יד שנייה מסופר

אמנם שבועות זה רק יומיים והרבה זמן לקרוא אין בו, בכל זאת דומה שאם יש עונה חמה לספרים - אז היא הגיעה עכשיו. אחרי פסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים, החל חודש הקריאה בישראל ("ישראל קוראת" - יוזמה של משרד התרבות ומרכז הספר והספריות שנועדה לקדם את הקריאה בישראל) ומהר מאוד, למעשה ב-2.6, הוא כבר יתממשק עם חגיגות שבוע הספר העברי.

כמויות גדולות של ישראלים יציפו את הכיכרות המרכזיים, ישטפו בסאון הכותרי ללא רחם, חלקם יפגשו עם הספרים, וחלקם יקבלו חתימה פלוס הקדשה. אבל מה הסופרים עצמם קוראים? ועל מה הם ממליצים?

קציר מגיעה עד אסטוניה

הסופרת יהודית קציר ממליצה על "הטיהור" מאת סופי אוקסנן. לאחרונה השתיים נפגשו במסגרת פסטיבל הסופרים בירושלים. "הרומן מתרחש באסטוניה מלפני מלחמת העולם השנייה , תוך כדי המלחמה ותקופת הכיבוש הסובייטי ומיד אחריה. הוא מתחיל כאשר אלידה הקשישה, שגרה בחווה המשפחתית בכפר באסטוניה, מוצאת אצלה בחצר בחורה צעירה ופצועה ששמה זארה.

אוסקנן. המומלצת של קציר (צילום: טוני הרקונן)

"הרומן מצטיין בראייה היסטורית רחבה, ועם זאת בונה בפרטי פרטים את ההווה והן את העבר באופן אמין להפליא, כאשר הפעולות היומיומיות כמו הכנת שימורים וחפצים ביתיים, נטענים במשמעות הקשורה לנושא הרומן. הרומן כתוב בכישרון נדיר בשילוב תיאורים ריאליסטיים ונוקבים של התעללות עם תיאורים פיוטיים".

אזיקסון על יעקבי המשורר

המשורר והסופר מירון אזיקסון, ממליץ על ספר שיריו של גד יעקבי "התרחשויות בזמן קצוב, מבחר שירים 1991-2007", הכולל מסה של פרופסור זיוה שמיר על שירתו. "יעקבי ידוע בעיקר כשר וכאיש ציבור, אך את עולמו המשמעותי ביותר הוא מבטא בשיריו. יש בכך מימד מרגש, אבל גם עצבות בהכירנו עד כמה יכולה להתרחק נפשו הרגישה של אדם ממעשיו. יעקבי כותב בפשטות נבונה ובכאב עצור. ילדותו, מצוקותיו ואושרוֹ נשמעים כמו עצים על פני הארץ".

צור שיזף והכבול האיסלנדי

"ענן האפר שמיתמר מעל הר הגעש האיסלנדי הוא אולי משל מודרני על האי האפור והמבודד באמצע הים הקר, שאנשיו היו במשך שנים ואסלים של הדנים. וגם הוציאו מתוכם את הלדור לכסנס -אחד הסופרים הגדולים של המאה ה-20.

יש הרבה סופרים ומעט ספרים גדולים באמת כמו 'פעמון איסלנד'. נוכחות הכבול הכבד, הביצות, הגשם, הקור, הקיפאון, הים האכזר, עוניים של האיסלנדים, ניבזותם של הדנים, ניבלותם של ההולנדים, סיפור האהבה הענק ורב הרבדים בין אישה חכמה, חסרת פשרות ששום ים, יבשה או תהום לא יעצרו אותה, והגבר שהיא אוהבת - שרוצה לשנות את העולם, מונע על ידי אהבתה של שמש איסלנד הבוגדנית שתבגוד בו פעם אחרונה. בקיצור, זה ספר ענק, בגודל, בעלילה, בתשוקת החיים האדירה שלו שלא יכולה להיות קיימת בלי המוות או איום המוות היומיומי, בהכרת נפש האדם וציורה".

דאום נדהם מהמינימליזם של עוז

חנוך דאום ממליץ על סדרת "עם הספר - פרוזה ישראלית" של ידיעות ספרים. "בזכות הסיבוב הנוכחי של הסדרה חזרתי לקרוא את 'מיכאל שלי', ספרו הראשון של עמוס עוז, בהוצאה המחודשת. זה פשוט מדהים לקרוא ספר כל כך נדיר שנכתב על ידי בחור בן 26.

דאום. פתאום גילה את עמוס עוז (צילום: מור אלזון)

"יש בספר הביכורים של עמוס עוז משהו שמלמד על עוצמתו הפנימית: זה ספר שלא היה מתקבל לעולם כתסריט לטלוויזיה. הסיבה? לא קורה שם כלום. לכאורה. אין דרמה בולטת. בגידה, גירושים, מוות - דבר לא מתחולל בין בתי ירושלים שעוז מצייר כאמן. וזה כוחו של הספר. הדרמה הפנימית. סערת הנפש. המינימליזם של עוז מעניק כוח עצום לאישה אחת בירושלים, למחשבותיה, למאוויהה, לכאבה. ולחשוב שאת הכל כתב גבר". 

סקאל מהרהר על מיניות

הסופר משה סקאל קרא לאחרונה את "תולדות המיניות" מאת מישל פוקו, והספר עורר בו אין ספור תהיות: "הוא גרם לי לשאול מה יש בהגותו של פוקו שטורד כל כך את המנוחה: האם זה היחס הספקני שלו להומניזם, השומט את הקרקע מתחת לתורתם של הוגים נאורים ושל מאמיניהם? האם זה הסגנון חסר הפשרות, הקיצוני ולפרקים אף המתעתע? או אולי היכולת שלו לסטות אפילו מתוכניתו-שלו ולהפתיע את עצמו ואת קוראיו?"

שחר צוללת לקווי התהום של הנפש

המשוררת יודית שחר לא הפסיקה להתפעל מ"צפור שבפנים עמדת בחוץ", מאת חדוה הרכבי: "נחשפתי לשירים רבי עוצמה ויופי. למנעד צלילי ורגשי ייחודי. חדוה הרכבי היא משוררת גדולה, שהולכת עם הקורא על קווי התהום של הנפש.

שחר. התרסקה עם הרכבי (צילום: אסנת קרסננסקי)

"כשקראתי את שיריה חשתי שהנה בעוד רגע ואני נשמטת ומתרסקת עימה לתוך השיגעון, לתוך הכאוס הנפשי, לתוך האין. ולא כך, בשירים היא צוללת מתרוממת ודואה בשיכרון, עם הקורא. ולמרות העומקים המאיימים לעיתים של שירתה, חדוה שומרת על צלילות ודיוק קריסטלים של המבע והרגש".

אלפי שוקע אל הכאב של גרץ

הסופר והמשורר יוסי אלפי התפעל לאחרונה מ"על דעת עצמו" של נורית גרץ: "הספר הזה מפליא ביכולתו להביא את רסיסי עמוס קינן ואת המולקולות שהתפזרו בו לכל עבר למחוז ספרותי מרנין בכאבו. אין עמוד ללא כאב המלווה בשמחת הבנת הנקרא שבו. הבנת הנקרא אינה הבנת קריאתו של ספר כמו קריאתו של אדם, תקופה, זרם מחשבה שלא היו להם אפיקים ברורים ובכל זאת השאירו שריטה עמוקה בהוויה הישראלית".

וגרץ מתפעלת מפלטונוב

ועל מה גרץ עצמו ממליצה? על ספרו של אנדרי פלטונוב "עולם נהדר ואכזר". "הוא אחד הספרים הטובים שקראתי בשנה האחרונות. בתוך ספר זה הסיפור 'סמיון' המתאר, מעיניו של ילד בן שבע, חיי עוני מנוול במשפחה מרובת ילדים, הוא אחד הסיפורים היפים שקראתי אי פעם.

"המשפט שבאמצעותו מסביר האב לבנו מדוע אמו ממשיכה ללדת ילדים, למרות המצוקה והעוני, הוא בעיני אחד המשפטים הנפלאים בספרות בכלל: 'שיחיו להם', הוא אומר, 'למה שיתענו ויתגעגעו שם'. 'איפה זה שם אבא', שאל סמיון, 'שם הם מתים?' 'אלא מה', השיב האבא. 'אם הם לא חיים איתנו ברור שהם מתים'. 'והם סובלים שם?' התעניין סמיון, 'אתה הרי רואה, כל הזמן הם נדחפים לפה, סימן שהיא סובלים', לימד האב את בנו, 'רע להם איתנו. אתה כבר גדול ויודע בעצמך, אבל שם עוד יותר גרוע'".

סיכסק חוזר ליולנדה מוסקוביץ'

הסופר והמבקר איימן סיכסק ממליץ לחזור אל יהושע קנז ואל "בדרך אל החתולים" שלו. "קנז מעמיד ביד אמן ובסגנונו הייחודי דמות קשה, אנוכית לפרקים, מרוכזת בעצמה וטובעת ברחמים עצמיים, אך בעת ובעונה אחת חזקה, רגישה במידה נדירה . זה השילוב הבלתי-אפשרי, הסותר, האנושי כל-כך, שהופך את יולנדה מוסקוביץ' לדמות בלתי נשכחת, ואת 'בדרך אל החתולים' לרומאן יוצא מן הכלל.

סיכסק. ממליץ על קנז, למרות הקושי (צילום: יבגני ציקנובסקי)

"היכולת של קנז לקרב אותנו בעל כורחנו ליולנדה, היא ביטוי להצלחתו לגרום לנו להכיר בארעיותנו, בהיאחזותנו חסרת הסיכוי בנעורים, ובהזדקנותנו הוודאית. כתיבתו של קנז מקשה במתכוון על הקורא, קוראת תיגר על הנחותיו הטבעיות, ומבקשת לעביר אותו תהליך שבסופו הוא ישתכלל במובן הרגשי".

וינר נוסעת לקיבוץ

אורלי קראוס וינר ממליצה על "הביתה" של אסף ענברי: "זהו בעצם אפוס על הקמת הקיבוצים הרבה לפני הקמת המדינה, אבל הוא מסופר מתוך זווית ראיה משועשעת ולפעמים ממש מצחיקה, כך שאינו כבד וקשה לקריאה. למרות שהסיפורים לעתים קשים לעיכול, הנימה הקלילה מקלה על הקורא להיכנס לאותו עולם של נפילים שהקימו את הקיבוצים הראשונים  כנגד כל הסיכויים".

צור מקריא קרת לילדים

המוזיקאי והכותב ערן צור ממליץ על ספר למבוגרים שהוא קרא לילדים. "לא

נותר בספריית הילדים שום ספר שלא הקראתי לילדים. לפתע עלה לי הרעיון להקריא להם ממה שאני קורא כעת - 'פתאום דפיקה בדלת' מאת אתגר קרת. בדקות הראשונות הם היו קצת נבוכים כי הסיפור לא ציית לחוקים שהם מכירים מספרות הילדים.

"בכל אופן, ברגעים הבאים זה פתח להם את הראש, החלו לצוץ שאלות ותגובות שונות מהרגיל. ואני הרווחתי נקודת מבט חדשה על הסיפורים. התברר לי שהספר הזה, בחלקו כמובן, יכול להיות חוויה משפחתית שמעניקה מפתחות של הבנה בבית".

עינהר טועמת את המלוח של קווה

ענת עינהר ממליצה על "הים הזקוף" של אבשלום קווה. "הספר הוא שפריץ מרענן של מים מלוחים. קווה שירת כחובל בצי הסוחר והוא מספר בספרו מעשיות על חגיגות מלחים, ספינות אהובות וזונות בכל נמל. על הכל שורה אד שמח של אלכוהול שדבק בקורא. ועוד יתרון ברור אחד יש לספר - גזרתו הצרה, שתאפשר לכם לדחוף אותו לתיק בקלילות, ולדלג אל החוף הקרוב".

קרביץ על הבחישות של צ'סטרטון

אחרון הממליצים הוא הסופר אשר קרביץ. "אני ממליץ על 'האיש שהיה יום חמישי'. הקריאה בו תובענית ויש לשמור על ריכוז. לא תמיד ברור היכן מסתיימת העלילה והיכן מתחילה ההזיה. צ'סטרטון בוחש בקלילות עלילת מתח, הגיגים פילוסופיים וסאטירה חברתית-פוליטית מושחזת. מומלץ בחום גם לחובבי רומנים תקופתיים שמוכנים לוותר על אורות ניאון, סלולארי ומחשבים לטובת מרכבות, מקלות הליכה מגולפים ועששיות".