סוד האי הנעלם: 3 יעדים מומלצים

מחפשים איים בודדים, קרובים או רחוקים, לחופשה הבאה? לאוסטרליה, לים סין הדרומי ולתעלת למאנש יש הצעות מעולות בשבילכם

ynetפורסם: 03.02.14 , 18:06

איים בודדים באמת הם מצרך נדיר ויעד נחשק לחופשת ניקוי ראש אמיתיות. קבלו שלושה איים שבהחלט כדאי לכם להגיע אליהם בכוונה.

יפהפה. לורד האו (צילום: shutterstock)

1. אוסטרליה: לורד האוּ

האי לורד האוּ (Lord Howe) נמצא 550 קילומטרים מחופי ניו סאות' ויילס, אוסטרליה, והוא בית לסביבה אקולוגית ייחודית.

באי, שנוצר כתוצאה מהתפרצות געשית עצומה בקרקעית ים טסמן - בחלקו הדרום מערבי של האוקיינוס השקט - לפני מיליוני שנים, התפתחו מינים חדשים רבים, ובשוליו נמצאת שונית האלמוגים הדרומית ביותר בעולם.

האי התגלה בשנת 1778 ונקרא על שם האדמירל לורד האו, הלורד הראשון של הימייה. המתיישבים הראשונים הגיעו לאי רק כעבור 55 שנה, ורבים מבין 340 התושבים החיים באי כיום הם צאצאיהם של אותם חלוצים.

בלורד האו שוררת אווירה נינוחה מאוד. היישוב הראשי הוא מקום קטנטן עם מבחר מצומצם של חנויות, כמה מסעדות, בנק, סניף דואר ומרכז קהילתי שמתפקד גם כאולם קולנוע. כולם מכירים את כולם וקצב החיים איטי. עד כדי כך למעשה, שמהירות הנסיעה המותרת לכלי הרכב הבודדים על האי מוגבלת ל־25 קמ"ש. הרוב מסתדרים עם אופניים.

לורד האו, שאורכו 11 קילומטר ורוחבו לא יותר משלושה קילומטר, מתפתל סביב לגונה רדודה, שבה שונית אלמוגים ומעליה חולשים ההרים התאומים גאוֶור (Gower) ולידג'בִּירד (Lidgbird).

הטיפוס על הגאוור, בליווי מדריך מקומי, הוא אחד האתגרים הגדולים של האי: ההר מתנשא 875 מטר מעל פני הים, כ־100 מטרים יותר מלידג'ברד, ולמרות שלא מדובר בטיפוס שדורש ידע טכני, המסלול אינו מיועד למי שאינו בכושר או למי שסובל מפחד גבהים.

אחרי טיפוס תלול על גבעה מיוערת בצפיפות, האתגר הראשון הוא לחצות את מדרונותיו של לידג'ברד - בשביל צר דרך צוקים אנכיים, שמתנשאים מצידיו ויורדים עד הים. מזל שיש כאן חבלים!

מכאן, הדרך ממשיכה ומתקדמת במעלה ההר עד לרכס תלול. מנקודה זו מתחיל טיפוס אנכי וקשה עד לפסגת גאוור. במקומות רבים תצטרכו למשוך את עצמכם בחבלים. המדרונות מכוסים ברובם בעצים ובשיחים נמוכים, כך שלא תוכלו לראות את הסכנות הכרוכות בחלק הזה של הטיפוס.

בראש ההר תמצאו רמה שטוחה, מכוסה ביער ערפילי של עצים נמוכים ושיחי שרך. טחבים וחזזיות מכסים כל חלקה פנויה, והאזור אכן נראה כמו חלק מעולם אחר. הפסגה מכוסה בדרך כלל בעננים, ויש אפילו סופות רעמים אכזריות. מזג האוויר באי הפכפך בלשון המעטה, והרמה פיתחה מערכת אקולוגית משל עצמה.

מחצית ממיני הצמחים באי הזה הם אנדמיים - מקומיים - בהם דקלי קֶנטיה, שמגדלים אותם כאן לייצוא כצמחי נוי. יש עוף אנדמי אחד (רלית עצים לורד האו) ואפילו פטריות אנדמיות זוהרות שמופיעות רק אחרי גשם כבד.

מפסגת גאוור נשקפים נופים נפלאים, החל מהאי הנפרש למרגלותיו ועד המצוקים של בּוֹלס פירמיד (Balls Pyramid), מרחק של 23 קילומטר בים. הנאתכם מהנופים עלולה להיפגם מעט, כשתבינו שצריך גם לעשות את כל הדרך חזרה למטה.

נופים מרהיבים לא פחות נשקפים גם מגבעת מָלאבּר (Malabar) בקצהו הצפוני של לורד האו. הטיפוס לראש הגבעה, שגובהה 209 מטרים, הוא טיולון קליל בהשוואה לעלייה לפסגת גאוור, אבל אין ספק שתיהנו מהנוף המרשים.

לורד האו מציע גם כמה חופים יפים, בהם החוף של נד (Ned's Beach) - מפרץ קטן וכמעט מושלם. דגי סריול צהוב־זנב (אנטיאס), שהתרגלו להאכלה ידנית, מסתופפים כאן בין הגלים, וישחו אליכם בציפייה לחטיף.

חברת Qantaslink מפעילה טיסות יומיות ללורד האו מסידני ומבריסביין בסופי שבוע. ה-Capella Lodge הוא מלון בוטיק עם אוכל נהדר, שמשקיף על הלגונה ועל ההרים התאומים לידג'ברד וגאוור. במלון יש ספא, שללא ספק תזדקקו לו אם תנסו לטפס על הר גאוור.

2. לאוס: סי פַּן דוֹן

בדרום הישנוני של לאוס, ממש לפני הגבול עם קמבודיה, עוצר נהר המקונג (Mekong) את נהירתו הנחפזת אל ים סין הדרומי, ומתפרש למניפה של מאות איים זעירים, פזורים על פני 14 קילומטר. דלתת האיים הזו זכתה לשם האופטימי סי פַּן דוֹן (Si Phan Don) או "4,000 האיים".

האי המרכזי של סי פן דון הוא דוֹן קוֹנג (Don Khong). זהו אחד מהאיים המפותחים יותר בשרשרת, וניתן למצוא בו כפרים, כבישים וכמובן, וָאטִים - מנזרים או מקדשים בודהיסטיים שרואים כאן בכל מקום.

(צילום: shutterstock)

לאוס היא ארץ בודהיסטית, ובכל בוקר, בטקס הרוחני המקסים ביותר בדרום־מזרח אסיה, יוצאים נזירים עטויי גלימות בצבע הכרכום ממנזרים מקומיים לסבב קיבוץ הנדבות שלהם. בבירת המחוז הישנונית של דון קונג, מוּאנג קוֹנג (Muang Khong) , ניתן לראות אותם פוסעים ברחובות ואוספים נדבות מזון בקערותיהם.

מדרום לדון קונג, בקרבת האיים דון דֶת (Don Deth) ודון קון (Don Khone), נמצאים שני מפלי מים - חלק ממערכת אשדות שחוסמת את המקונג וסתמה את הגולל על החלום הקולוניאלי הצרפתי, של הקמת נתיב שיט נוח בין מדינות הודו-סין.

כדי לעקוף את המפלים, בנו מהנדסים מסילת רכבת שנמתחה על פני האיים. בכל אחד מקצות הקו נבנתה תחנת העמסה, והעתק של גשר האבן באביניון עדיין עובר מעל המים שבין השניים. מסילת הרכבת כבר איננה, אבל מדון דֶת אפשר ללכת לאורך הקו הישן ולחצות את הגשר לדון קון, שם תמצאו קטר רעוע, עומד בשיממונו על כמה פסי רכבת עקומים, למזכרת.

מפלי קונג פּאפֶנג (Khong Papheng) הם הגדולים והמרהיבים שבשני המפלים. הזמן הטוב ביותר לראות אותם הוא בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהדייגים מדלגים על גשרי קורות רעועים מעל אשדות גועשים כדי להטיל את רשתותיהם.

עם רדת ערב, תוכלו לצפות בעשרות דייגים מטילים רשתותיהם בכל רחבי סי פן דון, רבים מהם דגים מתוך סירות קאנו קטנות. הדרך הטובה ביותר ליהנות מהמחזה היא לשבת באחד מקומץ בתי הקפה התיירותיים החולשים על הנהר במואנג קונג, תוך כדי לגימת הבירה המקומית הנפלאה "לאו", וצפייה בגדה המרוחקת של נהר המקונג, המנצנצת בגוני הזהב בשעת שקיעה.

נסו לחלק את זמנכם בין דון קונג לדון קון. הראשון מתוחכם יותר, ואילו דון קון מתאפיין באווירה כפרית קסומה ובכמה בניינים מהתקופה הקולוניאלית, שניצבים ברחובות העפר המוצלים שלו. לעומת זאת, מומלץ להימנע מדון דֶת, שלאחרונה איבד מקסמו לטובת בבקתות תרמילאים זולות וחסרות ייחוד.

בקצהו המרוחק של דון קון, מרחק הליכה של כ־30 דקות לאורך קו מסילת הרכבת הישנה, נמצאת בן הנג קון (Ban Hang Khone), תחנת ההעמסה הדרומית של הרכבת הצרפתית, ובסיס היציאה לסיורים בעקבות הדולפין קצר החוטם הנדיר, שחי בנהרות.

תוכלו לשכור סירה בשעות אחר הצהרים. בעליה ישיט אתכם לאי קטן על המקונג, שבו תוכלו לחפש את היצורים הביישנים והחמקמקים האלה. הדולפינים הללו הם זן מוגן המצוי בסכנת הכחדה. אוכלוסייתם מצומצמת, כך שצריך להתאזר בסבלנות עד שרואים אחד מהם - בדרך כלל במרחק רב. הזמן הטוב ביותר לחפש אותם הוא בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אז הם צצים מדי פעם מול הסירות המשייטות בנהר.

פתיחת גבול קמבודיה-לאוס לתיירים הפכה את ההגעה לסי פן דון לפשוטה ביותר. אפשר לצאת מפנום פן (Phnom Penh) בקמבודיה או מבירת לאוס, וִיֶינטיאַן (Vientiane), דרך פָּקסֶה .(Pakse) אם אתם מגיעים מתאילנד, אפשר לקחת מבנגקוק טיסת פנים לאוּבּוֹן רָאצ'תָני (Ubon Ratchathani) ולחצות את הגבול לפקסה.

עדיף להצטייד במדריך ובנהג, כדי להימנע משירותי התחבורה הציבורית האיטית של לאוס.

3. בריטניה: סארק

סארק (Sark) הוא הקטן שבקבוצת איי התעלה (Channel Islands) המצויים בין אנגליה לצרפת, ואין ספק שהוא המיוחד שבהם.

באי קיימת מערכת פוליטית עתיקה: האי נשלט בידי סניור ובית נבחרים המכונה "צ'יף פליז" (Chief Pleas) - פירוש הדבר הוא שבאי מתקיים הממשל הפיאודלי האחרון בעולם המערבי.

המלכה אליזבת הראשונה אמנם העניקה ב־1565 את סארק להלייה דה קרטרה, הסניור הראשון, אך האי עדיין נחשב לחלק מהאיים הבריטיים. ככזה, הוא אנגלי בדרכו המוזרה, עם כמה שיגיונות ייחודיים - הראשון שבהם נגלה לעין כשמגיעים במעבורת מגֶרנזי (Guernsey) או מג'רזי (Jersey).

פרט לטרקטורים המשנעים סחורה מהנמל הקטנטן ולוקחים את מזוודות התיירים לבתי המלון, אין באי כלי תחבורה ממונעים. פשוט סַפּרו לסבּל איפה אתם מתאכסנים, והמטען שלכם יגיע בתוך כשעתיים.

יש כמה כרכרות סוסים שלוקחות תיירים לסיורי אתרים, אך אלה התבקשו באופן רשמי לא לעבוד בימי ראשון. לחלופין, אם אתם מעוניינים בכלי תחבורה טריוויאלי יותר, אפשר לשכור אופניים.

אף ששיעור הפשיעה בסארק נמוך ביותר, באי יש כמה שוטרים במשרה חלקית שנבחרו מתוך הקהילה, ובית סוהר קטן, בן שני תאים, שהוקם בשנת 1856. גם העבירה הקלה ביותר, דוגמת שוטטות, תגרום לכך שתמצאו את עצמכם כלואים כאן ל־48 שעות. מקרים חמורים יותר מועברים לגרנזי.

סארק כולל למעשה שני איים נפרדים - סארק הגדול וסארק הקטן - המחוברים ביניהם במערכת מעברים יבשתיים מסחררת בגובהה, המכונה "לָה קוּפֶּה", שנבנתה ב־1945 בידי שבויי מלחמה גרמנים.

(צילום: shutterstock)

למרות מעקות הבטיחות, רוכבי אופניים חייבים לרדת כאן מהמושב ולהוליך את האופניים לצדם, ונוסעי הכרכרות צריכים לצאת וללכת ברגל. בצד אחד צונח הצוק בזווית חדה למפרץ קונבנש (Convanche), הנמצא בגובה 300 מטר למרגלותיו; מהצד השני, המדרון המוביל לגרנד גרֶב (Grand Greve) - אחד מהחופים החוליים הפופולאריים ביותר באי.

רובו של סארק מכוסה אדמות חווה משתפלות, המובילות לצוקים תלולים, והכבישים המעטים מתפתלים בין שיפועים גבוהים מכוסים גדרות חיות.

היישוב הראשי הקטן, המכונה "הכפר", שוכן בסמוך לנמל. ברחוב הראשי שלו, "השדרה", יש כמה חנויות ובתי קפה, וגם סניף דואר שבו תיבת הדואר היחידה באי. רבים מהבתים ברחובות השכנים הם בני 200 שנים לפחות, ובנויים מאבן מקומית.

מעונו הרשמי של הסניור, הסניירי (Seigneurie) , נבנה בשנת 1675 על תלו של מנזר מהמאה השישית, השוכן מצפון לכפר. במהלך השנים נוספו לו תוספות, שהבולטת שבהן היא מגדל גדול שנבנה בתקופה הוויקטוריאנית. הגנים הצרפתיים היפים שלו, מהאטרקציות הפופולאריות ביותר בסארק, פתוחים לציבור.

סביב האי יש כמה מסלולי טיולים. לחלופין, אפשר לצאת לשיט בסירה סביב סארק, שאותם מארגן ג'ורג' גיל. אבותיו של ג'ורג' נמנו עם בני סארק המקוריים שהגיעו לאי ב־1565, ואחרי הסיור הוא ישמח לשבת איתכם באכסניית בל אייר (Bel Air), אחד הפאבים האנגליים המסורתיים של האי, ולשעשע אתכם בסיפורים על המקום.

אפשר להגיע לסארק עם שירות המעבורות הסדיר מגרנזי וג'רזי. חברת Auringy Air Services מקשרת בין האיים האלה לכמה נמלי תעופה בבריטניה, ובהם גטוויק הלונדוני.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו