול לבן, כמובן.
בבוקרו של יום העצמאות התעוררתי לקול רעשים מוזרים מכיוון המטבח. מנומנמת עדיין הלכתי לראות מה קורה. מה רבה היתה הפתעתי כשראיתי את האיש עומד במטבח וחותך במרץ ירקות לסלט.
אפופת קורי שינה טסתי להביא את הפלאפון, כדי לתעד בווידיאו את המאורע הנדיר. לאחר שהייתי בטוחה שהכל מתועד כראוי התפניתי לשתות קפה של בוקר, תוך כדי עלעול בעיתוני החג .בעלי מהר ובקש ממני לעזוב את העיתונים ולרכז אותם ליד המנגל, כדי שישמשו כלי עזר לנפנוף. בלית ברירה ויתרתי על העיתונים למען המטרה הנעלה.
חברים, אוכל טוב, בירה צוננת. מי צריך יותר מזה?
האירוח עבר בכיף. המרפסת המוצלת שלנו אל מול פארק ירוק קושטה בדגלי הלאום. חברים, אוכל טוב, בירה צוננת. מי צריך יותר מזה? בעל הבית דאג לאספקה שוטפת של בשר צלוי לסוגיו, כוסות יין הושקו לחיי המדינה ולחיינו. החג עבר בנעימים, ובערבו של יום יצאתי, רעננה ונטולת כלים בכיור, לפגישה עם חברות. כולן, פחות או יותר, סיפרו אותו דבר - הגבר שלהן עבד קשה היום....
כמה שונה הדבר בחג השבועות הבא עלינו לטובה. כאן, מן הסתם, יחזור הגבר למקומו הטבעי, הלא היא הכורסה מול הטלוויזיה, וייהנה ממטעמי החג שהכינה אשת נעוריו מבעוד מועד.
אז ברור שיש בתים רבים בישראל בהם הגבר שותף אמיתי במטבח, מבשל ואופה בשמחה. אבל במקרה הפרטי שלי הבעל - בחור טוב מיסודו ומקצועי מאוד בתחום עיסוקו - לא בדיוק מתמחה בהכנת מטעמים לחג ובכלל. אז נכון שבשבת בבוקר הוא מפנק את המשפחה כולה בסלט עשיר ובחביתה שהכין במו ידיו, אבל פה זה מתחיל ונגמר. התרגלתי, ואנחנו חיים עם זה בכלל לא רע כבר הרבה שנים, טפו טפו.
אגב, יש למישהי מתכון לפשטידה מעניינת לשבועות?
האימייל של נילי
לפנייה לכתב/ת 
