"הבנקים בארה"ב נושאים באחריות למשבר"

מנהיגי אירופה מפנים אצבע מאשימה לכיוון מערב. ראש ממשלת יוון, גיאורג פפאנדריאו סבור כי לבנקים הגדולים בארה"ב יש חלק לא מבוטל ביצירת המשבר הנוכחי בגוש האירו. פפאנדריאו, שהחובות שבהם נתונה מדינתו נחשבים לגורם העיקרי למשבר הנוכחי, דיבר בראיון לרשת החדשות CNN וטען כי "מגזר הפיננסים האמריקני נושא באחריות רבה למה שהתרחש".

ראש ממשלת יוון הוסיף כי הפרלמנט במדינתו מינה ועדת חקירה על מנת לבדוק את מעורבותם של בנקים מארה"ב במשבר וכי ועדה דומה פועלת מטעם רשות ניירות ערך בארה"ב. "מילים כמו הונאה וחוסר שקיפות", אמר פפאנדריאו, "מתאימות לתיאור המצב".

כך הוסתרו החובות

המשבר הכלכלי האחרון, שפרץ באירופה בחודשים האחרונים, חשף את עומק החובות שבהם שקעו מדינות דרום היבשת. המהירות והעוצמה שבהן פרץ המשבר עוררו בקרב רבים תהייה: כיצד קרה שמדינות כמו ספרד ויוון הצליחו להגיע לגירעון כה עמוק בתקציבן, כאשר המדיניות המוניטרית בגוש האירו אוסרת על חברה באיחוד לצבור חוב ממשלתי העולה על 60% מהתוצר וגירעון תקציבי של יותר מ-3%?

גורמים רבים טוענים מזה זמן מה כי במשך שנים הציעו בנקים גדולים בארה"ב כלים פיננסים למדינות באירופה שצברו חובות, על מנת לאפשר להן להציג יחס חוב-תוצר טוב יותר מזה שהיה להן בפועל. הכלים לכשעצמם, חשוב לציין, אינם עוברים על חוק בינלאומי כלשהו. אך הם יצרו מציאות שבה מדינות מסוימות המשיכו להתקיים עם חשבון הוצאות גבוה בהרבה מכושר הייצור של כלכלותיהן, בעוד שהן דוחות את הקץ וצוברות חובות עתידיים אדירים.

בפברואר האחרון דיווח עיתון הניו יורק טיימס על פגישה שנערכה בנובמבר 2009 בין ראשי הבנק גולדמן זקס לבין צמרת ההנהגה היוונית. בפגישה שנערכה באתונה הציעו ראשי הבנק הניו יורקי ליוונים אמצעים פיננסים לצמצום חובות המדינה. המשלחת מגולדמן זקס הציעה ליוונים כסף בשיטה שעל פי פרסומים שונים אומצה בזמנו על ידי ממשלת איטליה: מכירת שערי חליפין.

בשיטה זו הבנק מעניק למדינה שער חליפין אטרקטיבי: כלומר, היא ממירה כסף זר שגייסה באגרות חוב בכסף המקומי שבו היא משלמת על הוצאותיה באופן שגורם לגרעונותיה להצטמצם. שער זה אינו ריאלי והמדינה מתחייבת לשלם לבנק עמלה גבוהה בעתיד עבורו. כך יכולה אותה מדינה להמשיך ולהציג בפני העולם חזות של כלכלה העומדת במסגרת הגירעון שלה, כשבפועל היא שוקעת יותר ויותר עמוק בביצת החובות. 

להלכה, מדובר בצעד עסקי לגיטימי, אך למעשה זהו אמצעי הגורם למשברים מהסוג שאנו עדים לו כעת להתפרץ ביתר עוצמה וחריפות. באותה הזדמנות דחתה הממשלה היוונית את הצעת הבנק, אך ב-2001, מיד לאחר כניסתה של יוון לגוש האירו - הסיפור היה שונה לחלוטין.

העסקה שנרקמה אז בין הבנק האמריקני לממשלה הים-תיכונית, אותה עסקה שנחקרת כעת על ידי הרשויות בשתי המדינות, קושרת את שני קצוות החוטים שהותירו שני המשברים הפיננסים שפקדו את העולם בשנים האחרונות - זה שפרץ בוול סטריט בספטמבר 2008 וזה שפרץ באתונה בפברואר 2009. היא חושפת כיצד נורמות פסולות של עשיית רווח במגזר הפיננסים האמריקני, לא גרמו רק לקריסת שוק הנדל"ן בארה"ב, אלא גם הרדימו את כלבי השמירה של הכלכלה העולמית וסייעו לשקיעתן של אומות שלמות בחובות עתק. 

העסקה ב-2001 הייתה פשוטה, טוענים גורמים המעורים בפרשה. גולדמן זקס העביר סכום כסף גדול לממשלת יוון, שבתמורה מכרה לבנק חלק מרווחיה העתידיים מנחיתות בנמל התעופה הבינלאומי של אתונה וממכירת כרטיסי לוטו. על פי הערכות, הבנק האמריקני הרוויח מהעסקה כ-300 מיליון דולר בעוד שיוון הצליחה לשכנע את הרגולטורים בבריסל כי מצבה הכלכלי משתפר.

בגידת הבנקאים

קריסת האירו בחודש האחרון הסירה את הלוט מעל לשיטות הבנקים ומנהיגי העולם רואים כעת כיצד עסקאות אלו כרו בור עמוק לכלכלה העולמית. הגדילה לעשות הקנצלרית אנגלה מרקל, אשר כינתה את התנהגות הבנקים סביב חובות המדינות כ"בוגדנית", בשל האופן שבו הם חולצו על ידי הממשלות לאחר המשבר בארה"ב, ולאחר מכן המשיכו להרוויח מספקולציות על גבי חובות שצברו אותן ממשלות.

כעת מצטרף לדברי הביקורת המנהיג העולמי שנאלץ לשאת במירב האחריות בנוגע למדיניות הבזבזנית של העשור הקודם. "אנו בודקים כעת כיצד בעבר נעשה שימוש בשיטות שליליות", אמר פפאנדריאו בראיון הטלוויזיוני. "חקירות דומות מתנהלות בארה"ב ובמקומות אחרים באירופה".

לשאלה האם מכוונת ממשלת יוון לתבוע את הבנקים בארה"ב על חלקם בחובות שנצברו, השיב פפאנדריאו כי "לא נראה שיש בכך טעם".