דינו של ספרדי בציונות הדתית
נוכח גילויי הגזענות בעמנואל לא פלא שחלק גדול מראשי הציונות הדתית בחרו לשתוק. הם חוששים מהרגע בו ייחשפו המנגנונים הגזעניים שפועלים אצלם
בשנת 1999, בהיותי תלמיד כיתה י"ב בישיבה תיכונית "כפר גנים" שבפתח תקווה המשתייכת לחינוך הדתי לאומי של בני עקיבא, התחולל משפטו של אריה דרעי, אולי האירוע המדובר ביותר בארץ באותה שנה. ביום גזר הדין, עם סיום תפילת שחרית, ביקשתי לומר פרק תהילים להצלחתו כפי שהיה נהוג לומר מדי יום עבור עשרות נצרכים אחרים ששמותיהם היו בעיקר מהעדה האשכנזית: זוסמן, רבינוביץ, בלהה חיה לבית מנדלוביץ ועוד.
אך את השניות לאחר שסיימתי לומר את "שיר למעלות" ואמרתי את השם "אריה מכלוף בן אסתר", לא אשכח לעולם. מול מאות תלמידים התפרץ עליי ראש הישיבה וזעם: איך אני מעז להתפלל למען הצלחתו של אותו פושע? אך אני ידעתי שלא אוכל לשתוק לו, שכן כבר התפללנו למען "פושעים" הרבה יותר גרועים ממנו. ידעתי שמה שמציק לו הוא לא האריה, כמו המכלוף, ומייד התגלע ביננו ריב מילולי מכוער.
נזכרתי באותו מקרה השבוע, כשנחשפו הפרוטוקולים המכוערים מהנעשה בחינוך החרדי בעמנואל וראיתי את הצעקה של אנשי ימין ושמאל, ש"ס מול אגודה ובעיקר את השתיקה יחסית של אנשי המפד"ל. הם ודאי יודעים שהשתיקה יפה להם והגזענות נגד הספרדים אינה רק מנת חלקה של החברה החרדית אלא גם בקרב זו הדתית לאומית. זה התחדד כשדניאלה וייס מראשי הציונות הדתית אף גיבתה את מעשי הנבלה בעמנואל וטענה: "לא היו דברים מעולם ואין כאן שום גזענות".
כשאני מסתכל עשר שנים אחורה, אני מבין איך אז, כשלמדתי באותם מוסדות כמו הישיבה התיכונית ותנועת "בני עקיבא", נחשפתי ללא פחות מאשר גזענות מכוערת מתמשכת נגד ספרדים. רק שאז, בתמימות של גיל טיפש-עשרה, לא הבנתי את משמעות הדברים.
היום למשל, אני לא מבין איך הוריי לא שאלו אם היה זה מקרה שכל מחנכיי הר"מים בישיבה התיכונית היו ממוצא אשכנזי והמורה הספרדי היחיד היה תימני המחמד שלימד מקצוע חול כמו מתמטיקה? הייתכן שראשי הישיבה האשכנזים חששו להפקיד בידיים מזרחיות את חינוך הילדים הרכים?
אותה גזענות שקטה לא הסתיימה רק בכך, אלא באה לידי ביטוי דווקא בימים הקדושים ביותר בשנה כמו ראש השנה ויום כיפור - בהם התלמידים הספרדים כמוני לא הוזמנו להעביר את החגים בישיבה אלא רק האשכנזים, משיקולי "מניין". אז שמחתי שכן זכיתי לבלות את החג עם משפחתי ולא בין כותלי הישיבה, היום אני מבין שמדובר היה בהפרדה הכי גזענית שאפשר שהובילה בסופו של דבר גם להחדרת הגזענות והעליוניות העדתית לתלמידים עצמם עד שבשלב מסוים נושא העדה הפך ללא צורך לחלק טריוויאלי ועיקרי בהווי הלימודים.
כולנו היינו חברים טובים, אך היינו מקניטים זה את זה בבדיחות על המוצא העדתי כמו "מרוקאי סכין", "ספרדי עילג" או המצאה פרטית שלי שבה אף התגאיתי: "אשכנזיפט". היום אני כמובן לא מסתכל על אף אחד מהם על סמך השיוך העדתי שלו, וחבל שאז קטלגנו כך אחד את השני.
לא בכדי שותקים כעת חלק גדול מראשי הציונות הדתית. הם מפחדים מהרגע בו ייחשפו מקרי הגזענות שהיו ועודם מנת חלקם. להזכירכם, רק בשנה שעברה הם חטפו על חוסר רצונם לקבל תלמידים ממוצא אתיופי למוסדותיהם בפתח תקווה.
נכון שעל פי מה שנחשף עוצמת השנאה וההפרדה בחברה החרדית הרבה יותר גדולה וקשה, מאשר בחברה הדתית לאומית, אבל כדאי גם למשתייכים אליה לעשות בימים אלה בדק בית, ולחשוב אם אין גם להם מקום לשיפור ולגאולה עצמית.
אבי שושן, מבקר מוזיקה וכתב בערוץ התרבות של ynet.
לפנייה לכתב/ת 
