ביקורטרו: מורטל קומבט
סדרת משחקי המכות הקלאסית, שהיתה הראשונה להשתמש בצילומי שחקנים חיים - ובדם ואלימות ססגונית, היתה להיט בתחילת שנות התשעים. מדוע נכשלה?
הוא הציג כמות קטנה מאוד של דמויות, שכל אחת מהן הייתה זהה כמעט לחלוטין לכל האחרות (מלבד מספר זעום של מהלכים מיוחדים יחודיים), הוא לא היה עמוק במיוחד ולא שרד יפה את תלאות הזמן, בניגוד ל-Street Fighter 2, בו משחקים עד היום.
אז איך המשחק הצליח להפוך ללהיט של ממש? התשובה פשוטה. בעזרת אלימות. הרבה הרבה אלימות.
עוד לא ראינו דם
ב-1992, המלך הבלתי מעורער של משחקי הוידאו היה Street Fighter II. קשה היה למצוא בעל Mega Drive או Super Nintendo אחד שלא חרש על משחק המכות היפני הזה במשך שעות על גבי שעות, ובצדק. Street Fighter 2 בנה את ז'אנר משחקי המכות כפי שאנחנו מכירים אותו עד היום, ובאותה תקופה נראה ששום דבר לא היה יכול לעצור אותו.
ואז הגיע Mortal Kombat, וחשף ברגע אחד את מה שהיה חסר לכל כך הרבה אנשים ב-Street Fighter. אלימות. הדמויות הצבעוניות של המשחק היפני קרעו אחת את השניה במכות ובכדורי אש, אך לא ראינו מעולם טיפת דם אחת.
ב-Mortal Kombat המצב היה שונה - כל מכה השאירה טיפות דם על האדמה, וביחד עם גרפיקה ריאליסטית (עליה נרחיב בהמשך) יצרה חוויה חדשה לגמרי.
טיפות הדם היו רק ההתחלה. החידוש העיקרי ש-Mortal Kombat הוסיף למשוואה הוא מכות ה-Fatality, שהיו מעין תגמול אלים במיוחד לשחקנים המוצלחים. בסוף כל קרב, לאחר ההכרעה, ניתנה לשחקן המנצח אפשרות לבצע מהלך סודי אלים במיוחד, שחיסל את האויב אחת ולתמיד.
האפשרויות היו מפתיעות באלימותן המוגזמת, וכללו, בין השאר, שליפה מהירה של עמוד השדרה של היריב, עריפת ראשים, שיפוד, הקפאה, חשמול ועוד.
מהלכי הסיום שהפכו את המשחק ללהיט
מבט לאחור ברור שהמכות האלימות האלה היו ילדותיות במיוחד, אבל הן היו כל כך מגניבות וכל כך חדשניות, שבזמנו זה ממש לא היה אכפת. תבינו, זה היה עולם ללא Grand Theft Auto או Call of Duty. אלימות ריאליסטית, או הייפר-ריאליסטית במקרה שלנו, הייתה מרעננת ומפתיעה.
מציאות כואבת
מה עשה את המשחק לכל כך ריאליסטי? הגרפיקה שלו, שהייתה חדשנית בזמנו. משחקי מכות דו ממדיים מבוססים על ספרייטים, שהם תמונות קפואות של הדמויות, שלמעשה מרכיבות את האנימציות שלהן.
ב-Mortal Kombat נעשה שימוש מרשים בספרייטים האלה, כאשר החידוש היה לבסס אותן על תמונות של שחקנים אמיתיים. כך, למעשה, נוצר אפקט ריאליסטי שאולי היום נראה מגוכך ופרימיטיבי (תשפטו בעצמכם לפי התמונות), אבל ב-92 נראה כמו השלב הבא בהתפתחות משחקי הוידאו.
אך האם אלימות וגרפיקה ריאליסטית מספיקות כדי להחזיק משחק מכות? בתחילת הניינטיז - התשובה הייתה חיובית, ו-Mortal Kombat הצליח לתת תחרות נאה ל-Street Fighter II, למרות שמבחינה יבשה מדובר היה במשחק נחות בהרבה.
עוד ב - games : סוני הכריזה על LittleBigPlanet 2
מפתחי המשחק ניצלו את ההצלחה, והוציאו משחקי המשך בקצב מסחרר. המשחק השני בסדרה הגיע למכונות המשחק כבר ב-1993.
מציאות כואבת
אך ככל שהשנים עברו, נראה שקסמה של הסדרה התפוגג. יש שאומרים שמה שהרג אותה סופית היה מעבר לתלת ממד במשחק הרביעי בסדרה, שהפך את הגרפיקה המצולמת המרשימה שלו לגרפיקת תלת-ממד סטנדרטית לחלוטין לאותה תקופה.
אחרים אומרים שהאלימות המוגזמת הייתה בסך הכל גימיק, שמיצה את עצמו בשלב מסויים והתקשה במשחקים המאוחרים יותר להסתיר את העובדה שהמשחקים עצמם לא מוצלחים במיוחד.
המשחק האחרון בסדרה, Mortal Kombat VS DC Universe, הפגיש את הלוחמים של הסדרה עם גיבורי על כמו סופרמן ובטמן, ונטש, לראשונה בסדרה, את הנוסחה המדממת לטובת משחק נטול דם ואכזריות שמתאים לכל המשפחה. כפי שאתם בטח יכולים לתאר לעצמכם - ההצלחה לא הייתה אדירה, בלשון המעטה.
עוד ב - games : נטאל כבר באוקטובר?
בשנה שעברה פשטה חברת Midway, מפיצת הסדרה, את הרגל. האם זה היה מה שקבר סופית את מותג המשחקים הנוסטלגי הזה? לא בטוח. הזכויות על המותג נקנו על ידי חברת Warner Bros, שבטח עדיין תוהים כיצד אפשר להחזיר את סדרת המכות הזאת לגדולה.
לפנייה לכתב/ת 
