נסיגה - היונה שהביאה לאפס תגובה
שוב ושוב לא מימשו ממשלות ישראל הבטחות לבוחר לפיהן הפרת שקט לאחר הנסיגה תביא לתגובה מוחצת. הסיבה לכך הייתה דווקא הבטחות שנתנו ראשיהן לשקט בגבול
במהלך 2010 ימלאו 40 שנה לסיום מלחמת ההתשה ולהסכם הפסקת האש שנחתם ב-1970, עשור לנסיגה מלבנון ולפרוץ מתקפת הטרור מיהודה ושומרון בשנת 2000, וחמש שנים לנסיגה מעזה ב-2005.
הנסיון שנצבר מהנסיגות איננו מלמד על הטעות שבעצם ההחלטה לבצען, אלא על כך שהלכי רוח ותעמולה של טרום בחירות יוצרות אצל ממשלות מכשול תודעתי בלתי עביר, בבואן להתמודד לאחריהן עם מציאות שונה מזו שהובטחה לבוחר. אוייבי ישראל למדו כבר מזמן את הנוסחה שעל פיה ככל שתוצאות הנסיגה הצפויה מוצגות באור חיובי יותר לבוחרים בישראל, כך ייקל עליהם לפעול נגדה ללא תגובה ראויה ובמשך זמן רב יותר.
הלקח מכך למקבלי ההחלטות הוא לא שאין לבצע עוד נסיגות מקומיות, אלא שיש לצמצם מאוד את ההבטחות לשלום ולביטחון שיבואו בעקבותיהן. לכן, למרות שבישראל הבטחת נסיגה כלשהי היא חיונית לשם קבלת תמיכה בקלפיות באזורים מסויימים, יש לצמצם מאוד את רמת הציפיות מתוצאותיה של הנסיגה. כך ייקל על הממשלה לשנות את תפישת עולמה אם וכאשר האויב לא ינהג בדיוק כפי שהובטח לבוחר.
בליל כניסתה לתוקף של הפסקת האש בתעלה, באוגוסט 1970, הפרו המצרים באופן בוטה את ההסכם עם ישראל, כאשר הזיזו את סוללות טילי הנ"מ שלהם לקרבת התעלה. ממשלת ישראל ידעה כי לחיל האוויר שלה אין מענה לטילים המתקדמים שהיו ברשות המצרים, וכי הזזתם של אלה לקרבת התעלה תמנע ממנו לסייע לכוחות הקרקע של צה"ל אם תפרוץ שוב מלחמה. אלא שהממשלה, שגם היא הייתה מותשת מההתשה, ראתה בהסכם הישג חשוב מכדי שיעבור מן העולם מייד עם לידתו. הסוללות נותרו כשהן מכסות את המרחב האווירי שמעל לתעלה ומזרחה ממנה.
שלוש שנים לאחר מכן צלחו המצרים את התעלה בחסות מטריית הטילים. טרם פרוץ האש, באוקטובר 1973, נועדו להתקיים הבחירות לכנסת. אחת הסיבות העיקריות שמנעו משר הביטחון מלגייס את כוחות המילואים לקראת המלחמה שפרצה באותו החודש היו הצהרותיה של מפלגתו במערכת הבחירות בדבר גבולות המדינה ש"מעולם לא היו שקטים יותר".
היתרון של הממשלה שלא הבטיחה
בשנת 2000 הבטיח ראש הממשלה אהוד ברק, כי אם ייבחר - יסיג את צה"ל מרצועת הביטחון שבלבנון לגבול הבינלאומי, כך שהחזקתה לא תהווה עוד סיבה לפעילות חיזבאללה ובא שלום על ישראל. ברק הוסיף כי אם בכל זאת יבחר חיזבאללה לפעול, הוא יפגוש בתגובה מוחצת מצד צה"ל. באוקטובר 2000, חמישה חודשים לאחר שצה"ל יצא מלבנון, הגיעה עת המבחן כשנחטפו שלושת חיילי ההנדסה בהר דב. ברק לא הצליח לפרוץ את מחסום ההבטחות לבוחריו, מה שבלם אותו מלעבור לדפוס הפעולה הלוחמני שהוא עצמו התחייב לו. הייתה זו ממשלת אולמרט שבשנת 2006 שינתה את כללי המשחק בלבנון, כשהפתיעה את החיזבאללה בהפצצה בלב ביירות כתגובה לחטיפה נוספת של חיילים.בספטמבר 2000 פרצה מתקפת הטרור של ערפאת, "אינתיפאדת אל אקצה". כמו בלבנון, גם כאן פיתוי הבוחרים בהבטחות לשקט הצפוי בעקבות ההסכמים עם אש"ף והנסיגה משטחי A, מנעו מממשלת ברק לפעול מיידית נגד טרור המתאבדים על-ידי כיבוש מחדש של אותם שטחים. כמו בגזרת לבנון, גם כאן הייתה זו הממשלה בראשות שרון שהניעה את המהפך התפישתי, שיצר באפריל 2002 את מבצע "חומת מגן" ואת הפסקת הטרור בעקבות המבצעים ההתקפיים העוקבים של צה"ל בכל מרחב יהודה ושומרון.
אלא שהכלל בדבר חוסר היכולת של ממשלה להתעלות מעל להצהרות של עצמה בנוגע לתוצאות החיוביות של נסיגה שהיא יזמה, חל גם על ממשלת שרון. החל משנת 2002 היא שברה אמנם את הקיפאון הצבאי והפסיקה את הטרור מיהודה ושומרון, אך נקלעה לשיתוק מול טרור החמאס מעזה לאחר הנסיגה ממנה בקיץ 2005. גם כאן הסיבה לכך היו הבטחותיה לשקט שיבוא למערב הנגב בעקבות הנסיגה. נדרשו לאזור עוד ארבע שנים של סבל עד שממשלה אחרת, כזו שלא הייתה ממולכדת בהצהרותיה שלה, יצאה בינואר 2009 ל"עופרת יצוקה", על תוצאותיו החיוביות.
הכשל הכרוני של הממשלות במתן מענה הולם להתגברות הלחימה דווקא לאחר הנסיגות המצומצמות שבוצעו עד כה, חייב להיות תמרור אזהרה לכל מי שייזום נסיגה נרחבת מגזרות כמו יהודה ושומרון או רמת הגולן.
אין כל הצדקה לאימפוטנטיות הממושכת שגילו הממשלות לאחר הנסיגה מעזה ומלבנון, אך מדינת ישראל חזקה מספיק כדי להתגבר על כשלים כמו אלה. הצירוף של ישראל מכווצת עקב נסיגות אסטרטגיות, יחד עם התראה חד-משמעית בדבר מתקפה צפויה מצד צבא סדיר - תחייב החלטה על מתקפה מקדימה לתוך השטחים שישראל נסוגה מהם.
כל ממשלה דמוקרטית בעולם מתקשה מאוד ליזום מלחמה, ולקחי התנהגותן של ממשלות ישראל עד כה מלמדים כי אין סיכוי שהחלטה שכזו תיפול דווקא אצל אלה שהיו משוכנעים ביתרונות נטישת אותם שטחים. הסכנה הקיומית העלולה להיווצר במצב שבו לא יתקבלו ההחלטות הנכונות אל מול התוצאות השליליות של מה שמכונה "וויתורים כואבים למען השלום", היא ברורה.
אל"מ (מיל') יהודה וגמן, מדריך מומחה בתורות צבאיות ובהיסטוריה של צה"ל
לפנייה לכתב/ת 
