רציני כמו קנגורו

האוסטרלים ידועים בעולם כעם של חובבי טבע, ים וספורט אתגרי. נראה כי אווירת החיים הטובים והקלילים המיוחסת ל"קנגרוז" נמזגת גם לעשייה התרבותית שלהם. בואו נחשוב לרגע על יוצרים אוסטרלים? קיילי מינו וג'ייסון דונובן יובילו בוודאי את המצעד (כמו שעשו בסוף שנות ה-80), מל גיבסון, ראסל קרואו וטוני קולט ימשיכו אותו, וכמובן איך אפשר לשכוח את אלן בייטמן, הוגה הסדרה "קרוב רחוק".

אבל מה עם אמניה של מדינת הענק מחצי הכדור הדרומי? מלבד הצלם הנערץ, הלמוט ניוטון, נראה כי אוסטרלים מעטים הותירו חותם בתרבות העולמית. ייתכן כי הסיבה לכך היא הבידוד של האי האוקיאני והמרחק מאירופה וארצות הברית, או שזוהי באמת אותה סטיגמה של אנשים פשוטים ואוהבי חיים שמכתיבה את התפיסה.

יהיה אשר יהיה, האוסטרלים מנסים ליזום שינוי, והביאנלה בסידני שנפתחה החודש בפעם ה-17 (תינעל באוגוסט) היא דרך טובה להתחיל. 

האמן האוסטרלי ברוק אנדרו ו"טירת הקפיצות" שלו (רויטרס)

לצד המיצבים הפזורים ברחבי העיר ומבטאים נאמנה את אותה רוח אוסטרלית קלילה, ניכר כי המארגנים מכוונים להכביד על המבקרים ולהשרות עליהם אווירה מורבידית משהו. כזו שתחזיר אותם אל הקרקע אחרי עוד סשן גלישה. כך, למשל, במוזילאום המאולתר של שן שאומין הסיני, שמציג את דמויותיהם המתות של מאו צה טונג (שגופתו החנוטה נמצאת בכיכר טיאננמן בבייג'ינג) ופידל קסטרו מקובה (שעדיין נמצא כאן איתנו, כך לפחות טוענת השמועה). מפחיד אפילו יותר מבאנג'י.

מאו. שן על משכבך בשלום (רויטרס) 

קסטרו. שאומין הרג אותו בטרם עת (רויטרס)

מטריד אף יותר מהמוזילאום של שאולין, הוא פסלם של האחים ג'ייק ודוניס צ'פמן מאנגליה, שלמרות החיים הטובים שלהן במחיצת הדוגמנית רוזמרי פרגוסון (אשתו של ג'ייק) ואלילת בגדי הילדים, טיפיין דה-לוסי (אשתו של דינוס), עוסקים בבזוי ובעבש. הפסל המורבידי המטלטל שלפניכם הוא רק בגדר הדגמה לעיסוקם במוות. 

פסלם המורבידי של האחים צ'פמן (צילום: AFP)

בני אדם מתים ומתכלים, כך מכתיב הגוף האנושי, לפחות עד להשגת פריצת דרך מדעית נוספת כמו זו המרעישה של קרייג ונטר. אבל כבר לפני 500 שנה היה זה גאון אחר, לאונרדו דה וינצ'י, ששיחק בלהיות אלוהים, ועל פי רבים נחשב ככזה עד היום.

תערוכת "אנטומיה של רובוטים" עוסקת בצד הפרקטי של עבודתו של אמן הרנסנס, שלצד "המונה ליזה" המחוננת, הגה מודלים מכניים דמויי אדם. אינטרפרטציות של אמנים עכשוויים לרישומיו המוקדמים מבשרות על האפוקליפסה.

מתוך "אנטומיה של רובוטים" בסידני (צילום: AFP)

שחור, לבן בצבעים

ומאוסטרליה לאוסטריה, שם מעלה ברט ביילי את זכרם של אלו ששימשו כרובוטים של פעם - העבדים השחורים. האמן מדרום אפריקה נחת בווינה עם תערוכה ספוגה בפוליטיקה, והמתריסה נגד עמי אירופה, שצאציהם הבוּרים (יוצאי העם ההולנדי והגרמני בעיקר) חוללו את משטר האפרטהייד במולדתו. 

מה קשור? האדם האפריקני כאובייקט (צילום: רויטרס)

התערוכה מבוססת על מיצגים חיים של בני אדם בשר ודם, אשר מוצגים כאובייקטים כבולים, דוממים וצייתנים - רובוטים. ביילי, שביקש באופן רשמי להתנער מה"פוליטיקלי-קורקט", עוסק במה שהוא מכנה "גן החיות האנושי של האימפריאליזם האירופי" וברצח העם של עמי ההררו והנאמה בנמיביה. הוא מכוון לדבריו גם למדיניות החדשה של אירופה בניסיון להילחם בהגירה מאפריקה, והגזענות העממית ההולכת וגוברת ביבשת.

מסדר זיהוי. חברו את הגולגות לפנים (צילום: רויטרס)

איך שגולגולת מסתובבת לה. מתוך המיצג של ביילי (צילום: רויטרס)

ביילי גייס לטובת המיצג פרפורמרים מנמיביה וכן מהגרים מהיבשת השחורה באירופה. גם השחקנית הדרום

אפריקנית, צ'ומה סאפוטלה, משתפת פעולה. בנוסף, הוצבו במוזיאון האתני בווינה גולגולות אדם, שנקלחו מאוספי מוזיאונים שונים שעשו שימוש "מדעי" בשרידי גופות שהיו שרועות לאורכה ולרוחבה של אפריקה בתחילת המאה שעברה.

מוס לא מספיק מוכרת

כמאה אלף בני הררו ונאמה הורעבו והומתו בנמיביה בתחילת המאה ה-20, והם לא זכו ולו לקמצוץ מהסיקור והתהודה שעורר מותה הטרגי של הנסיכה דיאנה בסופה של אותה מאה. סדרת צילומים שלה מאת צלם האופנה מריו טסטונה הוצעה לרכישה במכירה פומבית של "כריסטי'ז".

לזכור ולא לשכוח. צילום של דיאנה (צילום: AFP)

לצד "ליידי די", הוצעו למכירה גם סדרת צילומי עירום של קייט מוס מאת פיליפ גיימר. מה רבה אכזבתה של דוגמנית העל שהסדרה לא נמכרה מאחר וההצעות לא הגיעו לערך המינימלי שנקבע להם (כ-30 אלף דולר). כנראה שמקומה הטבעי הוא בכל זאת במגזיני האופנה ולא בחלל התצוגה. 

לקנות, לא לקנות... סדרת הצילומים של מוס (צילום: AFP)

ויהי אור

יש מי שמוקסם מהיכולת של אמנים להקפיא את הזמן, וזה בדיוק מה שעשו בבוסטון ב-10 במאי כחלק מחגיגות הארבעים לאליפות ההיסטורית של קבוצת ההוקי קרח המקומית ה"ברואינס". את שער הניצחון כבש בובי אור ובשערי אולם "TD גארדן" הוא מצא עצמו מפוסל כתעתיק של אותו רגע על משטח הקרח. העתק מושלם? תשפטו אתם.

אור מזנק רגע אחרי שער הניצחון בסדרת גמר 1970 (צילום: AP)

אור והפסל שלו ברקע. רואים דמיון? (צילום: AP)

טייק איט ריזי

לילדים האמריקנים יש את דיסני-לנד ודיסני-וורלד, לאלו הצרפתים יש את דיסני-לנד הפריזאי, ומה עם ילדי גרמניה? להם יש את ריזי-וורלד - תערוכה גדולה בעיר ברמן של אמן הפופ הניו יורקי, ג'יימס ריזי, המוקדשת לדרדקים המקומיים. 

שלום ילדים. ריזי בפתח התערוכה (צילום: AFP) 

לא לצייר על הקירות בבקשה! ריזי בפעולה (צילום: AFP)

ריזי, שעשה לעצמו שם עולמי כאחד ממייסדי גרפיקת ה-3D, מביא את מרכולתו לעיר השלווה שבצפון גרמניה וינסה לגשר על מגבלות השפה באמצעות ההומור היחודי לו והצבעוניות המצועצעת שלו - כיאה לילד בן 60 כמוהו. 

ג'יימס קמרון, או ג'יימס ריזי. ממבשרי ה-3D (צילום: AFP) 

תנו לריזי סיכוי, וגם לשלום (צילום: AFP)