ציונות בכרם שלום: תמריצים להפריח את השממה
בקיבוץ הקטן שבגבול עזה-מצרים מתגוררים רק כ-60 איש, שמנסים כעת לקלוט לשורותיהם חברים חדשים. הם אמנם מבטיחים חיים שיתופיים "כמו פעם", אך גם הטבות יקרות ערך למי שבכל זאת יחליט לקבוע שם את ביתו
כיום מונה הקיבוץ 26 חברים בלבד. רבים מבתיו עומדים בשיממונם, ובשנה וחצי שעברו מאז מבצע "עופרת יצוקה" הצטרפו אליו שלוש משפחות בלבד. כל אותן סיבות הביאו את התושבים לפתוח במסע הסברה שיעודד צעירים ומשפחות להעתיק את מקום מגוריהם ליישוב הכמעט-הריק, וקוראים להם להמשיך יחד איתם את ההתיישבות הציונית בנגב בתנאי "קיבוץ מסורתי של פעם".
על המפה. הכניסה לקיבוץ כרם שלום (צילום: הרצל יוסף)
"להחזיק קיבוץ לאורך זמן עם רק 26 חברים זה בלתי אפשרי", סיפר אילן רגב, רכז המשק בקיבוץ. "נקודת התורפה שלנו היא מספר התושבים המועט. האתגר הראשון במעלה עבורנו הוא הגדלת האוכלוסייה כאן. מבחינה כלכלית, מצבו של המשק טוב ומי שבא הנה - עושה מעשה ציוני מדרגה ראשונה".
אבל נראה כי כמו השינויים שפקדו את הקיבוצים לאורך השנים, הבינו בכרם שלום כי למרות השמירה על האופי הסוציאליסטי, יצטרכו שם גם לפתוח את הכיס כדי לממש את חזונם השיתופי והציוני. בסיוע המועצה האזורית אשכול, השקיעו חברי הקיבוץ כ-30 אלף שקלים במסע הפרסום ליישוב הזעיר, שבו מתגוררים כיום כ-60 תושבים, בהם גם ילדים.
קופה משותפת - ומימון מלא לשכר לימוד באוניברסיטה
במקביל לפנייה האידיאולוגית, יציעו בקיבוץ למתעניינים שורה של הטבות ותמריצים משמעותיים, ובהם מגורים למשפחות בדירות בשטח של עד 100 מ"ר ואף מימון מלא של לימודים אוניברסיטאיים לצעירים שיחליטו להעתיק את ביתם למקום, בכל מוסד שיחפצו בו ובכפוף לקבלתם כחברים מן המניין. לכולם מציעים בכרם שלום חיי קהילה תוססים ומערכת חינוך טובה, תוך ניהול קופה משותפת - בהתאם לנוהג הקיבוצי של לפני תקופת ההפרטה.
התושבים הנמרצים מודעים לעובדה שקרבתו לרצועה עלולה להרתיע רבים מלהתגורר במקום, אך הם עצמם סבורים כי אין כל סיבה לחשש. "המקום הכי מפחיד זה הכביש", קבע עמית כספי, חבר קיבוץ בן 40 המתגורר במקום עם אשתו ושלושת ילדיהם הקטנים. "זהו אחד המקומות הבטוחים ביותר בארץ. אין פה בני נוער שיכורים או אלימות".
זאור וטניה אילאגויב. לא מתחרטים (צילום: הרצל יוסף)
כספי הסביר כי החיים בקיבוץ מאפשרים איכות חיים גבוהה שיוצרת הבדלים ניכרים מאלו שבעיר. "כל מי שמגיע לכאן מבין שזה אחרת לגמרי.
מצד אחד אנחנו משפחה גדולה, אבל מן הצד השני שומרים גם על אינטימיות. לא רצים כאן אחרי הכסף, וכשמשווים בין ילד מתל-אביב למישהו שגדל כאן - רואים את ההבדלים האדירים".
זאור אילאגויב בן ה-34 ורעייתו טניה הם התושבים הטריים ביותר בכרם שלום. הם הגיעו למקום מהקריות רק לפני כחודשיים, ובינתיים - לא מביעים על כך חרטה. "החלטנו להגיע לפה בגלל האווירה הטובה. התרשמנו מהמקום והחלטנו שאנחנו רוצים לעבור. יש פה אנשים טובים ומרגישים את האהבה. אני נהנה מכל דקה שאנחנו פה. בעיר לפעמים לא יודעים בכלל מי הם השכנים", הסביר זאור.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
