אצטדיון האורווה 1967-2010, יהי זכרו ברוך
סיום עונת ליגת העל יביא עימו את הורדת המסך על האצטדיון הפתח תקוואי, אנשי הפועל פ"ת בעבר ובהווה נפרדים ממנו. מחפוד: "מכיר כל סנטימטר במגרש". קקון: "זה האצטדיון שגדלתי עליו". ויסוקר: "אחד הימים העצובים לעיר פ"ת"
תם עידן. לרובנו, אוהדי הפועל פתח תקווה, זה פשוט לא ניתן לעיכול שבעוד חודש מהיום נעבור בגיסין או ניקח שמאלה מז'בוטינסקי לשביל שלא נגמר והאצטדיון... פשוט לא יהיה שם. לצד השמחה, האושר והחיוכים יעמדו גם הדמעות והעצב. הסנסציות והדרמות יעמדו גם הם לצד רגעי השפל והאכזבה.
אצטדיון הפועל בפ"ת, או בפי רוב העם - 'האורווה', הוקם בשנת 1967 ע"י מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ונוהל ונרשם תחת מפלגת פועלי פ"ת.
המשחק הרשמי הראשון באצטדיון היה משחק ליגה בין הפועל פ"ת להפועל חיפה ב-28.10.1967, אז ניצחה פ"ת 1:4. במאי-יוני 1967, בסוף תהליכי הבנייה שלו, שימש האצטדיון כחפ"ק לכוחות משוריינים במלחמת ששת הימים.
אמנם לא לקחנו אליפות באצטדיון הפועל, אך לא מעט רגעים קסומים ומרגשים אירעו במקום ובהם החזרה לליגה הראשונה ב-1984, הזכייה בגביע המדינה השני בתולדות המועדון ב-1992, הופעת בכורה של קבוצות אירופיות בגביע אופ"א של 1997, ובסוף עונת 2007/08 - אז הפועל העפילה בחזרה לליגת העל לאחר שנה בליגה הלאומית.
כאשר הוקם האצטדיון, רק היציע המערבי היה קיים ובצד השני היו יציעי העץ המיתולוגיים, בתחילת שנות ה-80 הוקם היציע המזרחי וקיבולת המגרש הוגדלה לקצת פחות מ-7,000 צופים.
כדי לסכם תקופה, אין יותר מתאים מאשר לתת לגיבורים האמיתיים של "האורווה", לסכם ולספר את אשר על ליבם, מהמקום שהיה בשבילם בית.
בני קוזושווילי, מגן ימני. הופעת בכורה בשנת 1984
"זה רגע מאוד עצוב בשבילי. הייתי במגרש הזה יותר מאשר בבית, חלק מהדם והזיעה שלי נמצאים עליו. 36 שנים אני כבר שם, התחלתי בגיל שש בתור אוהד, לאחר מכן כשחקן מן המניין ואז שוב חזרה ליציע בתור אוהד. עברתי המון באצטדיון הזה, רגעים שמחים ורגעים עצובים".
"כל ניצחון שלנו היה רגע משמח, המשמח ביותר היה דווקא באצטדיון רמת גן שם לקחנו את הגביע. אפשר לציין גם את המשחק בגביע אירופה מול וויילה הדנית, האצטדיון היה כל כך מפוצץ באוהדים שלא היה ניתן להכניס שם אפילו סיכה, והמשחק כמובן הסתיים בניצחון שלנו. אני זוכר גם את כל הדרבים שניצחנו, והיו הרבה כאלה. וכמובן, תמיד אזכור את משחק הבכורה שלי בהפועל ב-1984".
גדעון מרכוס, קיצוני ימני. הופעת בכורה 1963
(גידל ואימן דורות רבים במחלקת הנוער)
"מרגש. אני זוכר את הימים בהם החלטנו לעזוב את המגרש הישן באברבנל ולעבור לאצטדיון החדש, הנחנו שם את אבן הפינה משום שהמגרש הישן לא הספיק להכיל את כמות האוהדים שבאה לראות את הפועל פ"ת באותם ימים. אמנם לא זכינו באצטדיון זה באליפויות, אך היו בו ימים נפלאים פשוט. בהמשך העברנו לשם גם את מחלקת הנוער, מה שגרם להפועל לחזור לימי הזוהר שלה ולהיות קבוצת צמרת לכל דבר. זה הבית שלנו, גם אני וגם כל משפחתי מתרגשים מאוד".
"שני מקרים עצובים שזכורים לי במיוחד - המשחק המפורסם מול בית"ר ירושלים שאחריו עשו אוהדי בית"ר פוגרום גדול, והרגע בו נפל והתמוטט למותו הבלם מאיר בלומנטל, תמונה אשר אני רואה עד היום לנגד עיניי".
איציק ויסוקר, שוער. הופעת בכורה 1963
"כשחושבים על האצטדיון הזה קודם כל מחייכים, אך אין ספק שזהו אחד הימים העצובים לעיר פ"ת בכלל ולהפועל פ"ת בפרט. הייתי חלק מהקבוצה הזאת הרבה מאוד שנים וגם מהראשונים שזכו לשחק באצטדיון, שבזמנו היה מפואר מאוד והתאים להפועל פ"ת - שהיתה קבוצה מפוארת, מעצמת כדורגל בישראל וזו היתה פשוט תקופה מדהימה. זכותי הגדולה הייתה להיות אולי השחקן ששיחק הכי הרבה משחקים שם, יחד עם עוד כמה שחקנים ששיחקו איתי".
"כשהאצטדיון נבנה הפועל פ"ת היתה קבוצת צמרת הרבה מאוד שנים והגיעו לצפות בה כל כך הרבה אוהדים, לא היה צורך לעשות שום פעילות שיווק כדי למשוך את האוהדים, הקבוצה משכה אותם. עברנו מהמגרש הפשוט והמרופט לאצטדיון חדש עם דשא, ג'קוזי, חדרי הלבשה מפוארים וכסאות מפוארים לאותה תקופה, זו היתה חגיגה גדולה".
"היה תענוג לראות את הכמות האדירה של האוהדים שהיו נוהרים לאצטדיון בין הפרדסים ודרך העפר, היום הכל כבר מלא בבניינים וזה עצוב. עצוב לראות שביום בהיר אחד טרקטורים יגיעו וירמסו כל חלקת מזכרת שעברנו וחווינו עם הפועל פ"ת."
מוטי קקון, חלוץ. הופעת בכורה 1991
"זה רגע עצוב. זה האצטדיון שגדלתי עליו, היחיד ששיחקתי בו בהפועל פ"ת. היו הרבה שחקנים ששיחקו לפניי במגרש הישן, אני גדלתי ישר לתוך המגרש הזה, את כל הקריירה שלי בהפועל פ"ת שיחקתי בו".
"היו המון רגעים שאפשר לציין, אחד המשחקים שהכי זכורים לי הוא המשחק מול וויילה, האצטדיון היה פשוט מפוצץ באוהדים. היו גם משחקים מול קבוצות בישראל בהם האצטדיון היה מפוצץ, אך שם היו גם אוהדים של היריבה. במשחק מול וויילה היה פשוט מפוצץ אך ורק באוהדי הפועל פ"ת, ניצחנו במשחק הזה והכל היה פשוט מדהים, המשחק הזה פשוט נחרט לי בזיכרון. מאוד כואב לי להיפרד מהאצטדיון".
אלי מחפוד, קשר. הופעת בכורה 1979, וכיום מאמן הקבוצה
"לי באופן אישי יש זיכרונות מאוד טובים מהאורווה. כשחקן זכינו בגביע המדינה, אני חושב שזה התואר היחיד שהיה בתקופת אצטדיון האורווה, גם מצד הפועל וגם מצד מכבי. באופן אישי אני מכיר כל סנטימטר במגרש, זה היה מגרש מאוד ביתי, לאורך השנים שחקנים פחדו להגיע לשחק באצטדיון הזה".
"ברמת הנוסטלגיה זה מאוד חבל, אבל כמו שאנחנו יודעים היום הכדורגל מתקדם ומועדון כמו הפועל פ"ת צריך אצטדיון מודרני. האוהדים צריכים שיהיו שירותים נורמלים, מקומות ישיבה, תנאים הולמים, וגם השחקנים צריכים משטח טוב יותר לשחק בו".
"עברתי המון באורווה, גם כמאמן. השיא מבחינתי היה כשעלינו ליגה כמאמן, מקרים בודדים בשנים האחרונות שהאצטדיון היה מפוצץ וזה אחד מהם. באופן אישי כמות הקהל הזאת מאוד ריגשה אותי, להפועל היו שנים מאוד יפות באצטדיון הזה".
ניסים קלדרון, היסטוריון הפועל פ"ת
"וואו, יש לי ים של זיכרונות. המשחק האחרון במגרש הישן היה מול מחנה יהודה, באותה שנה הוקם האצטדיון החדש, שבאותה תקופה היה האצטדיון היפה והמפואר ביותר בארץ אחרי אצטדיון בלומפילד. לצערי, את כל האליפויות ראינו במגרש הישן, אך זכורים לי המון רגעים יפים וגם רגעים עצובים באצטדיון האורווה. אני הגיתי את השם ב-1991 כשהגיעו אנשים לא מקצועיים לנהל את הקבוצה ואז אמרתי שיש לפנות את הסוסים מהאורווה ולבנות את הפועל מחדש.
"רגע אחד שקשה לי לשכוח היה כאשר הקבוצה עמדה בפני ירידה, נחום סטלמך ז"ל היה המאמן והיה משחק מול הכח רמת גן. סטלמך הכניס אותי כנער צעיר לחדרי ההלבשה לתת מוטיבציה לשחקנים במשחק החשוב, באותו משחק חיים בכר הבקיע צמד וניצחנו. קשה לי לזכור מרוב התרגשות באותו זמן, אך הכותרות בישרו שהשתוללתי שם מאוד, קפצתי עם השחקנים ונשארנו בליגה הראשונה".
בימים אלו נבנה האצטדיון החדש בצפון פתח תקווה בסמוך מאוד לתחנת הרכבת של קריית אריה. בעת פתיחתו, יכיל המגרש כ- 16 אלף מקומות ישיבה ויהיה מהמודרניים בארץ. מי ייתן וגם בו נזכה לרגעים מרגשים לא פחות מ"האורווה".
תודה מיוחדת לעדי בילגורי ובן רביוב מהחזית הכחולה 064everblue- והמוזיאון הוירטואלי של הפועל פ"ת ברשת
לפנייה לכתב/ת 
