מגילת רות: פיתוי רומנטי וגם משתלם
הפיתוי, ליל האהבה הסוער ועסקת החבילה - מאחורי הסיפור על אהבתם של רות ובועז מסתתר סיפור כלכלי על גאולה של שתי נשים, שנותרו חסרות כל ומחליטות לקחת את גורלן בידיהן. מסתבר שזה יכול להיות גם רומנטי וגם משתלם
מי לא אוהב את סיפור האהבה בין רות ובועז, בלילה על הגורן? נאמנותה של רות לחמותה, החברות האמיצה בין שתי הנשים שנותרו בודדות בעולם לאחר ששרדו אבדן ושכול, העידוד שמספקת נעמי לרות כדי שתמצא את גבר חלומותיה, המפגש, הפיתוי והסוף הטוב. באמת, סיפור מושלם.
אך זו רק אחת מהאפשרויות לקריאת המגילה, מכיוון שהאמת הטמונה במגילה - שונה מעט. קודם כל, המגילה מספרת סיפור כלכלי על גאולה, ועל מנת להבין מהי הגאולה - נשחזר את הסיפור.
נעמי ובעלה אלימלך גרים בשדות מואב, ולהם שני בנים, מחלון וכליון. רות היא אשת מחלון, כלתה של נעמי. למרבית הצער נפטרים אלימלך ושני בניה של נעמי. רות נותרת אלמנה.
נעמי מחליטה לשוב לביתה ורות מחליטה להצטרף. החלטה לא מופרכת, אגב, מכיוון שרות נותרת חסרת כל: חסרת משפחה, בלי בעל וללא רכוש. נעמי, כפי שמתברר בהמשך הסיפור, היא אשה חזקה עם מוח יצירתי וחשיבה כלכלית טובה מאד. חבירה אליה היא רעיון מצוין, שמוכיח את עצמו בסוף הסיפור.
הבעיות שניצבות בפני נעמי
נעמי ורות מגיעות לשדות בית לחם, עניות וחסרות כל. אנו יודעים זאת מהעובדה שהן מלקטות את הלקט שמותירים בשדות לעניים: "ותאמר רות המואביה אל נעמי: אלכה נא השדה ואלקטה בשבולים... ותלך ותובא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים".
בפני נעמי ניצבות שתי בעיות. האחת - אין לה כל רכוש. אמנם, לאלימלך יש שדה, אבל במותו עובר השדה ליורשיו הזכרים. מאחר שלבניה של נעמי לא היו ילדים, חוזר השדה למשפחת אלימלך. כלומר, לנעמי אין זכות כלכלית בנחלתו של אלימלך והיא אינה יכולה למכור את השדה על מנת שתוכל לפרנס ולכלכל את עצמה.
אז איך הקרקע תגיע לידי נעמי? בדרך אחת בלבד - דרך רות: אם רות נישאת למישהו ממשפחת אלימלך, מה שנקרא בשפת המקראית - "גואל", הקרקע עוברת אל רות ובעלה, כמי שמייצגים את הבעל המת.
הבעיה השניה היא, שאין מי שיקיים את שמו של אלימלך: בניו מתו ללא ילדים ועל פי התפיסה בעולם הקדום, במקרה כזה חובה על הגברים בני משפחת המת לקיים את שמו. הילד שיוולד נחשב לצאצאו של אלימלך ולמי שממשיך את שמו. זהו בעצם הרציונל מאחורי חוקי היבום, לפיהם אשה שמתאלמנת מבלי שיש לה ילדים מבעלה, נשאת לאחי בעלה, והילד שיוולד נחשב כילדו של הבעל המת.
עכשיו שימו לב מה עושה נעמי: ראשית היא מאתרת קרוב משפחה פנוי ממשפחת אלימלך, שהוא גם "שידוך הולם": "ולנעמי מידע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז".
משימת פיתוי מתוחכמת
רות הולכת ללקט שבולים בשדה של בועז. כנראה שהיא אישה מאוד יפה ובולטת, והיא מצליחה לתפוס את תשומת ליבו של בועז, שמיד שואל "למי הנערה הזאת?". כשאומרים לו שהיא שבה עם נעמי, הוא מבין שהיא קרובת משפחה, ולא סתם קרובת משפחה - הוא כבר שמע על התאלמנותה וגם על דבקותה בנעמי. מיד הוא פונה אליה בחום רב: "הלא שמעת בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר...".
בועז מורה לנעריו להשאיר לרות את אלומות השיבולים הטובות ביותר, ובנוסף מורה להם לאפשר לה ללקט גם במקומות שאינם מיועדים לכך. אין ספק שבועז מוקסם.
רות חוזרת עם שלל רב בידיה, וכאשר מתברר לנעמי היכן כלתה ליקטה אותם, היא קולטת מיד שהפתרון הכלכלי למצבן הוא בר מימוש: "קרוב הוא לנו האיש, מגואלנו הוא". זה לא סתם איש, הוא שייך למעגל ה"גואלים" הכלכליים הפוטנציאליים של רות.
נעמי שולחת את רות למשימת פיתוי מחושבת ומתוחכמת. היא מורה לה להתרחץ, להתבשם ולהתלבש במיטב שמלותיה, ואז היא מורה לה לרדת אל הגורן ולהשכב למרגלותיו של בועז, רק אחרי שהוא אכל ושתה -כלומר, כשהוא לא רעב ולא עצבני.
אין ספק שאלה הנחיות נועזות, אפילו על פי הסטנדרטים של היום, אולם נעמי לא מסתפקת בכך. לאחר שהיא מבשלת את הסצינה - לילה, עייפות, אשה שמריחה טוב ולבושה יפה, למרגלותיו של בועז - היא ממשיכה ומורה לרות: "והוא יגיד לך את אשר תעשין". טוב, את זה לא צריך להסביר.
ברשותכם, אנו נדלג על המשכו של הלילה, שמתואר די בפרוטרוט במגילה. בבוקר - בועז מאוהב. גם לנעמי ברור שבועז מאוהב, והיא מרגיעה את רות, שאולי מזועזעת קצת מהשתלשלות העניינים בלילה: "כי לא ישקוט האיש כי אם כילה הדבר היום".
גם רומנטי - וגם משתלם
נעמי צודקת. הפתוי הצליח ובועז רוצה את רות, אלא שישנה מכשלה קלה. בהיררכיית ה"גואלים" הפוטנציאליים, כלומר בני משפחתו הפנויים של אלימלך, יש מישהו שקרוב יותר לאלימלך מאשר בועז. לאותו אדם יש זכות סירוב ראשונה לקרקע של אלימלך.
כמו נעמי, גם בועז אינו טיפש, וכשהוא רוצה משהו הוא יודע איך להשיג אותו. הוא מחכה לאותו "גואל" בשער ואומר לו - אתה הוא גואל הקרקע של אלימלך. אם אתה לא רוצה, דע כי אני הבא בתור אחריך. הגואל עונה – אני אגאל. כלומר, אני אקנה את הקרקע.
אבל אז בועז מוסיף תנאי: "ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו". במילים פשוטות - יש כאן עיסקת חבילה. הקרקע באה ביחד עם האשה. רוצה את הקרקע? עליך להנשא לרות.
הגואל הפוטנציאלי נבהל. עסקת החבילה לא נראית לו והוא משיב: "גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול". השניים מבצעים ביניהם טקס, ואז אומר בועז לעיני כל העדים: "עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי. וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו".
בועז נושא לאשה את רות, הוא גואל את שדהו של אלימלך וגם מקיים את שמו של המת. כיצד יודעים זאת? כאשר נולד לשניים בן אומרות השכנות: "יולד בן לנעמי". למרות שהבן הוא בנה של רות, הרי שבעצם היא מקיימת כאן את זכר אלימלך, ולכן הילד נחשב כאילו הוא בנה של נעמי.
ואם כבר בשכנות עסקינן - אפילו הן מודעות להיבט הכלכלי של כל הסיפור ומיד עם לידת בנם של רות ובועז הן אומרות לנעמי: "ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום ויקרא שמו בישראל. והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך".
באמת סיפור יפה, ואפילו יש בו מוסר השכל, לפיו שיקולים כלכליים אינם מבטלים את ההיבט הרומנטי - זה יכול להיות גם רומנטי וגם משתלם.
ד"ר אורלי רוט היא דוקטור למחשבת ישראל ומשפטנית, ממקימות בית המדרש באוניברסיטת ת"א, ומרצה במסגרת מר צים וחבורתו .
לפנייה לכתב/ת 
