מפחדים מההתקף הבא? המדריך למניעת מיגרנה
עשרות אלפי ישראלים סובלים ממיגרנות והתרופות שהם נוטלים כבר חדלו להשפיע על הכאב החד בעת ההתקף. מעטים יודעים שניתן לטפל באופן יומי וקבוע בתרופות המונעות את ההתקף ומחזירות את איכות החיים. מחסמי ביטא ועד דיקור סיני. מדריך לסובלים
מיגרנה היא אחת הבעיות הרפואיות השכיחות ביותר בעולם. על פי הנתונים בארצות הברית, כ-15%מהאוכלוסייה סובלים ממיגרנה. מספר הנשים גבוה פי שלוש ממספר הגברים הסובלים, כשרוב החולים זקוקים לטיפול תרופתי להקלה על ההתקפים הקשים. בעבר נחשבה המיגרנה למחלה המשבשת קשות את אורח החיים ופוגעת באיכותם, אולם בשנים האחרונות, בזכות הטיפולים החדשים, ניתן למנוע את ההתקפים ולהפחית בעוצמתם כשהם מתרחשים.
עוד כתבות על כאבי ראש ומיגרנות:
כאב של צעירים
המיגרנה מתוארת ככאב ראש 'הולם', בדרגה בינונית עד קשה, לרוב בצד אחד של הראש, המחמיר בזמן פעילות גופנית וחשיפה לאור, קולות או ריחות, ומשולב לרוב גם בבחילות ובהקאות. התקפי מיגרנה עלולים להתרחש לאורך תקופה ארוכה ועלולים לתקוף מדי יום או אחת לכמה שבועות, חודשים ואף שנים.
למרות שמיגרנה יכולה לתקוף בכל גיל, היא שכיחה בעיקר בגילאי 40-10. אצל רוב האנשים, המיגרנה תוקפת באופן מחזורי ולקראת גיל 50 עוצמתה פוחתת. מיגרנות נוטות להיות תורשתיות: יותר ממחצית מהאנשים שסובלים ממיגרנה מדווחים על קרובי משפחה שסובלים ממנה גם הם.
שינוי הלו"ז אף הוא מגביר את הסיכון למיגרנה (צילום: index open)
מאיפה היא באה?
כמו בשאר סוגי כאבי הראש, מנגנון פעולת המיגרנה עדיין אינו ברור מספיק. על פי אחת התיאוריות, המיגרנה מתרחשת כשהעורקים במוח מתכווצים ומייד מתרחבים, בעיקר בקרומי המוח. התרחבות זו, ככל הנראה, היא המפעילה את קולטני הכאב באותה סביבה
אך התיאוריה הזאת פשוטה מכדי להסביר את השינויים המורכבים בזרימת הדם שמתרחשים במוח בזמן מיגרנה. זאת ועוד: בזמן התקף מיגרנה מתרחשת בתאי העצב במוח סדרת שינויים עוד לפני השינוי בזרימת הדם. השינויים האלה נקראים 'הגנרטור של המיגרנה'.
סוג נדיר של מיגרנה, שמכונה 'המיגרנה המיפלגית', קשור ככל הידוע לפגם בכרומוזומים 1, 19 ואחרים, וכיום מתנהלים מספר מחקרים שבודקים את טיב הקשר בין הפגם הכרומוזומלי למיגרנה. נראה שגם אסטרוגן, ההורמון הנשי הראשי, מעורר התקפי מיגרנה: עובדה זו מסבירה מדוע המיגרנה שכיחה הרבה יותר אצל נשים.
במהלך תקופת ההתבגרות, כשעולות רמות האסטרוגן בגוף הנערה, הופכת המיגרנה לשכיחה יותר בקרב בנות בהשוואה לבנים. חלק מהנשים סובלות ממיגרנה לפני הווסת החודשית, במהלכה או מייד אחריה. עם תקופת הבלות (מנופאוזה) ועימה השינויים ברמות האסטרוגן, המיגרנה הופכת לקשה לשליטה. נטילת גלולות למניעת הריון שמכילות אסטרוגן מחמירה בדרך כלל את שכיחות התקפי המיגרנה. בהריון, וגם תחת טיפול הורמונלי חלופי, יורדת תדירות המיגרנה.
נדודי שינה, עודף שינה, שינויים בלחץ ברומטרי, רעב ומוצרי מזון שונים – כמו שוקולד, גבינה צהובה, יין אדום, קפאין, אספרטיים, מונוסודיום גלוטמט (השכיח במזון סיני), ניטרטים וניטרטים (שמצויים בעיקר בנקניקים ונקניקיות) - עלולים אף הם לעורר מיגרנה.
בזמן התקף מיגרנה הכאב העז מורגש לרוב בצד אחד של הראש. הכאב עשוי להיות מתון, אבל פעמים רבות הוא קשה ביותר. התקף מיגרנה כולל לא רק כאב ראש, אלא עלול לכלול גם תקופה מקדימה ותקופה מסיימת.
התקופה המקדימה כוללת שינויים במצב הרוח או בהתנהגות, שעלולים להקדים את התקף המיגרנה אפילו ביממה. החולים הופכים למדוכאים, עצבנים או חסרי מנוחה. לפעמים הם סובלים מבחילה או מאובדן תיאבון. כעשירית מהסובלים חווים התקף שמכונה 'אאורה', שכולל הפרעות ראייתיות (כמו הופעת אורות מהבהבים או משוננים, או נקודות של עיוורון בשדה הראייה), תחושתיות (עקצוץ בעור, חולשה של יד או רגל), תנועתיות (אובדן שיווי משקל) או מילוליות (קושי בדיבור).
ה'אאורה' מתרחשת עד כשעה לפני תחילת המיגרנה ומסתיימת כשהמיגרנה מתחילה. כ-25% מהאנשים חווים גם תקופה מסיימת, שכוללת שינויים במצב הרוח ושינויים התנהגותיים.
תוקפת כבר מגיל 10 (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
הטיפולים המונעים
מספר קבוצות של תרופות משמשות כטיפול מונע (פרופילקטי) למיגרנה. לא ברור עדיין כיצד הן עושות את זה, אבל הוכח כי התרופות מצמצמות את מספר ההתקפים, מפחיתות את תדירותן לעתים גם למשך חודשים ארוכים. גם כשהתקף מיגרנה מתרחש, הוא נוטה להיות קל יותר כשהמטופל נמצא תחת הטיפול בתרופות למיגרנה. אין מדובר בתרופות הנלקחות בזמן התקף, אלא גלולה הנלקחת מידי יום על בסיס קבוע, ומטרתה להפחית את תדירות ההתקפים, להפחית מעוצמת ההתקף או אף להעלימם כליל לתקופות ארוכות.
הטיפול בתרופות מונעות מיועד לאלה שההתקפים מופיעים על בסיס כמעט יומיומי, כשההתקף פוגע קשות בשגרת החיים וכשהטיפולים האחרים המטפלים בהתקף עצמו כבר אינם משפיעים. איגוד הנוירולוגים האמריקנים שבחן את ממצאי המחקרים, דירג את יעילות התרופות למניעת המיגרנה וחילק אותם לתרופות ביעילות גבוהה ותרופות ביעילות בינונית:
חסמי ביטא: מחקרים רבים מצאו כי התרופה לטיפול בלחץ דם פרופרנולול, ממשפחת התרופות "חסמי ביטא", מצליחה להפחית את תדירות ההתקפים וחומרתם בקרב 60% עד 80% מהמטופלים. תרופה זו דורגה כבעלת היעילות הגבוהה ביותר מבין התרופות למניעת מיגרנה. חרף היעילות הרבה שלהם, חסמי ביטא אינם מומלצים למטופלים מעל גיל 60 או מעשנים, לחולי לב ולחולי סוכרת. השימוש בתרופות חסמי ביטא עלול לגרום גם להאטה בדופק, לסיוטי לילה ולתחושת קור באצבעות הידיים והרגליים. כמו כן הן עלולות לגרום להתפרצויות מחודשות של נגעי פסוריאזיס או להחמרתם.
נוגדי פרכוסים: תרופות אלה, שנועדו במקור לטיפול באפילפסיה, נמצאו יעילות ביותר למניעת מיגרנה. כך למשל, התרופה וולפרואט (דפלפט) הפחיתה על פי מחקרים שונים את תדירות המיגרנות בשיעור של 50% בהשוואה לקבוצת בקרה שלא טופלה. גם התרופה טופירמט (טופמקס) נמצאה ביעילות גבוהה מאוד למניעת מיגרנה, כש-50% מהמטופלים ויותר דיווחו על הפחתה בתדירות ובעוצמת המיגרנות. התרופה גבאפנטין (נוירונטין) שנועדה במקור גם כן לטיפול בפרכוסים, נמצאה יעילה במידה מופחתת. עם זאת, תרופות אלה כוללות לא מעט תופעות לוואי, לעתים בלתי נסבלות על ידי המשתמשים, ובהן עיקצוצים ונימול בידיים וברגליים, איבוד תיאבון, ירידה במשקל, בעיות זיכרון, בחילות ואבנים בדרכי השתן.
נוגדי דיכאון: כמו בשאר התרופות, גם כאן המנגנון בו תרופות נוגדות דיכאון מצליחות למנוע התקפי מיגרנה אינו ברור. נמצא כי נוגד הדיכאון אמיטריפטילין, מקבוצת נוגדי דיכאון טריציקליים, הוכח כיעיל מאוד במניעת מיגרנה. עם זאת, התרופה כוללת לא מעט תופעות לוואי ובהן עלייה במשקל, ירידה בלחץ הדם, דפיקות לב, טשטוש ראייה וקשיים בהטלת שתן.
חסמי סידן: התרופה וראפמיל (וראפרס, איקקור) שנועדה במקור גם כן לטיפול ביתר לחץ דם, סווגה כ"יעילה במידה מופחתת" אצל חלק קטן מהסובלים ממיגרנה. עם זאת, סוג תרופות זה נחשב לפופולרי למניעת מיגרנה בשל מיעוט תופעות הלוואי שלו - לרוב מדובר בכאבי בטן, בחילות, עצירות או שילשולים, חוסר תיאבון וצרבת. לעתים נדירות עלולה התרופה לגרום לצלצולים באוזניים או סחרחורת.
בוטוקס: הזרקות בוטוקס משמשות כבר כמה שנים גם למניעת מיגרנות. בוטוקס (בוטוליניום) הוא חלבון המופק מהחיידק קלוסטרידיום בוטולינום, רעלן קטלני ששימש עד לפני שנים אחדות רק למטרות קוסמטיות. הטיפול בבוטוקס למיגרנה נעשה בהזרקה מאחורי האוזן, באיזור המצח או בצדעיים והוא יעיל למשך כשלושה חודשים, לאחריהם החומר נספג ונעלם מהגוף. בוטוקס דורג ביעילות בינונית למניעת מיגרנה, אולם נראה כי חסרונו העיקרי הוא במחיר היקר שמגיע לכ-4,000 שקלים לטיפול.
קואנזים Q10: לאחרונה קיימת התעניינות גוברת בחומר הזה למניעת מיגרנה, אולם היעדר מחקרים מספיקים מונע מהרופאים להמליץ עליו. במחקר קטן שכלל 42 מטופלים, נמצא קואנזים Q10 יעיל בהפחתת תדירות המיגרנה בקרב כ-50% מהמטופלים, בהשוואה לכ-15% מקבוצת הבקרה. עם זאת, מחקרים רבים עוד נדרשים כדי לאשר את התוצאות הללו.
אקופונקטורה: מספר מחקרים קטנים הראו כי דיקור סיני עשוי לסייע במידה מתונה למניעת מיגרנה. מחקר שכלל 794 נבדקים מצא כי הדיקור הסיני הביא להפחתה בתדירות המיגרנות ולהקלה בכאב. לא ברור כיצד הדיקור הסיני מונע את המיגרנה, אולם בשל היעדר תופעות לוואי הטיפול הזה מומלץ לעתים במטופלים שלא מצאו הקלה באמצעות תרופות אחרות.
מה עוד תוכלו לעשות? אם אתם סובלים מהתקף מיגרנה בתדירות של יותר מפעם בשבוע, רצוי תחילה לנסות לאתר את הגורמים להתקף. אם הוא מגיח לאחר אכילת שוקולד, גבינות שמנות או מאכלים אחרים – הימנעו מהם ובדקו אם ההתקפים פחתו.
אצל רבים, שינויים בלוח הזמנים – כמו מחסור או עודף שינה, שנת צהריים או שינה מאוחרת בימי חופש ובשבת – מעוררים את המיגרנה. במצב זה מומלץ להקפיד על לוח זמנים קבוע. הימנעו משנת צהריים. בשבת התעוררו בשעה הרגילה, אכלו ושתו וחזרו לישון. ברוב הפעמים ההתקף יבושש לבוא.
ייעוץ מקצועי: ד"ר רפיק מסאלחה, נוירולוג בכיר, המרכז הרפואי סורוקה
לפנייה לכתב/ת 
