מי יגנה את החד-צדדיות הפלסטינית?
העולם נזעק נוכח צעדים "חד צדדיים" של ישראל, אבל כשהפלסטינים מכריזים חרם, מקימים עיר ומשכנעים אפילו את מנהיגנו לסייע בבניית תשתיות, אין פוצה פה ומצפצף
לפני שבועות ספורים נדמה שהעולם כולו נעמד על רגליו האחוריות מול מה שנראה היה כ"קביעת עובדות ישראליות בשטח" בסוגיית ירושלים. את מסע הגינויים, ההכפשות וההפחדות הובילה ארה"ב, ידידתנו משכבר הימים ואליה הצטרפו פוליטיקאים מן השמאל ואחריהם ראשי ומנהיגי המדינות הנאורות. "אין זה הגון", הטיפו לנו ברוב רושם, "שבמקביל לניהול מו"מ יקבע אחד הצדדים עובדות בשטח ויכתיב למעשה באופן חד-צדדי את תוצאות המו"מ עוד בטרם החל" – נשמע הגיוני, אפילו משכנע.
העיר הפלסטינית החדשה, רוואבי, שעלתה שוב לכותרות סביב הכוונה להעניק כמחווה לפלסטינים קרקע לטובת כביש גישה אליה, אינה עומדת לבדה. היא חלק מתכניתו האסטרטגית של ראש הממשלה הפלסטיני להקמת מדינה פלסטינית דה-פקטו, באופן חד-צדדי ומבלי לשתף את ישראל בקביעת אופייה וגבולותיה.
גם פעולות החרם על סחורות של יהודים הן חלק משלים למגמה זו, כמו גם הניסיון הזוחל והשקט למנוע מערבים לעבוד אצל מעסיקים יהודים. מהלך ההתבדלות החד צדדית של הערבים יפגע קודם כל בהם, אבל האופן שבו הדברים נעשים מצביע כי כל תהליכי ההידברות חסרי משמעות. בתוכנית הערבית הנרקמת, לישראל אין מעמד ואין רלבנטיות.
התוכנית, שזכתה לכינוי "תוכנית פיאד", אינה תיאורטית אלא מעשית ומחושבת היטב, שבנויה מאוסף של פרויקטים ומאחוריהם רעיון מסדר ורציונאל ברור – להניח בפועל את התשתית הפיזית למדינה הפלסטינית.
היכן אם כן כל אותם נושאים ונותנים הגונים וישרים, שעה שאצל שותפינו למו"מ מן הצד הפלסטיני עובדים הטרקטורים במלוא המרץ, 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, כדי לקבוע במוצהר עובדות בשטח, ולהכתיב לנו, במקביל לליבון הסוגיה במסגרת המו"מ, היכן וכיצד תיבנה המדינה הפלסטינית?
לשאלה היכן הוא העולם נדמה שמצאתי תשובה: את מיליארדי הדולרים הנדרשים למימוש התוכנית מקבלת הרשות הפלסטינית ממדינות העולם ובראשן מדינות האיחוד האירופי. גם ידידתנו הגדולה, מתברר, מעורבת "עד מעל הראש" במימון. למעלה מ-270 מיליון דולר בשנת 2009, והבטחה להכפלת הסכום בשנת 2010.
מה שנשאר עוד להבין הוא היכן הם הישראלים מול האבסורד הזה. היכן היא העמדה הישראלית הכל כך הגיונית ומתבקשת?! היכן היא דרישת ההדדיות הטריוויאלית בה התהדר נתניהו בתקופת כהונתו הקודמת? היכן זעקת הצדק הבסיסית? אם לא כלפי חוץ לפחות בשיח הפנימי שלנו, שלפחות אנחנו נדע עם מי יש לנו עסק?
והמציאות? בדיוק ההיפך. כעת אנו מתבשרים שנתניהו וברק יעניקו לפלסטינים את האוטוסטרדה הנדרשת לאיכלוסה של העיר, ואיתה את הלגיטימציה הנדרשת לה בזירה הבינלאומית. כאילו שהעיר החדשה היא בכלל אינטרס ישראלי, ושאם הפלסטינים לא היו בונים אותה היינו אנחנו עושים זאת.
בצלאל סמוטריץ', מנהל הפעילות של תנועת רגבים
לפנייה לכתב/ת 
