מצלמה כבר לא נסתרת
למרות הכחשת השופטים, קשה שלא לתהות האם נעשה שימוש בטלוויזיה באישור שער השוויון של יצחקי מול הפועל ת"א. שופט בכיר: "גם אם כן - זה עובר, בטח במשחק כ"כ קריטי". צעד נוסף בדרך לקבלת האישור הרשמי לשימוש בעזרים טכנולוגיים?
דמיינו את התסריט הבא - עוזר השופט, ניסן דוידי, לא רואה את הכדור של ברק יצחקי שקבע 1:1 בשבת האחרונה חוצה את קו השער, הפועל תל אביב מנצחת עוד לפני הדקה ה-92 וזוכה בדאבל, פחות דרמטי והרבה יותר מעורר מחלוקת. סביר להניח שעד היום הדו שיח הציבורי היה סביב "מחדל השיפוט הגדול בטדי", השופט הראשי, אלון יפת, היה סופג חיצי ביקורת מפה ועד הודעה חדשה ולמכבי חיפה היה את מי להאשים, מלבד עצמה.
לשמחתנו, לא זה היה המקרה והתמונות הכל כך מרגשות משריקת הסיום בטדי יישארו לנצח חקוקים בראשם של כל מי שהיה מול המרקע בשבת. ובכל זאת, הסיום המדהים של העונה הסיט את הדיון מהתנהלות רביעיית השופטים לפני אישור השער של חלוץ בית"ר ירושלים, התנהלות שראוי לדון בה וגם ללמוד ממנה להמשך, על אף שלא חרצה גורלות.
15 שניות חלפו מהשידור החוזר בטלוויזיה ועד אישור השער
ראשית תזכורת: בדקה ה-43, במצב של 0:1 לקבוצה של אלי גוטמן, קיבל יצחקי כדור על סף עיגול האמצע, התקדם ושיגר בעיטה שפגעה בוואליד באדיר, חלפה מעל וינסנט אניימה ונחתה מעבר לקו השער. בעת כיבוש השער הראה שעון המשחק 42:15 דקות, אך רק כשהשעון הראה 43:45 דק' אושר סופית השער על ידי השופט הראשי במשחק, אלון יפת ועוזרו דוידי, שנראה היה מקבל כל העת הוראות באזנייה המחוברת לאוזנו.
הגרסא של שופטי המשחק היתה שבזמן הזה הם התדיינו בינהם וכלל לא ידעו שמצלמות הטלוויזיה הוכיחו כי הכדור נחת כמטר מעבר לקו השער. לא ניתן כמובן להוכיח כי נעשה שימוש במצלמות הטלוויזיה, דבר שמנוגד לחוקי פיפ"א, אולם אי אפשר להימנע מהשאלה מדוע מרגע כיבוש השער ועד האישור הסופי חלפה דקה וחצי? יפת הרי היה אמור לשמוע דעה נחרצת מעוזרו דוידי: הכדור עבר או לא את קו השער?
העובדות בשטח הן שמיד לאחר שספסל בית"ר קיבל אישור מאנשי הטלוויזיה שהמצלמות הוכיחו כי הכדור חצה את הקו, הסתערו הירושלמים על השופט הרביעי, איתן שמואלביץ', ומשם ועד הקביעה של יפת, חלפו 15 שניות בלבד. שוב, חשוב לציין כי לא ניתן להוכיח כי אכן שמואלביץ' הוא זה שהשפיע על יפת, על אף העובדה כי הם מחוברים בינהם במערכת שמע. אנחנו רק יכולים להצטער שהפעם לא היה חיבור למיקרופונים של השופטים, כפי שערוץ הספורט עשה בגמר גביע המדינה.
"גם בהרחקת זידאן בגמר היה שופט חמישי שצפה במוניטור"
"מה שחשוב במשחקים קריטיים כאלה זה הצדק", התייחס לנושא שופט בכיר בליגת העל, שהוסיף: "במקרה הזה ההחלטה הסופית של השופט היתה צודקת וזה בעצם מה שחשוב. כל מי שאוהב כדורגל לא היה רוצה שזה מה שיכריע את גורל האליפות. מבחינתי, גם אם השופטים נעזרו במצלמות - זה עובר, כי הם פסקו נכון ולא היתה להם השפעה על התוצאה הסופית".
"קח את ההרחקה של זינדין זידאן בגמר מונדיאל 2006", מציין אותו שופט, "לקח זמן עד שהשופט הוציא לו את הכרטיס האדום. פיפ"א לא יודו בזה, אבל מאחורי הקלעים היה שופט חמישי שצפה במוניטור והעביר את הדיווחים לשופט הראשי. קח גם את השער של גילי לנדאו ב-1986, שהובקע מנבדל פאסיבי. גם אז זה היה מקרה שהקדים את זמנו, עובדה שהחוק הזה נכנס לאחר מכן. לא ירחק היום ויתחילו להשתמש בטלוויזיה, אין שופט שלא יתמוך בזה".
לאחר האישור הסופי של שער השוויון רבים ודאי שמעו את שדר המשחק, מאיר איינשטיין, בעצם אומר מפורשות את מה שכולם חשו באותם רגעים. "צריך לספר לשופטים, כדי שלא יעשו טעות קשה", אמר איינשטיין והוסיף: "אולי עכשיו מספרים להם שמצלמות הטלוויזיה הוכיחו שהכדור עבר במלוא היקפו את קו השער". השדר לא הספיק לסיים את המשפט ויפת הצביע על מרכז המגרש.
עמית קליין, יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד השופטים, פוסל את האפשרות שנעשה שימוש במצלמות הטלוויזיה: "בזמן שהשופטים התמהמהו עם ההחלטה, הם דיברו בינהם במערכת השמע והתייעצו האם הכדור אכן עבר במיליון אחוז את קו השער. שימוש במצלמות? גם אם אנחנו בעד, זו הוראה של פיפ"א ואנו מחויבים לפעול לפי ההוראות שלהם".
הטכנולוגיה השתפרה, מתי זה יקרה גם לאנשי פיפ"א?
כאמור, פיפ"א ממשיכה לדבוק בגישה השמרנית שלה ומסרבת להכניס שימוש במצלמות טלוויזיה, בניגוד ל-NBA וענפים נוספים, שם כבר הבינו כי זהו כלי נגיש ויעיל. על אף שהתנהגות יפת כביכול היתה בניגוד לחוקים הכתובים בספרים, העובדות בשטח מראות שהצעד בו הוא בחר - השהיית ההחלטה ברגע כה קריטי - מנעו מחדל גדול וסידרו לנו גם את הדרמה האדירה בתוספת הזמן.
המתנגדים להכנסת השימוש במצלמות ימשיכו לגרוס כי "טעויות שיפוט הן חלק מהמשחק" ומנגד מתגברות הדעות כי אם ניתן למנוע טעויות אלה, בטח אם
הן קריטיות, מדוע לא להשתמש באמצעים הטכנולוגיים שישנם. אף אחד לא יודה בכך ברבים, אך עצם השימוש הלא רשמי של השופטים באמצעים אלה, הוא שלב נוסף בדרך לצעד הבלתי נמנע של הכנסת השימוש בטלוויזיה ברגעי מחלוקת.
המקרה המפורסם ביותר של אישור שער מעורר מחלוקת היה כמובן בגמר המונדיאל של 1966, אז חלוץ אנגליה, ג'ף הרסט, כבש בהארכה מול גרמניה (2:4 לאנגלים) את אחד משלושת שעריו, כאשר עד היום נמשך הוויכוח האם הכדור חצה את הקו. ב-44 השנים שחלפו מאז אותו מקרה השתפרה הטכנולוגיה פלאים, מה שאי אפשר לומר על האנשים בפיפ"א. ברוח התקופה, הגיע הזמן לומר לאותם מקבלי החלטות - תתקדמו.
לפנייה לכתב/ת 
