ריצת מרתון? איבדתם כל פרופורציה

המרתון התל אביבי שנערך בסוף השבוע, גילה כי אין שום חדש תחת השמש: הרץ האגדי שיצא מהעיר מרתון אל אתונה וגמא מרחק של כ-36 קילומטר, הביא עימו את בשורת הניצחון בקרב, הספיק על פי המסופר למסור בשארית כוחותיו את הידיעה החשובה כל כך ונפח את נשמתו.

לציון ההשפעה הקלוקלת הזו החליטו לשחזר את הריצה ואף הוסיפו למסלול מספר קילומטרים, כדי שהמשימה תהא קשה יותר ממשימתו של הרץ האתונאי. השחזור כה מוצלח עד כי מדי שנה מתווספים למסורת העתיקה נפגעים נוספים המובלים בסוף המירוץ ישירות לבית החולים כדי לנקות את הכליות, לווסת את מידת חום הגוף ולנסות לשמור על צלילות המוח.

גם אם המרתון נקבע ליום חם במיוחד ונרשמו אליו אלפי סוגדי ריצה - האירוע לא יבוטל בשום אופן. אם אנחנו לא מפחדים להסתכן ולרוץ 42 קילומטר, מה כבר יעשו לנו 38 מעלות ו-95 אחוזי לחות? על פי הספורטאים המוצאים בריצה בת שלוש-ארבע שעות שלווה נפשית, אתגר פיזי ושחרור של חומרי פלא המשככים כאב, הם עוסקים בספורט המשפר את הכושר הגופני, שומר על משקל תקין (ראיתם רץ מרתון עב כרס?) ומהווה למעשה אורח חיים.

ריצת המרתון העממית, הלא תחרותית, כרוכה באימון ובקביעת סדר יום שהוא ללא ספק מסגרת טובה לכל מי שעוסק מרבית היום בישיבה. אולם, הריצה הממושכת והאימונים לקראתה אינם נקיים מפגיעה ונזק גופני. כאבי שריר קשים המחייבים את הרץ ליטול תרופות משככות כאבים מהווים רק את קצה הסקאלה של תופעות הלוואי.

בספרות הרפואית המדעית בה נבדקו רצי מרתון (וגם רצי מחצית המרתון), נמצאו שינויים בתיפקוד הלב, הכליות ומערכת החיסון - לאו דווקא לטובה. נצפתה הפרעה באספקת הדם לשריר הלב, ונזק כלייתי לא קשה, שניתן כנראה להקטין את עוצמתו על ידי שתייה מתאימה. מאמרים אחדים עוסקים בסיבה לכאבים והתכווצויות שרירים אחרי ריצות ארוכות. נכון כי ניתן גם למצוא מאמר שלא הצליח להוכיח נזק ממשי ללב עקב ריצה, אך מרבית המחקרים מראים כי הרצים והמבצעים מאמצי על עלולים לגרום לעצמם נזק.

קל וחומר כפי שקראנו על המרתון של תל אביב, שבמהלכו אושפזו מספר רצים והיה הכרח לעבור איתם משיא המאמץ הגופני היישר אל יחידת הטיפול הנמרץ, למתן הנשמה מלאכותית ותרופות למניעת כשלון מערכת הלב וכלי הדם. במה שונה הסיכון כאן מקפיצות באנג'י, תחרויות אגרוף או כל ספורט התובע משום מה מאמץ אדירים מהמשתתף בו?

בניסיון האדם למתוח גבולות מעבר ליכולתו, מתחרים בני תמותה בשר ודם על היכולת לרוץ 40 קילומטר, לחצות את תעלת הלמאנש בשחייה מהירה, להמשיך ברכיבה על אופניים לאורך ההרים בצרפת ולסיים לבסוף במיני אתגרים לא יאומנו. כל זאת כדי לזכות בתואר של איש הברזל או ראש וראשון לאנשי הסיבולת הגופנית. אך לאחר קבלת התואר הנכסף, הם עלולים לסבול מהפרעות בקצב הלב, כאבי שריר ואולי אף יהא צורך להפעיל כליה מלאכותית.

אין כל צל של ספק מדעי היום כי הספורט הכולל הליכה, ריצה, התעמלות, תרגילים ושמירה על כושר גופני בצירוף אורח חיים נאות ומניעת חשיפה לרעלים כמו עישון - משפרים את איכות החיים, מביאים לנסיגה בשיעור מחלות הלב ואפילו מאפשרים למתמידים ליהנות בעת מאמץ מהשפעת הורמונים שונים המופרשים בתגובה. אולם מכאן ועד הוצאת אלפים לרחובות חמים או אף לשדות ושבילים ביום קיץ חם, מכאן ועד לעידוד אלפים לריצת המרתון או חצי מרתון בשם הספורט והבריאות - הדרך כנראה ארוכה וכלל לא בטוחה. יעידו על כך המאושפזים של מרתון תל אביב. נקווה כי יבריאו ויתחילו לעסוק בפעילות גופנית שמותאמת ליכולתם של בני אנוש.

פרופ' יואל דונחין, מנהל היחידה לבטיחות החולה, המרכז הרפואי הדסה עין כרם