מישהו מצא ארנק עם 51.4 מיליארד דולר?

איפה הכסף שלי?

כשנגנב הארנק זה יכול להיות ממש לא נעים ומתסכל. זה קרה לי שבוע שעבר, פעם ראשונה השנה. מה שמעלה אצלי באופן מטורף את גניבת הארנקים בשנה האחרונה (אחרי 0 גניבות בשנת 2008).

כמובן שמיד ביטלתי את כרטיסי האשראי. כמו כן, הייתי צריך להוציא מחדש את כל התעודות. זה לוקח זמן ומעצבן, אבל החלק הזה מאחורי. עם זאת, יש חלק יותר מתסכל כשגונבים ממך ארנק (כן, יותר מתסכל משלוש השיחות שנשארו על הטלכרט שכעת נמצא אצל הגנב). מדובר במזומן שהיה ולעולם לא ישוב. לך תזכור כמה בדיוק היה לך שם, ותמצא מישהו שיחזיר לך את הסכום הזה. בארנק שלי (שחור מעור, אם מישהו מוצא במקרה), היה הרבה כסף.

כמה זה הרבה? הרבה מאוד. אני יודע שזה לא הגיוני ולא חכם להתסובב עם סכומים כאלה, אבל בארנק שלי היו 51.4 מיליארד דולר. בשטרות של 100 כמובן, וזה באמת סכום שיחסר לי עכשיו.

אפילו מבעד למסך, אני יכול לשמוע את הצחוק ואת הזלול, ואת ההערות הסרקסטיות "כן, ממש. למה לא תגיד שהיו לך מאה מיליארד דולר?", והנה, תיכף אתם רצים לכתוב את זה בטוקבקים בתוספת "פחחחח". 

אז חכו רגע לפני שאתם צוחקים עלי, אני נשבע לכם שנגנב ממני את הסכום הזה. באמת! אבל יודעים מה? אל תאמינו לי - יכול להיות שבאמת לא דייקתי או שכחתי, או הפרזתי. בדיוק בשביל זה נעזרתי בחברת מחקר חשובה שבדקה את העניין, ועשתה כל מיני חישובים מורכבים כדי להגיע לסכום הזה.

בשביל שתבינו שבאמת לא מצצתי את הסכום הזה מהאצבע באופן אקראי, דאגתי שבראש החברה הזאת יעמוד אדם מכובד בחליפה ועניבה, שיגיד לכם את זה בעצמו מתוך בדיקה שהוא עשה, ובלי קשר לזה ששילמתי לו. הנה, הקשיבו לו בעצמכם.

מטען השיתוף

המלחמה בעירק, באופן מפתיע, היא לא נושא סקסי כמו גיבורי על, חייזרים ודרקונים. לא קל לעסוק בו בקולנוע ולהביא את קהל ההמונים. ובכל זאת, קת'רין ביגלו יצרה את הסרט "מטען הכאב" ב-2008. מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני אמר עליו שהוא "משלב בין הצגת החייל האמריקני כקורבן לבין העיסוק במשיכתו האירוטית למוות".

הסרט הוקרן בהתחלה בפסטיבלים, ובעקבות ההצלחה שם, הוא נרכש להפצה מסחרית המונית ברחבי ארצות הברית. מאוד המונית. ביוני 2009 הסרט הופץ בארבעה בתי קולנוע בלוס אנג'לס וניו יורק. אחרי שהצליח שם, הגיע להפצה ממש המונית של מאות בתי קולנוע (במדינה של יותר מ-300,000,000 איש).

אה, ויש את האינטרנט הזו, שגם בה הסרט הופץ, אחרי שהודלף עותק שלו. אלא שגם שם, אף אחד לא ממש ראה את הסרט או שמע עליו, לפחות עד שהתחיל הבאזז סביב האוסקר - ואז הצופים התחילו להסתקרן ולהוריד. 

ועכשיו הוליווד נכנסת ללחץ ורוצה לתבוע. ואת כל מי שרק אפשר ואפילו אם זה עשרות אלפי גולשים. הורדתם את "מטען הכאב" במקום ללכת לקולנוע או לקנות את ה-DVD שכבר יצא בינואר? כנראה תחטפו תביעה, או לפחות איום.

צודקים בהוליווד, זו הדרך לנצח. אם יש משהו שהוא סקסי יותר ממלחמה בעירק, זו מלחמה בצופים.

בשולי החדשות

• תקלה מ-1998 עדיין גורמת מדי פעם לשיבושים בגלישה, ובארצות הברית לא דאגו לתקן אותה על אף החשיבות. על פי מקור בבית הלבן, הנשיא אובמה ימנה צאר מיוחד שיוציא את התקע ל-10 שניות ויחזיר אותו, בשביל לשים לזה סוף.
• בשביל למנוע בלבול עם ה-iPad, חברה גרמנית שינתה את השם של המוצר שלה מ-WePad ל-WeTab. טעות שיווקית מצידה, קודם השם גרם לי לרצות לקנות שלושה כאלה, ועכשיו הוא סתם מטופש.
• חברת בזק צירפה את שירותי הממשלה לאתר 144. מעולה. כל מה שצריך עכשיו - שירותי ממשלה שלא עובדים רק מ-8 עד 10 בבוקר במשך יומיים בשבוע.
• על פי מד השמחה של קוקה קולה (זה אמיתי, נשבע. הבדיחה תגיע תיכף), אנשים שמחים יותר כשהם נפגשים פנים מול פנים, מאשר בפייסבוק. מתי עוד הם שמחים? כשהשיניים שלהם בריאות.
• התגלתה שיטת התקפה שמנצלת חור אבטחה ב-35 חברות אנטיוירוס. או כמו שקוראים לזה בפשטות - וירוס.
• אחרי שדאג שרובוטים יגישו לו את ארוחת ערב, ויש לו גם מכונית מעופפת, ביל גייטס, אחד האנשים העשירים בעולם, רוצה לבנות מזגן ממש ממש ממש יקר.
• תקלה בטוויטר הביאה לכך שלמצייצים רבים היו 0 עוקבים. כלומר אף אחד לא קרא את מה שאנשים כותבים בטוויטר. זה אומר שבעצם כלום לא השתנה.
• ארבעה חבר'ה מנסים ליצור רשת חברתית שלא תפר את הפרטיות ואומרים שפייסבוק לא נחוצה. מה שעוד לא נחוץ בעיניהם: קשר למציאות.