זן חדש של משקיעים: אוספים סנט לסנט

אם היית רואה מטבע של עשר אגורות על המדרכה, האם היית מרים אותו? יש אנשים שחושבים שזה לא שווה את המאמץ, אבל לאחרונה צץ זן חדש של משקיעים שחושבים אחרת.

משקיעים אלה סוחרים בתדירות גבוהה בעזרת שימוש במחשבים מהירים מאוד. למעשה, הם מתכופפים בפועל להרים את הכסף הקטן ששוכב בבורסות השונות - ועושים זאת שוב ושוב, לפעמים אלפי פעמים בשנייה.

כשבועיים לאחר שמדד הדאו ג'ונס רשם נפילה של כמעט 1,000 נקודות - הנפילה היומית הגדולה ביותר שלו מעולם, הרגולטורים עדיין בוחנים את כל הוראות המכירה והקנייה כדי לנסות ולפענח מה הגורם שהצית את המפולת.

אחת ההתמקדויות המרכזיות הן ההוראות שניתנו על ידי סוחרים בתדירות גבוהה (HFTs - high-frequency traders), ויש לרגולטורים סיבה טובה להתמקד בהן. החברות מהירות הרווח הללו בקושי היו קיימות לפני כמה שנים, אבל כעת הן תופסות לא פחות משני שלישים מכלל המסחר בכל בורסות ארה"ב.

במילים אחרות, כל התמונות בטלוויזיה שמראות את הפעילות המפוארת בבורסות ניו יורק בכל ערב בחדשות הן לא יותר מאשליה. הפעילות האמיתית מתנהלת הרחק מאוד מוול סטריט, במקומות כמו קנזס סיטי, ניו ג'רזי ועיירות כמו קרטרט ורד בנק, היכן שחברות HFTs הנקראות "Tradebot" ו-"Tradeworx" ואחרות מנהלות את המסחר שלהן.

הזדמנויות חמקמקות

החברות הללו, שמספרן עומד על יותר ממאה, משתמשות במחשבים שמריצים פורמולות מתמטיות מורכבות שסורקות את השווקים בחיפוש אחר ניירות ערך שמתומחרים במחירים גבוהים מדי או נמוכים מדי, הנובעים מכך שסוחרי הבורסה עדיין לא הספיקו להגיב למידע האחרון שהתקבל. כשניירות ערך אלה מזוהים, המחשב מבצע הוראת קנייה או מכירה בשבריר שניה, וגורף את הרווח.

ההזדמנויות נראות כאילו הן לא שוות כמעט דבר. הן לא רק חמקמקות אלא גם קטנות. פעמים רבות הן שוות רק סנט בודד, אבל הסנטים הללו יכולים להסתכם בהרבה מאוד כסף, מספיק כסף כדי למשוך את תשומת לבן של חברות כמו גולדמן זקס, קרן הגידור הענקית "Citadel Investment" ועוד חברות ענק כלכליות. במהלך השנים האחרונות הן שילמו מאות מיליוני דולרים בהימורים על חברות מסחר בתדירות גבוהה המשתמשות באלגוריתמים.

אחת הדרכים שמכניסות כסף לסוחרים האלו היא ניצול העובדה שמדדי הבורסות השונות לא משקפים מיד את הנפילות או הזינוקים של המניות המרכיבות אותם, כפי שמסביר מנוג' נארנג', מנהל בכיר ב"Tradeworx" שנמצאת ברד בנד ניו-ג'רזי.

לדבריו, אם מניות מייקרוסופט מזנקות ב-5%, אבל המדד שבו נכללת החברה כמו S&P500 - מפגר בשבריר שנייה בעדכון, המחשב של החברה יקנה אוטומטית מניות של המדד במחיר נמוך יותר וימכור אותן שוב ברגע שערכן הגבוה יותר מתעדכן.

דוגמה אחרת היא שמניות מייקרוסופט בלונדון נסחרות במחיר הנמוך בסנט מהמחיר שהן נסחרות באותו הזמן בדיוק בניו-יורק. סוחר בתדירות גבוהה יקנה את המניות בלונדון ויחכה שהן יעלו כדי למכור אותן שוב. מאחר ואי ההתאמה נמשכת פחות משניה, מהירות הפעולה היא המפתח.

נארנג' מתרברב כי למחשבים שלו לוקח רק 15 מיליוני שנייה לבצע הוראת מכירה או קנייה לאחר שהם מזהים הזדמנות. או כפי שהוא מסביר את זה: "אם תנסה להרים את המטבע מהרצפה, סביר להניח שאנחנו נקדים אותך ונרים אותו לפניך".

טוב או רע לשווקים?

מי שמקשיב לחברות בתדירות גבוהה שם לב, שכל המסחר המהיר שלהן מיטיב עם סוחרים קטנים וגדולים כאחד. יותר מסחר משמעותו יותר הצעות וביקוש למניות, מה שמצמצם את הזמן הנדרש למצוא מישהו שיהיה מוכן לקנות את מה שנמכר או להיפך.

ההוצאות גם יורדות - סביר להניח שעם יותר הצעות וביקושים, ההבדלים בין המחיר שמבקש המוכר למחיר המוצע (- מה שהסוחרים קוראים לו ה"מרווח") יצטמצם והמשקיע יכול לשמור יותר מהכסף שלו.

הסוחרים בתדירות הגבוהה רואים את עצמם כחלק ממסורת ארוכה של שימוש בטכנולוגיה כדי לנער את וול סטריט. ההוראה למכור או לקנות מניה עברה במשך עשורים לאדם לבוש ז'קט סוחר, שעמד על רצפת הבורסה, לרוב בבורסת ניו-יורק במנהטן.

אם אדם רצה למכור מנייה של ג'נרל אלקטריק לדוגמה, המומחים הללו כביכול, היו מוצאים לו מוכר. אם הם לא היו יכולים למצוא אחד, הם קנו את המנייה בעצמם. בתמורה לשירותים שלהם, המומחים גרפו לכיסם חלק מהמרווחים שבין המחיר שהמוכר היה מוכן לקנות למחיר שמחזיק מניות ג'נרל אלקטריק היה מוכן למכור.

המערכת הזו עמדה תחת מתקפה החל מתחילת שנות ה-80, מצידה של בורסת נאסד"ק המתחרה, שהתחילה להשתמש במחשבים כדי לבצע את המסחר. הרעיון שעמד מאחורי הכנסת המחשבים היה, שהם יוכלו לחבר בין המוכרים לקונים מהר יותר מהסוחרים האנושיים ועבור פחות כסף.

מתכון לאסון

ואז, החל משנות ה-90 המאוחרות, המומחים בבורסות ניו-יורק נפגעו שוב, הפעם על ידי שורה של מכות שנחתו עליהם: חוקים חדשים שעודדו את השימוש במחשבים לחיבור בין קונים למוכרים, מעבר להצעות מחיר על מניות בתוספת של שברים עשרוניים בדקה במקום בחלקי דקה, והחלטה לחתוך את מרווח המינימום שמומחים או מתווכים אחרים יכולים לגרוף עבור עצמם, מ-6.25 סנטים, לסנט אחד למניה.

"זה היה פעם אוליגופול (- מונופול של סוחרים מעטים ששולטים במחירי השוק), מועדון חברים גברי", אומרת אירנה אלדריג', מחברת הספר "מסחר בתדירות גבוהה" העומדת בראש חברה כזו, "אבל עכשיו זה ברמה אחרת לגמרי".

מבקרים של המסחר בתדירות גבוהה אומרים כי השיח על צמצום המרווחים עבור משקיעים רגילים מסיט את הדיון מבעיה מרכזית אחת: מסחר של שברירי שנייה ללא שום פיקוח אנושי הוא מתכון לאסון.

חלק מהתיאוריות לגבי הצניחה שאירעה החודש במסחר, גורסות שבניגוד לבורסות, מערכות המסחר המספקות את הפעולות ל-HFTs לא סיפקו בלמים בדמותם של "מעגלי הניתוק". המעגלים האלו עוצרים את המסחר לזמן קצר במהלך צניחה חופשית כדי למנוע מהמכירות מלהזין את עצמן. במילים אחרות, ללא הבלמים הללו, המחשבים השתגעו.

תיאוריה נוספת טוענת שזה לא היה המסחר המהיר של חברות המסחר בתדירות גבוהה שגרם לדברים להתדרדר, אלא החוסר במסחר. חלק מהחברות מסרו כי הן נסוגו מהמסחר כשהמניות החלו ליפול, ועצרו את הנזילות במסחר ברגע שהשווקים היו זקוקים לה ביותר.

אך אין זה משנה מה התשובה. מה שידוע הוא שהחברות החשאיות הללו צפויות לעמוד כעת באור הזרקורים והמסחר שלהן עלול להפוך לאחוז טירוף אף יותר. לאחר הצניחה של ה-6 במאי, כל נהלי המסחר נמצאים בדיון, אבל כל זה לא שווה דבר כל עוד הרגולטורים בוחנים את האפשרות לחתוך שוב את מרווחי הרווח, כנראה לחצי סנט. "כעת אנשים יזדקקו למחשבים עוד יותר טובים", מסכמת אלדריג'.