שבעת שערי ירושלים

שִׁבְעַת שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם

פְּנֵי הַזְּמָן נִשָּאִים לְעֵבֶר הַיָּפָה בֶּעָרִים

וּבוֹהֵק הָאוֹר מֵהֶם סָבִיב לֶהָרִים

כּוֹתֵב קְלַף תְּפִלָּה

וְלוֹחֵש חֶבְלֵי גְּאֻלָּה

וּפוֹתֵחַ כָּל לֵב לְשִׁבְעָה שְׁעָרִים.

וְנִשְׁמָע קוֹל הַזְּמָן תְּרוּעָה וְגַם שְׁבָרִים.

שִׁבְעָה שְׁעָרִים יֵשׁ לִירוּשָׁלַיִם

וְרִאשׁוֹן לָהֶם קְטֹרֶת נִיחוֹחוֹת,

שַׁעַר שֶׁכֻּלּוֹ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וּבְרָכוֹת

חוֹבְקִים לַשַּׁעַר

עָלִים שֶׁל זֹהַר וְגַם וְרָדִים:

בָּאבּ אֶל זָהֲרָה וְשַׁעַר הוֹרְדוּס הַמַּדְהִים.

רוֹאִים הַשָּׁמַיִם:

זֶה שַׁעַר הַפְּרָחִים.

וְהִנֵּה הַשַּׁעַר שֶׁכֻּלּוֹ אוֹרוֹת, הַשַּׁעַר

שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שַׁעַר הַדּוֹרוֹת,

לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת:

יְרוּשָׁלַיִם מַצְדִּיעָה לְשַׁעַר הָאֲרָיוֹת.

וּמַבִּיט בּוֹ בַּאֲרֶשֶׁת מְהֻסֶּסֶת,

הַשַּׁעַר שֶׁמֵּבִין אֶת לֵב הָעֵסֶק

זֶה הַשַּׁעַר שֶׁל דַּמֶּשֶׂק,

וּכְשֶׁבַּלֵּילוֹת הוּא חוֹלֵם

הוּא יוֹדֵעַ וְאוֹמֵר לָכֶם

שֶׁהוּא קָרוּי בַּשּׁוּק הַפּוֹעֵם:

שַׁעַר שְׁכֶם.

וְהוּא מַרְגִּישׁ הֶמְיַת הַזְּמַנִּים הָרַבִּים

תּוֹלֶה עֵינָיו בְּשַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת,

זֶה שַׁעַר הַמּוּגְרַבִּים,

שֶׁמַּרְגִּיש קְצָת בַּצֵּל

אֲבָל עֵינָיו יוֹדְעוֹת לִצְפּוֹת,

כָּאן הֲרֵי עָמְדוּ זְקֵנִים וְיָדְעוּ

לְהַטִּיף וְגַם לָשֵׂאת מַשָּׂא

וְיָשְׁבוּ בּוֹ גַּם לִשְׁפֹּט.

אֲבָל הַהִיסְטוֹרְיָה רָצָה

וְקוֹל הַזְּמָן לְרֶגַע לֹא נֶחְלָש,

וְהִנֵּה הוּא, נִרְאֶה הָדוּר, זֶה הַשַּׁעַר

שֶׁתָּמִיד זוֹכֵר עָבָר וְגַם מִקְדָּשׁ,

זֶה הַשַּׁעַר הֶחָדָשׁ.

שַׁעַר שֶׁנִּשְׁאַר בְּלֵב חָקוּק תָּמִיד

כְּשַׁעֲרוֹ שֶׁל הַשּׂוּלְטַן עֲבְּדוּל חֲמִיד.

וְהִנֵּה הָאוֹרוֹת נִשָּׂאִים לַשַּׁעַר הַבָּא,

שַׁעַר שֶׁזָּכַר נְדוּדִים.

כִּי עֲבְּדוּל חֲמִיד יָדַע לִיצֹר וּלְהַדְהִים,

וּכְטוֹב לִבּוֹ בַּיַּיִן, בִּקֵּשׁ לָבוֹא אֶל שַׁעַר אַהֲבָתוֹ,

שַׁעַר הַיְּהוּדִים.

שְׂאוּ בְּרָכָה לַשַּׁעַר הַזֶּה, הָיָה לוֹחֵשׁ בְּגָאוֹן,

זֶה הַשַּׁעַר שֶׁל דָּוִד הָרוֹעֶה

קוֹלוֹ שֶׁל הַנֵּבֶל שֶׁשָּׁר וְגַם רוֹאֶה,

שַׁעַר הַקֹּדֶש וְהַחִזָּיוֹן,

מַפְתֵּחַ הַלְּבָבוֹת

שֶׁהָיָאהוּד קוֹרְאִים לוֹ שַׁעַר צִיּוֹן.

וְכַאֲשֶׁר דּוֹרוֹת בָּכוּ לִגְאֻלָּה,

וְחָשׁוּ עַד מַכְאוֹב גַּם דֶּחִי

נִשְּׂאוּ הָעֵינַיִם אֶל מְחוֹז בֶּכִי

וְנַפְשָׁם לָחֲשָׁה צְקוּן תְּפִלָּה.

הִבִּיטוּ אֵלָיו, אֶל שַׁעַר עָנָו,

רָטֹב מִבּוֹכִים וּמִתְּמִימִים

מְחַכִּים לַמָּשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא,

שֶׁיְּקָרֵב קֵץ יָמִים.

שָׁם הָיוּ כְּחוֹלְמִים, שָּם

הֵקִיצו הַלְּבָבוֹת לַשַּׁעַר הַיָּקָר מִכָּל,

שַׁעַר הַשְּׁעָרִים,

שַׁעַר הָרַחֲמִים.

וְכָאן הַשִּׁיר רָטֹב מִן הַיֹּפִי הֶעָנִי

שֶׁהָפַךְ לְלֶב הָעֶרְגָּה,

וְהַלַּחַן בַּנְּשָׁמָה נִצָּת לַפִּסְגָּה:

לְמַרְגְּלוֹת הָהָר

וְהַלֵּב בַֹמְּרוֹמִים,

הַזְּמַנִּים דּוֹבְבִים ומֻקְסָמִים.

שְׁנֵי אַחִים נָשְׂאוּ אֲלֻמּוֹת

לְהָנִיח בַּשָּׂדֶה הַשֵּׁנִי, לְתַקֵּן נֶפֶש

סוֹעֲרָה, לֵב נוֹתֵן תּוֹרָה.

וְהַנֶּצַח שֶׁבָּנוּ בּוֹכֶה קִמְעָה,

כָּל שִׁיר שׁוֹאֵב טִפַּת דִּמְעָה:

זֶה מֶלַח זָהֹב

מֵאוֹתוֹ מִקְדַּש חוֹלְמִים,

סַעַר הַגַּעְגּוּעִים,

שַׁעַר הָרַחֲמִים.

הרצל חקק נולד בבגדד, עיראק, ועלה ב-1950. בנערותו זכו הוא ואחיו התאום בלפור בשני המקומות הראשונים

בחידון התנ"ך העולמי לנוער (1965). היה חבר וועד באגודת הסופרים העבריים (1997-2000) ויושב-ראש באגודה בשנים 2003 עד 2005. בשנים 1973 ו-1976 זכה בפרס הרי הרשון של האוניברסיטה העברית בירושלים, ב-1980 זכה בפרס ולנרוד, בפרס מטעם קרן תל-אביב לספרות ואמנות זכה ב-1987 וב-1989 זכה בפרס מקרן סופר-מורה.

פרסם מספר רב של ספרי שירה. האחרון שבהם "לאמא באהבה: ילדים כותבים לאמא מכל הלב". בשיר הנ"ל חקק הולך ומבקש את נפש העיר בשבעת השערים של ירושלים, ושוזר את סיפורם של האחים שהניחו עומרים זה בשדה של אחיו, מתוך אהבת אחים, כחלק מדרכם לחוג מתן תורה.