בין פוליטיקה לבלשנות: מיהו נועם חומסקי?
נועם חומסקי שינה את פני הבלשנות לעד כשהציע לראות בלשון תכונה אוניברסלית אנושית המאפיינת כל אדם באשר הוא אדם. פרופ' יוסף גרודזינסקי שהיה תלמידו מסביר מהי המהפכה החומסקיאנית, ותוהה מדוע השקפותיו של הבלשן הדגול מאיימות על קובעי המדיניות בישראל
נועם חומסקי, האינטלקטואל היהודי ששינה את פני הבלשנות, עלה אמש שוב לכותרות לאחר שכניסתו לארץ דרך מעבר אלנבי נדחתה. חומסקי תכנן להרצות באוניברסיטת ביר-זית על מדיניות ארה"ב, אולם נאלץ לשוב על עקבותיו.
בישראל ידוע חומסקי בעיקר בשל התבטאויותיו בגנות המדיניות הישראלית ומחאותיו כנגד המערב, אולם מאחורי הבלשן הדגול עומדות עשרות שנות מחקר חלוצי שגרמו למהפכה רדיקלית בתחום הבלשנות ועיצבו אותו מחדש.
פרופ' יוסף גרודזינסקי, חוקר ישראלי בעל שם עולמי בתחום הפסיכו-בלשנות ותלמידו של חומסקי, מסביר בראיון ל-ynet מהי פריצת הדרך המדעית שעשה הבלשן, כיצד היא קשורה להשקפותיו הפוליטיות ועל הלקחים שלמד מהחוקר הדגול.
- מהי התרומה הייחודית שתרם נועם חומסקי לחקר השפה?
חומסקי עשה שני צעדים מרכזיים: הוא שאל מהי יכולתו הלשונית של כל אדם באשר הוא אדם, והציע משפחה של שיטות כדי לענות על השאלה הזאת. הוא הסתכל על השפה כעל תכונה אנושית, כמשותפת לכל בני האדם וכמייצגת מרכזית של רוח האדם.
התהייה על הכושר הלשוני של בני אנוש לא הייתה שאלה חדשה, אולם למן המאה ה-18 לא הייתה אף אסכולה בולטת בפילוסופיה או במדע שעסקה בה.
בשנות החמישים מתחיל חומסקי בעבודתו הלשונית, והוא מסתכל על השפה כעל תכונה מרכזית של רוח האדם המשותפת לכל בני האדם באשר הם בני אדם. המהפכני בשיטה זו היה נכונותו להסתכל על היכולת האנושית כתכונה אנושית שרק מתממשת בשפות השונות (מדוע יש שפות שונות היא שאלה שהגישה החומסקיאנית לא עונה עליה).
רעיון מהפכני אחר הוא השיטה הגנרטיבית שעל פיה עקרונות הדקדוק מאפשרים לאדם לבנות אינסוף משפטים שאורכם שרירותי. כלומר, במוחו של כל אחד מאיתנו שוכנת מערכת כללים שבאמצעותה אנו מסוגלים לחבר מילים וביטויים אלו לאלו בצורה יצירתית, ולחבר משפטים שמעולם לא שמענו.
כך למשל, אם נשמע את המשפט "החללית הצהובה עומדת לנחות לידך בעוד שתי דקות", לא תהיה לנו שום בעיה להבין אותו, על אף שלא שמענו אותו מעולם. אנחנו גם יכולים להמציא משפטים כאלה בלי מאמץ גדול, ובאמת אחד מתפקידיו של הבלשן החדש הוא לתת כללים שמסבירים כיצד המוח מאפשר לנו יכולות מדהימות כל-כך.
- אילו עוד תפקידים יש לבלשן החומסקיאני?
הבלשנות עד לזמנו של חומסקי עסקה בהבנת המבנה של שפות ספציפיות, מבלי שהיו לה כלים לקשר למשל בין תכונותיה של האנגלית לעומת התורכית. כעת, מושא המחקר של הבלשן היא היכולת הלשונית האנושית ולא השפות הספציפיות עצמן, שמהוות בסך הכול כלי להבנת היכולת הזו.
הבלשנות שלפני חומסקי עסקה רק בתיאור משפטים שכבר נאמרו והגבילה את עצמה במפורש רק לתיאור מה שיש, ואילו הבלשנות החומסקיאנית מתמקדת לאו דווקא בתיאור של מה שנצפה אלא גם בבנייתם של מנגנונים המסוגלים ללכת אל מעבר לנצפה. דהיינו, לומר מה תהיינה תכונותיהם של משפטים שאנחנו מסוגלים להגיד מבחינה פוטנציאלית.
בנוסף, היות ששפה היא יכולת אנושית, המהפך המחשבתי הוא בכך שנקודת המבט מתמקדת לא בשפות עצמן אלא בבני האדם, שהם בעלי היכולת השפתית. הדקדוק מפסיק להיות מנותק מבעליו אלא מתאפיין בכך שהוא תכונה של רוח האדם ושל המוח האנושי.
- נמצאו ראיות שהוכיחו את התיאוריה הבלשנית הזו?
יש לא מעט ראיות שמחזקות את הרעיון החומסקיאני, משפרות ומשכללות אותו, ומגיעות מכל מיני תחומים: פסיכולוגיה, מדעי המוח, מדעי המחשב, פילוסופיה וכמובן הבלשנות עצמה. כך לדוגמא, במדעי המוח אנחנו מתחילים לראות שלכללי התחביר הגנרטיבי יש ארגון מוחי ברור וחלקים ממנו אף זוהו.
הרעיונות של חומסקי משכו אלפי תלמידים במהלך השנים ואולי ההצלחה הסוציולוגית היא עוד ראייה לכך שלא מדובר בהזיות של אינטלקטואל מבולבל, כפי שמנסים להציג אותו לא פעם כדי לפגוע בעמדותיו הפוליטיות.
פרופ' נועם חומסקי (צילום: AP)
- חומסקי היה אחד המנחים שלך בעבודת הדוקטורט. מה למדת ממנו?
חומסקי לימד אותי איך לחשוב בצורה חדה וברורה, איך לעבוד עם העובדות, איך לא לטעון טענות מבלי לבסס אותן, איך לא לחשוש מביקורת – אפילו אם היא חדה וכואבת, ואיך להתמודד עם רעיונות חדשים גם אם הם מפחידים לפעמים.
למדתי ממנו גם איך להתייחס לכל בני האדם בצורה שווה – וזה באמת היה אחד המוטיבים המרכזיים אצלו, אם רוצים לחפש קו שעובר בין העבודה הבלשנית שלו לאינטראקציה הבינאישית שלו. הוא תמיד מחיל גזרה שווה לגבי כל בני האדם. אפשר לראות את זה בגישה העקרונית שלו שעל פיה יש פרספקטיבה שממנה כל השפות נראות אותו דבר, למרות שברור שהן שונות.
אפשר לראות את זה גם כשהוא בוחר להישאר אחרי הרצאה כדי להתווכח עם צעיר הסטודנטים, כאילו היה הקולגה החשוב ביותר שלו. כמובן שגם אפשר להבחין בכך במשנתו הפוליטית שלא מבדילה בין סוגים שונים של בני אדם ורואה את כולם כבעלי תכונות שוות, ומי יודע, אולי זו הסיבה שבגללה משרד הפנים לא אפשר את כניסתו לשטחי הרשות.
- מה אנחנו יודעים על דעותיו הפוליטיות?
בזמנו חומסקי הגדיר את עצמו כאנרכיסט-סינדיקליסט, שזו אידיאולוגיה עם טעם קצת עתידני. נוהגים לומר עליו בלעג שיש לו רעיונות אוטופיסטים, אבל חשוב להדגיש שהוא עצמו מבין היטב שזו השקפתו לגבי הרצוי, ואילו העבודה הפוליטית שלו מתייחסת תמיד למצוי, כשיש הבדל ברור בין השניים.
חשוב לציין שהכתיבה הפוליטית של חומסקי זוכה לתהודה רחבה לא מפני שהוא סמכות בלשנית חשובה, אלא דווקא להפך: משום שגישתו וכתיבתו הפוליטית הן מאוד לא סמכותיות, אלא מדגישות את תפקידן של העובדות. לכן גם מי שלא יסכים איתו יוכל ללמוד מכתיבתו עובדות חדשות.
לא מעט אנשים פוליטיים בארה"ב ובמדינות אחרות התייעצו עם חומסקי במהלך השנים גם אם לא הסכימו עם דעותיו, בגלל הידענות המופלגת שלו בהיסטוריה ובפוליטיקה.
- מה דעתך על כך שלא התירו לו לחצות את מעבר אלנבי כדי להרצות באוניברסיטת ביר זית?
חשוב להבין לדעתי שחומסקי לא ביקש להיכנס למדינת ישראל, אלא לשטחי הרשות הפלסטינית. מדינת ישראל שולטת בכניסה וביציאה משטחיה והיא מונעת את כניסתם של נכנסים מסוכנים או של מהגרים. אני חושב שאין מחלוקת על כך שחומסקי לא מתכוון להגר לשטחי הרשות, ושאיש לא יטען כי בגיל 81 חומסקי הוא בגדר סכנה ביטחונית.
יש השקפה הרווחת יותר ויותר לפיה הזכות להיכנס למדינת ישראל, שחומסקי כלל לא ביקש, היא זכות שקונים אותה בהסכמה למדיניות הישראלית או לפחות באי התנגדות בוטה. כשמסתכלים על עוד מקרים מהזמן האחרון, כמו המעצר של אמיר מח'ול וד"ר עומר סעיד, ייתכן שיש כאן דפוס פעולה חדש.
תפקידנו כאנשי מדע הוא לזהות דפוסים כאלה, לבחון אם הם מתיישבים עם מערכת הערכים שלנו ולפעול בהתאם. הדבר היחיד שאנחנו כאנשי אקדמיה יכולים לתרום כאן הוא בהירות מחשבה וחוסר פחד מרעיונות. כאזרחים הגונים – אנחנו חייבים לפעול.
פרופסור יוסף גרודזינסקי הוא מופקד קתדרת קנדה לנוירו-בלשנות באוניברסיטת מקגיל שבקנדה, ופרופ' אורח בחוג למדעי הקוגניציה ובמרכז לחקר המוח ע"ש ספרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ומחבר הספר "פסיכולוגיה ושפה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
